משתמש:ישראל מאיר ק./גרדומי מצווה
גרדומי מצווה. תשמישי מצווה שנחתכו ונתמעטו משיעוריהם. בכמה מדיני התורה מצאנו כי אף שצריך שיעור, אין זה אלא בתחילה אולם אם נפחת השיעור אחר שהשתמשו בחפץ למצווה עדיין הוא כשר למצוותו. בתלמוד אנו מוצאים דין זה בשני מקומות בגרדומי אזוב ובגרדומי ציצית.
פרטי הדין
גרדומי אזוב
במשנה במסכת פרה שנו[1]: "ר' יוסי אומר מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים ושיריו שנים וגרדומיו כל שהוא:" האזוב אשר בו מזים מן המי חטאת על אדם שנטמא בטומאת מת, דינו להיות שלושה קלחים ובכל קלח גבעול אחד, כמו כן האזוב צריך להיות בשיעור טפח וכפי שאמרו בתלמוד בנדה[2] , אולם כל זה בתחילה אבל אם היזו פעמים רבות באזוב ועל ידי זה הגבעולים נפרדו זה מזה[3], או שנתקצרו ונשאר בהם כל שהוא כשרים הם להזאה. התוספות[4] כתבו כי דין זה נאמר אף כלפי האזוב לטהרת מצורע, לעומת זאת החזון איש כתב מסברתו כי לא נאמר אלא כלפי האזוב של טהרת מת. בירושלמי[5] אמרו כי לא נוהג דין זה אלא דווקא באזוב שכבר הזו בו פעם אחת.
גרדומי ציצית
בתוספתא אמרו: 'גרדומי ציצית כשרין' ואולם אמר שמואל כי בעינן שיעור כדי עניבה לגרדומין.
בשאר מצוות
התלמוד במסכת מנחות (תלמוד בבלי מסכת מנחות דף לה עמוד ב) מביא את דעתו של רב פפא שאמר דאף דבעינן שיעור לרצועות של ראש אם נחתכו כשרות כמו בציצית ואזוב, התלמוד דוחה את דבריו: "ולאו מילתא היא, מדאמרי בני רבי חייא: גרדומי תכלת וגרדומי אזוב כשירין, התם הוא דתשמישי מצוה נינהו, אבל הכא דתשמישי קדושה נינהו לא." רבינו יהונתן מבאר את החילוק שהדין שיעור האמור בתשמישי מצווה הוא משום זה אלי ואנוהו וכיוון שכן אינו מעכב אלא בתחילת המצווה, לעומת זאת הדין שיעור : 'דהיינו טעמא דכשרין דתשמישי מצוה הן ומשום מצות זה אלי ואנוהו מעכב בתחלת המצוה וכיון דנעשה כהוגן תו לא מפסיל אבל בדבר של קדושה יש להחמיר שיהא מתחלה ועד סוף בענין אחד דאית להו שיעורא לתליית הרצועות חוץ לקשר ומשום הכי אם נחסר מאותו השיעור נפסל.'
הערות שוליים
- ↑ מסכת פרה, פרק יא, משנה ט.
- ↑ מסכת נדה, דף כו, עמוד א.
- ↑ הגמרא במסכת סוכה (דף יג, עמוד א) מסבירה כי לדעת חכמים אף אם נותר קלח אחד בלבד האזוב עדיין כשר, לעומת זאת לדעת רבי יוסי דווקא כאשר נשארו שני קלחים האזוב כשר.
- ↑ תוספות מסכת סוכה דף יג, עמוד א, ד"ה 'וגרדומיו כל שהוא'
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת עירובין, פרק ז, הלכה ח'.