משתמש:יונתן זרביב/יצחק זרביב
רבי יצחק זרביב (תרפ"א, 1921 – תשנ"ד, 1994) היה רבה הראשי האחרון של קונסטנטין שבאלג'יריה ואב בית הדין בעיר. כיהן כרב צבאי בצבא צרפת החופשית במלחמת העולם השנייה, היה פעיל ציוני מרכזי באלג'יריה ולאחר עלייתו ארצה כיהן כרב אזורי בפרוזדור ירושלים וראש מדור מוהלים ברבנות הראשית לישראל.
תולדות חייו
שנותיו המוקדמות ומלחמת העולם השנייה
נולד בעיר עין ביידא (Aïn Beïda) שבמחוז קונסטנטין שבאלג'יריה. בצעירותו למד בישיבת "עץ חיים" בקונסטנטין ונודע כעילוי. בגיל 17 נשלח ללמוד בסמינר הרבני בפריז.
עם כיבוש צרפת על ידי הנאצים בשנת ה'ת"ש, נמלט לטולוז, שם הצטרף למחתרת לוחמים יהודים, ולאחר מכן חזר לאלג'יריה. בשנת 1943 התגייס לצבא צרפת החופשית ושירת כרב צבאי. נמנה עם הכוחות המשחררים של מחנה הריכוז דכאו.
רבנותו בקונסטנטין
לאחר המלחמה חזר לקונסטנטין והשתלב בהנהגה הרוחנית. הוא כיהן כמזכיר הכללי של הוועד הגבוה לרבנות באלג'יריה. בשנת 1958 נבחר לכהן כרבה הראשי של קונסטנטין, כממשיך דרכו של הרב המיתולוגי סידי פרג' חלימי (שהיה קרוב משפחתו).
בתקופת מלחמת העצמאות של אלג'יריה, שימש כנציג הקהילה מול השלטונות הצרפתיים ומול הכוחות האלג'יראים. לאחר ביקור בארץ ישראל ב-1960 הפך לציוני נלהב וקרא ליהודי אלג'יריה לעלות לישראל, בטענה כי הנתינות הצרפתית לא תגן עליהם בעתיד. בעקבות פעילותו הציונית ונאומיו החריפים נגד חילול בתי כנסת, נכלל שמו ב"רשימה השחורה" של המחתרת האלג'יראית (FLN).
העלייה ופעילותו בישראל
בפברואר 1962 עלה לישראל והתקבל בכבוד רב על ידי ההנהגה והציבור. למרות ציפיות למינויו כרב עיר באחת הערים הגדולות (הוצעו לו משרות בנתניה, צפת ותל אביב), השתלב בסופו של דבר ברבנות האזורית.
הוא כיהן כרב אזורי ביישובי חבל עדולם ואבן העזר (אזור בית שמש), שם פעל רבות לשימור מורשת עדות המזרח בחינוך. בהמשך כיהן כראש מדור המוהלים ברבנות הראשית לישראל.