לדלג לתוכן

משתמש:מהדורא קמא/טיוטה/אבולוציה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

אבולוציה היא אידאולוגיה אפיקורסית הדוגלת בהשקפה שכל היצורים נתהוו בידי הטבע והתפתח זה מתוך זה באופן אקראי.

בשנות ה'ת"ר לאלף השישי נפתחו ארובות השמים, וירדה מן השמים השגה חדשה בחכמת מעשי בראשית, ה' גילה נסתרות במה שהיה בששת ימי בראשית. חכמי אומות העולם ובראשם צ'ארלס רוברט דרווין נטלו את חכמה זו והורידה למקום מינות ואפיקורסות ובנה ממנה את השקפת האבולוציה.

זה לעומת זה חכמי ישראל השיגה מעט מחכמה זו בקדושה ואמונה כירידתה מן השמים ללא רבב. חכמי ישראל ביאורו על פי חכמה זו את סדר בריאת היצורים בששת ימי בראשית. כמו כן את השתנות והיפרדות המינים אחרי בריאתם.

צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם

בשנת ת"ר לאלף השישי נפתחו ארובות השמים, וירדה מן השמים השגה חדשה בחכמת מעשי בראשית, וגלה ה' נסתרות במה שהיה בששת ימי בראשית, ונגלו תעלומות חכמה אשר סדר בריאת הברואים בששת ימי בראשית היה בעילוי מדרגה לדרגה בסולם היצירה, ועל ידי חורבן הצורה הקודמת.

חכמה זו ירדה מן השמים לארץ וחכמי ישראל הדבקים באמונת החידוש נטלו חכמה זו וביארו בה הבנה חדשה במה שהיה בבריאת העולם ובפירוש דברי חז"ל על מעשי בראשית. וזה לעומת זה חכמי אומות העולם הדבקים באמונת קדמות העולם לקחו את החכמה זו למקום מינות ואפיקורסות ופירשו חכמה זו על פי הבליהם באמונת קדמות העולם והתהוותו בדרך מקרה חלילה.

ספרו לרבנו מקצאק זצ"ל, כי הרבי מווארקע זצ"ל הגיד בזוהר הקדוש שנת ת"ר יתפתחון תרעין דחכמתא, שכן היה, אלא באשר היה ישראל בלתי ראוין לה נמסרה החכמה לחיצונים, ומזה בא שמאז נתחדש להם הרבה חכמה בחכמת הטבע, וקלס רבנו מקצאק זצ"ל ואמר להמספר לו, כל כך מרגניתא טבא הוה בידך, וזה איזה ימים שהנך פה ולא הגדת לי.

עמוד האמת רעט

זה לעומת זה עשה אלוקים

ערכים מורחבים – כל מקום שפקרו המינים תשובתם בצידם, זה לעומת זה
זה לעומת זה עשה אלוקים, בשנת ה'תקס"ט נולדו שני חכמים גדולים בעולם, היו הם כעין רבי ואנטונינוס בזמנם, אחד מהם צמח ונהיה לחכם גדול מחכמי ישראל צדיק ונורא ואחד לחכם גדול מחכמי אומות העולם רשע ואפיקורוס, האחד הוא החכם מאיר ליבוש וייזר מלבי"ם זי"ע והאחד החכם צ'ארלס רוברט דרווין שר"י. זה לעומת זה עשה אלוקים שניהם בשנת החמישים לחייהם היא שנת שש מאות ועשרים לאלף השישי הדפיסו את ספרם העיקרי, החכם מלבי"ם את ספרי הפירושים על התורה שבכתב "התורה והמצוה" על התורה ו"מקראי קדש" על הנ"ך. ולעומת זה החכם דרווין את הספר על חכמת הטבע "מקור המינים: על מקור המינים בדרך הבירור הטבעי".

שניהם השיגו את ההשגה החדשה בחכמת מעשי בראשית שירדה מן השמים בשנת ת"ר לאלף השישי ושניהם כתבו עליה בספרם, אך זה השיגה כירידתה מן השמים ללא רבב בקדושה ואמונה, וזה נטלה והורידה למקום הטינופת של מינות ואפיקורסות.

ענין החכמות אצל האומות הוא כפי ענין החכמה אשר ה' יתברך נותן בעת הזאת למשפיע בעולם הזה, אשר אצל בני ישראל הם משיגים בענין זה הנקודה האמיתית שבה המכונה תורה. וסביב רשעים יתהלכון הרחק מן האומות. וכפי ענין השפעת אור חכמה היוצא מן ה' יתברך באותו זמן ובאותו דור; כך הוא ענין החכמה שבין האומות באותו זמן, וכך הוא הדברי תורה היוצאים מפי חכמי ישראל באותו זמן , הכל מכוון. ולכך נשתנית החכמה מן מצרים ליון כהשתנות תורה שבכתב מתורה שבעל פה ,שממש החכמות מכוונות נגדם. וכן נשתנו החכמות בעמים בין זמן חכמי התלמוד לזמנינו, וכן בכל דור ודור.

אור זרוע לצדיק אות ו לרבי צדוק הכהן מלבלין

חכמת מעשה בראשית של חכמי ישראל, מבחינת התוכן החיצוני של גוף החכמה זהבדיוק אותה חכמה כמו חכמה המקבילה של חכמי אומות העולם. אולם מבחינת התוכן הפנימי של מהות החכמה הם שונים בתכלית. על ידי בחכמת חכמי ישראל ניתן להכיר בכל דבר אמיתות ה' יתברך ולעומת זאת על ידי חכמת חכמי אומות העולם בכירים בכל דבר רק את הטבע והמקרה.[1]

זה לעומת זה: החכם מלבי"ם זי"ע

זה לעומת זה עשה האלוקים
החכם מלבי"ם

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם שֶׁחָלַק מֵחָכְמָתו לִירֵאָיו

זה לשון המלבים בספרו (בראשית א) הבריאה הלכה ממדרגה למדרגה, דומם צומח חי מדבר, וכל הקודם היה הכנה למה שאחריו וכו' ונודע שגם בעלותה בסולם המדרגות לא עלתה הבריאה בדלוג רק על ידי אמצעיים, שנמצא האלמוג שהוא אמצעי בין הדומם והצומח והפלופ שהוא אמצעי בין הצומח והחי, והקוף שהוא אמצעי בין החי להמדבר, וכן בכל מדרגה עלתה בסדר מלמטה למעלה וכו'.

וכן היה ביצירת הבעלי חיים שחכמי הטבע חלקו את הבעלי חיים לששה מערכות. א] התולעים. ב] הפורחים או הרמשים (אינזעקטין). ג] הדגים. ד] חית המים (האמפיביאן) החיים בים וביבשה. ה] העופות. ו] היונקים,

שני מערכות הראשונים לא נזכרו בכתוב כי הם עומדים בין הצומח והחי, שהתולעים קרובים אל הצומח וכו' מבואר שהוא המעבר שתעבור בו התולדה מצומח לחיים, לכן יתחיל בספור הבריאה מארבע מערכות האחרונים, וצוה שישרצו המים שרץ נפש חיה וכו', שרץ ישמש בו לרוב על ההפראה והרביה היתרה שנמצא בשרצים, ופה בא מטעם ההפראה היתרה שיפרו המים בעלי חיים שיחיו ויפרו במים, וזה כולל מערכת הדגים ומערכת חית הים, שחית הים הגם שיעלו גם אל היבשה רובם יטילו ביציהם במים וכו', וגם ישרצו עוף שהוא עומד בין שתי מערכות האלה ובין מערכת היונקים

בעלי החיים נבראו יש מיש כמ"ש ישרצו המים, וכו' ואמר את התנינים הגדולים הוא מערכה הג' של הדגים וכל מעשה בראשית בקומתם נבראו ויש במיני הדגים גדולים מאד כנודע ולכן קדמו בבריאתן. ואת כל נפש החיה הם חית הים שהוא המערכה הרביעית, ויען שהם י"ל רגלים מועדת שרומסים בהם אמר הרומשת, ששם רומש בא על הרמיסה ברגליו. ואמר אשר שרצו המים שהגם שמינים אלה חיים גם ביבשה ההשרצה וההפראה שלהם הוא במים וכו. ואת כל עוף כנף הוא המערכה החמישית, ואחר שכל ג' מערכות אלה הם מטילים ביצים רחוקים המה מאדם שמוליד חיים ויונק שממינו הם בהמת וחית הארץ שנבראו בששי, שע"כ יחד להם יום בפ"ע כי הם העומדים בבנין גופם ומעשהו במדרגה אחת עם האדם, וע"כ לא נאמר ויהי כן כי לא נשלם עדיין הוית הבעלי חיים עד שנבראו בעלי החיים היונקים שהם העומדים בסולם היצירה תחת האדם, וברואי יום החמישי רק התחלה לאשר יגמר בששי ולא היה כן כי עוד תצעד הבריאה מצעדים עד יהי כן וישלמו הבעלי חיים בשלמותם וכו'.

ויאמר אלהים. עתה צוה על מערכה הששית שהם בעלי חיים היונקים שקרובים הן בבנין גופם הן ברוח החיוני והולדת המיז אל האדם, ומפוזרות בנפשות הבעלי חיים כמה מדות וערמות ותחבולות שהם ניצוצות כהות אשר התקבצו אח"כ והאירו אור גדול בבתי נפש האדם, ואמרו חז"ל תוצא הארץ נפש חיה למינה זה רוחו של אדה"ר, דעתם שהגם שהנשמה המשכלת של האדם נבראה ביחוד כי אין דוגמתה בנפשות הבעלי חיים, אבל הרוח שהוא הרוח החיוני וכחות נפש החיים נמצא דוגמתו ביתר הבעלי חיים, וזה הושפע תיכף עם השפעת נפש חיה שכולל גם נפש הבהמיית של האדם. ומפרש בהמה ורמש וחיתו ארץ. הבהמות הם הנזונים מן הצמחים וחיות הם הזוללים בשר ורמש הם יתר חיות הרומשות, ולפי סדר צורותיהם, החיות יש בהם ערמימות ופקחות יותר מן הבהמות האוכלות עשב, עד שהם האחרונה במדרגה:

ויעש אלהים וכו'. שבמינים אלה היונקים עשה ותקן נפשות בעלי חיים אלה, ושתל בם מדות ותכונות ופקחות שלא נשתלו בהקודמים וזה לא נקרא בריאה יש מאין רק עשיה שהוא גמר הדבר ותקונו ובכל זאת גם זה לא היה בכח הארץ שלא תוכל להוציא רק הגופים, אבל תיכון הרוחות ותקונם ייחס למעשה אלהים לבד וכו'. וירא אלהים כי טוב. כי בזה הוטבה הבריאה ועלתה בסולם המעלות עד מבחר היצור שהוא האדם

והנה נשקיף בזה כמה השקפות,הבריאה צעדה ממדרגה למדרגה. והאדם הוא המדרגה האחרונה עטרת הבריאה ותפארתה ותכליתה וכו'. החומר של המדרגות הראשונות חזק יותר מן חומר המדרגות שאחריהם, הדומם חזק מן הצומח, וחומר הצומח חזק מן חומר הבע"ח עד שגוף האדם הוא החלש שבכולם, כי הי' בהכרח שיזדכך החומר ויתרבה בו ההרכבה עד שיוכן לקבל נפש גבוה יותר, עד שחלושי החומר יהיו חזקי הצורה, וכמ"ש עמ"ש מה יהיה עץ הגפן מכל עץ שנשא משל מחולשת עץ הגפן מיתר העצים על שפריו הוא מעולה ומשובח יותר, אל חולשת ישראל נגד או"ה מצד שלמות ועילוי צורתם ע"כ.

וכתב עוד וז"ל: לא יצויר שתהיה הויה חדשה רק על ידי חורבן הצורה הראשונה, על דרך וכו' מלמד שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן ואמר דין הניין לי ודין לא הניין לי וכו' מפני שבכל ימי הבריאה לא היה שום ההויה רק על ידי חורבן הויה הראשונה, שעל ידי חורבן צורה הראשונה נבנה הצורה השנייה שזה המליץ במה שאמר שהיה בונה עולמות ומחריבם כאלו הראשון לא הניא לי', כי בכל בנין חדש עלתה הבריאה למדרגה יותר גדולה, והיה צריך שימצא חורבן וכו' שיהיה לו אפשריות לסור שיבא וכו' במקומו, ועל כן סלק אותו ע"כ.

זה לעומת זה: החכם דרווין שר"י

זה לעומת זה עשה האלוקים
החכם דרווין

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם שֶׁנָּתַן מֵחָכְמָתו לְבָשָׂר וָדָם

החכם צ'ארלס דרווין היה בעיקרו חכם בחכמם הטבע ובחכמת המחצבים. הוא ערך מסעות בהרים ובבקעות ביחד עם החכם לייל בעל מחבר ספר "יסודות בחכמת המחצבים" הם יצאו יחד לבחון את מערכת המחצבים ואת בעלי החיים בעולם, על אף שהחכם דרווין התפרסם בגלל חידושיו בחכמת כח הצומח מכל מקום הוא היה ביסודו חכם בחכמת המחצבים הוא היה נוטל עמו פטיש של חכמי חכמת המחצבים במסעותיו וחופר במחצבים, הוא הסביר בצורה בהירה מציאויות של בריאת הרים, רעידות אדמה ושוניות אלמוגים. החידוש היסודי שלו היה חידושה בחכמת כח הצומח על סדר בריאת היצורים ומערכה היא זו שנמצאת ביסודו של הלוח של סדר הזמנים של בריאת המחצבים וביסודה של חכמת מטמונית האבן. החכם דרווין עצמו ערך הסתכלויות שקיבלו אישור מהחזקה דהשתא בחכמת המחצבים". ובשנת תר"ך הדפיס את סיפרו מקור המינים [2]. בו הוא מפרט את סדר בריאת מיני הבריות השונים ואיזה בעל חיים נברא לפני זולתו ומה קדם למה בסולם היצירה ואיך הלכה הבראה בעילוי מדרגה לדרגה שכל המשובח מזולתו נברא אחריו וגם בעלותה בסולם המדרגות לא עלתה הבריאה בדלוג רק על ידי אמצעיים, הוא טרח לפרט את כל הממוצעים שבין כל בריה לבריה חברתה הקודמת לה בסולם היצירה עד האדם העומד בראש סולם היצירה, ואיך היה ההכחדה של כל דרגה לפני השלמת יצירתו של הדרגה שלמעלה ממנה. אך במקום לדעת את האמת הגדולה שהכל נברא במאמר ה' בסדר זמנים זה אחר זה הוא פירש זאת על דרך האפיקורסיות הנבולה שהכל נוצר במקרה והתפתח זה מתוך זה. אולם חכמה זו - של סדר עלית הבריאה מדרגה לדרגה - כשירדה מן השמים קודם שנפלה בארץ למקום מינות ואפיקורסות היא חכמת אמת, ולעתיד לבא ישמעו רחוקים ויבואו ובכל בתי החכמה שבעולם יהפכו את לימודי חכמה זו ללמוד ממנה גדולתו וענותנותו ית', והסירותי דמיו מפיו, ושיקוציו מבין שיניו, ונשאר גם-הוא לאלוקינו.

כל החכמות החיצוניות של זמננו, שבהבליהם לומדים אותן על דרך אפיקורסות, הן לעתיד לבא כולן יהפכו לכלים ללמוד גדולתו וענותנותו ית', והיינו ניצוצות הקדושה שבהן

מכתב מאליהו חלק ה עמוד תסג

השתנות והפרדות המינים אחרי בריאתם

ערך מורחב – משתמש:יוסף/טיוטה/השתנות והפרדות המינים אחרי בריאתם

הערות שוליים

ערך זה מכיל דפי טיוטה וניסוי וטעייה של ניסוח המבט התורני בנושא אבולוציה.

  1. ספר ליקוטי אמרים - אות ח לרבי צדוק הכהן למלבלין וז"ל: ויציבא מילתא מה שכתב הרמב"ם (מורה נבוכים חלק א' פרק י"ז) בפירוש מעשה בראשית ומעשה מרכבה כנודע [דמעשה בראשית היא חכמת הטבע ומעשה מרכבה היא חכמת הפילוספיה] ואין טענה עליו מה שכתב בספר עבודת הקודש וכדומה לו דאם כן היו חכמי אומות העולם כאריסטו והדומה בקיאים במעשה בראשית ומעשה מרכבה כנביאי ישראל. כי אמת הוא כן דיש חכמה באומות העולם והיינו חכמת אמת רק שאינו מורגש ללב ואינו תורה להדריך הלב על ידו, מה שאין כן חכמת בני ישראל נקרא תורה וכו' דהעיקר על ידי הרגשת הלב באור ה' יתברך וזה אינו באומות העולם כלל רק בישראל שהקב"ה לבן של ישראל (שיר השירים רבה ה', ב') ומעשה בראשית ומעשה מרכבה וסתרי פעולות הנבראים בכל מיני חכמות לימודיות דבני ישראל הוא עצמו אותן חכמות אלקיות וטבעיות ולימודיות דאומות העולם, רק מצד נביעותן מהבינה שבלב להכיר בכל דבר אמיתות ה' יתברך הוא בענין אחר ממש.
  2. The Origin of Species