משתמש:מהדורא קמא/אורז (הלכה)

אורז בהלכה הוא כל ההלכות והדינים והמנהגים באורז.

בדיני ברכות

ברכה ראשונה הכוסס את האורז, דהיינו שכססו וטחנו בפיו ואכלו חי; כשאינו ראוי לאכילה כלל: אין מברך עליו כלל לא לפניו ולא ואחריו וכשראוי לאכילה ובמקום שאין דרך לאכלו כך: שהכל נהיה בדברו וכשראוי לאכילה ובמקום שדרך לאוכלו כך: בורא פרי האדמה (שו"ע או"ח אורח חיים רח ז)

אפאו ועשאו לחם או כל מיני מאפה וכן בישלו ולדעת הרבה פוסקים בין כשנמעך על ידי הבישול ובין כשלא נמעך: מברכך בורא מיני מזונות(שו"ע אורח חיים רח ז). ולדעת הרבה פוסקים הוא-הדין בפתיתי אורז (פצפוצי אורז) הם בכלל מבושלים ומברכך עליהם בורא מיני מזונות(שערי הברכה עמ' תשכט ). ולדעת הרבה הוא הדין אף בעוגות אורז (פריכיות אורז)הם בכלל מבושלים ומברכך עליהם בורא מיני מזונות(ע' שערי הברכה עמ' תשכט בהערה נט' ד"ה אולם).

ברכה אחרונה לאחריו מברך בכל אופן בורא נפשות רבות, ואם בירך לאחר אכילת אורז על המחיה, יצא בדיעבד,(שע"ת שם ס,ק ה').

בדיני עירובי חצרות

מערבים ערובי חצרות בפת אורז (שו"ע או"ח שסו ח), שפת אורז דרך העולם לאכלה (משנה ברורה שם ס"ק מז).

בדיני חמץ ומצה

אורז אין דרכו להתליע אלא בתלוש (פרי חדש יו"ד פד ס"ק כב; שאילת יעבץ ח"ב סי' קכד).

אין חייבים על אורז משום חמץ בפסח, לפי שאינו מין דגן ואינו בא לידי חימוץ אלא לידי סרחון(שו"ע אורח חיים תנג א).

עשה מצה מאורז, אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח (שו"ע אורח חיים תנג א)

בדיני בדיקת תולעים

אורז אין דרכו להתליע אלא בתלוש (פרי חדש יו"ד פד ס"ק כב; שאילת יעבץ ח"ב סי' קכד),

ונמצאים בו שני מיני תולעים, ושניהם ישנם בבדיקה:

המין האחד הוא תולעים גדולים לבנים ונראים מיד, ולכן בודקם ומשליכם והשאר מותר, וגם נבדקים על ידי מים, שצפים ועולים למעלה; והמין השני הוא תולעים קטנים (מילבין), וזה ישנו בבדיקה על ידי חימום ומראית העין יפה, ונבדקים גם בשמש או על ידי כלי זכוכית מגדילה הראות (שאילת יעבץ שם.)

בדיני בישול ובליעות ופליטות

אורז חם בכלי שני שנדבק ונהיה לגוש: או מפליט או מבליעה אבל לא מפליט ומבליע כאחד ולא מבשל (פ"מ מ"ז צד' ס"ק יד') אך אורז חם בכלי שני צלול ונשפך כעין רוטב לא מפליט ולא מבליע כלל.

בדיני נדרים

הנודר מהתבואה או מהמעללתא וכן הנודר מהמזון או מהדגן או מהפת: מותר באורז, שבלשון בני אדם אין אורז בכלל זה (שו"ע יו"ד סי' רז סע' יח' יט')

בדיני בישולי גויים

אורז שבישלו גוי, אם עולה על שלחן מלכים אסור, ואם אינו עולה מותר (שו"ע יו"ר קיב סע' א')

פת של אורז אינה אסורה משום פת גויים שאינה נקראת פת, אבל שייך בה איסור בישולי גוים, שאם עולה על שלחן מלכים אסורה משום בישולי גויים, ואם אינה עולה על שולחן מלכים מותרת (שו"ע שם).

בדיני כלאים

לענין כלאים אין הלכים אחר חלוקת המינים לפי בריאתם וטבעם אלא רק אחר מראה העין (ע' לקמן), והאורז לענין כלאים הוא בכלל מין הקטנית, ואינו כלאים עמהם.(שו"ע יו"ד סי' רצז סע' ג')

בדיני חלה

האורז פטור מחלה שאנו בכלל דגן(שו"ע יו"ד שכד א) העושה עיסה מהחטים ומהאורז, אם יש בה טעם דגן, חייבת בחלה אע"פ שרובה אורז; ואם לאו, פטורה, דוקא באורז אמרו כן לפי שהאורז נגרר אחר החטין אבל שאר המינים. וכן נתן שאור מעיסת חטים לתוך עיסת אורז, אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה:(שו"ע יו"ד שכד סע' ט' י')

בדיני חדש

.אורז מהתבואה החדשה העומד לייבוש לאחר הקציר

אין נוהג איסור חדש אלא בתבואה של דגן אבל לא בשום מין אחר ואורז אינו מין דגן (חיי אדם חלק שני כלל קלא).

בדיני שביעית

האורז שזרעו לזרע הולכים בו אחר השרשה, ואם השריש בשנה הששית לפני ראש השנה של שביעית הרי הוא מותר בשביעית, ואם לאו אסור בשביעית, ואם נגמר פריו קודם ראש השנה, הרי הוא מותר בשביעית כפירות ששית, ואם נגמר אחר ראש השנה, אף על פי שהשריש קודם ראש השנה, הרי הוא אסור משום ספיחים (רמב"ם שמיטה ויובל ד יא).

בדיני תרומות ומעשרות

האורז אף על פי שהשרישו קודם ראש השנה אין הולכין בו אלא אחר גמר הפרי ומתעשר להבא ואע"פ שמקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו לאחריו צובר גורנו לתוכו ותורם ומעשר מן הכל כאחד שהכל הולך אחר גמר הפרי.(רמב"ם ימעשר שני ונטע רבעי א הלכה ח')

שמעתי מה"ר ברוך על רבינו מאיר רבו, שפעם אחת אירע שהביאו לו אורז יפה עמד הרב ז"ל ועשרם ואמר שמא מארץ ישראל הם

— כפתור ופרח תקכט

בדיני מתנות עניים

בעל השדה שעברו עליו עניים והיה לו שם מעשר עני נותן לכל עני שיעבור עליו מן המעשר כדי שבעו שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו. וכדי שבעו כמה: אם מן האורז רובע הקב (רמב"ם מתנות עניים ו הלכה ח)

בדיני נכוי החסרונות

ניכוי החסרונת באורז קלוף, ד' קבים ומחצה לכל כור; ובאורז שאינו קלוף, ג' סאים לכל כור. וכמדה הזו לכל שנה ושנה(שו"ע חושן משפט רצב סע' י"א).

האורז במנהג

מנהג אשכנז לאסור כל מיני קטניות באכילה בפסח, ואף אורז בכלל (שו"ע תנג א;). ויש שכתב שאף הנוהגים היתר בקטניות, מכל מקום באורז נהגו איסור (פרי חדש אורח חיים תנג א; עקרי הד"ט אורח חיים סי' יט אות כ).

ובאמוראים בבל מצינו (פסחים דף קיד ע"ב) שפירשו על המשנה האומרת להביא שני תבשילים על השולחן בללי פסח, מה הם שני תבשילים המזכרים במשנה, אמר רב הונא למשל סלק ואורז, ומפני שרב הונא נקט כמשל סלק ואורז, רבא תלמידו משתדל היה לאכול בליל פסח דוקא סלק ואורז, בבל כל כך נתפשט האורז עד שמצאינו (פסחים נ' ע"ב)בדברי רב אשי שיש מקומות בבל שאוכלים אורז יותר מאשר אוכלים דגן, ומצינו שם שבבי חוזאי שבבבל היו מפרישים חלה מלחם אורז,

ספר חסד לאלפים סימן קעא

והזורקין קליות וקונפיטי"ש וכדומה לפני חתן וכלה, צריך ליזהר שלא יזרקו אלא במקום שאינם נמאסים, במקום נקי, וגם יכבדו אותם משם כדי שלא ידרסו עליהם (שם סעי' ה).^ ואותם הזורקים אורז או חיטים בכניסת הכלה לבית לסימנא טבא, אם אינם נזהרין בזה - בודאי לא מסמנא מילתא לעבור על דברי חכמינו זכרונם לברכה. ולמוכיחים ינעם, ועל השומעים תבוא ברכת טוב.

מועד לכל חי - סימן ב

יום טוב אחרון שחל להיות בשבת ונוהג לאכול אורז וגבינה ביום טוב אחרון, לא יבשל מערב שבת לשבת, כיון דבו ביום אינו יכול לאכול, אלא התיקון הוא אם ימצא אחר האוכל שיבשלנו, עיין בתשובות כנסת הגדולה, ובברכי יוסף, ומחזיק ברכה סימן תס"ז, ועיין נמי בהלק"ט, ולקט הקמח, וברכות המים סימן תמ"ו, ובספר ערוך השלחן סימן תג"ן אות ד', ובספרו הנורא חוקת הפסח שם אות א' בענין לבשל לאחרים, ועיין לקמן בדיני ראש השנה בעזר משדי:

כף החיים פלאגי - סימן כג

יזהר שלא יזרוק הפרוסה לפני המסובין, אי משום דהוי בזוי אוכלין, ואי משום דאינו כבוד שיזרוק לפני המסובין, אלא יניח לפני כל אחד ואחד עד מקום שידו מגעת, והחתן שזורק קונפ'יטים להכלה וגם אורז, יזהר שיהיה במקום נקי, עוד הזהיר הלבוש, דלא יאכל עם הפרוסה ללוקחו לכף, ועיין חסד לאלפים סימן קעא, דבכל פעם יאכל מעט מהלחם עצמו, יעויין שם: