משתמש:אחדות/חוק-יסוד כלל ישראל

חוק העם היהודי

'חוק הלאום' נחקק על ידי הכנסת לאחרונה. מטרתו היא להגדיר את זהותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. בהינתן המציאות כפי שתוארה לרבני הפורום עד כה - אם הממשלה הייתה היום צריכה לחוקק חוק של העם היהודי שמטרתו להגדיר את אחריות המדינה כלפי העם היהודי בכלל וכלפי יהודי התפוצות בפרט, אילו סעיפים היה מכיל?^[1] כמובן הצעתכם תתבסס על מקורות תורניים. וכן היא תדון על השוני הקיים בין דין ציבור לדין יחיד.

נקודות מוצעות לתכולת החוק

צמצום ההתבוללות

התפיסה ליהדות כדת ולא רק כתרבות וגם הנישואים בתוך הקהילה היהודית הם שני גורמים שמקטינים באופן חד משמעי את ממדיה של ההתבוללות ואיבוד הזהות היהודית בתפוצות^[2]. רעיון זה מופיע כבר בתורה^[3] כציווי בעת כניסה לארץ לא להתחתן עם בני העמים הקיימים שם פן יסירו את העם מאחרי ה' ולא יתקיים יעוד העם להיות עם סגולה. וכן מופיע הציווי לא להתחתן עם עמי הארץ כדבר ראשון ובסיסי באמנת נחמיה בתקופת שיבת ציון^[4]. חוק העם היהודי הנועד לשמור על זהות האומה צריך אפוא לקדם את הדרכים שעשויות לחזק את התפיסה שיהדות היא בראש ובראשונה דת ושהנשואים בתוך הקהילה הם יעד לאומי.

קידום הלכידות החברתית

"דורו של דוד כולם צדיקים היו ועל ידי שהיו להן דילטורים היו יוצאים במלחמה והיו נופלים. דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו ועל ידי שלא היו להן דילטורין היו יורדים למלחמה ונוצחין"^[5]. חטא לשון הרע חמור יותר מבחינה לאומית מחטא עבודה זרה. בחירת ה' בעם ישראל להוציאו ממצרים אינה תלויה במצב הרוחני של העם - עובדי עבודה זרה היו - אבל חטא לשון הרע מונע את גאולת ישראל. כי כשיש פירוד בין אחד לחבירו חסר במציאותו של 'החפצא דעם אחד'^[6].

הלכידות החברתית באה לידי ביטוי בין היתר על ידי הקשרים הקיימים בין יחידות חברתיות, כגון יחידים, קבוצות, עמותות, יחידות טריטוריאליות וכו'. אינטראקציות אלה נתפסות על פי מימד כפול - איכותי וכמותי. כוחן של האינטראקציות הללו ועוצמתן משמרים את לכידות העם. יש כמה סוגים של יחסים חברתיים^[7]: מליטה (bonding), קישור (linking) וגישור (bridging). א- יחסים מסוג מליטה מאחדים אנשים בתוך אותה קהילה. יחסי משפחה או חברות, רשתות חברתיות קהילתיות וכו'. ב- יחסים מסוג קישור מאפיינים אינטראקציות בין אנשים השייכים לקבוצות שונות עם סטטוסים שונים. יחסים אלה הם בעלי אופי "אנכי". ג- לבסוף, ביחסי גישור האנשים רחוקים זה מזה הן באופן פיזי (היחסים הם אקסטרה-טריטוריאליים) והן בזמן כי יחסי גישור אינם רציפים. חוק העם היהודי יקדם את ה'הון החברתי' הן מבחינת מליטה (בעבור יחידים בודדים שאינם שייכים לחברה יהודית כלשהי), הן מבחינת קישור (בין גורמים יהודיים שונים הנמצאים באותה שכונה, עיר או אזור) והן מבחינת גישור (בין גורמים יהודיים רחוקים זה מזה).

חשיבות לימוד השפה העברית

נצטווינו על לימוד לשון הקודש^[8]. כדי לגשת לטקסטים של היהדות בצורתם המקורית. והוא גם כן למען יהיה לנו דבר מצוין בין העמים, ולמען חזק מיתרי האהבה והאחווה ביניהם ולמען יוכלו בנקל להכיר זה את זה^[9].

התנ"ך ספר היסוד של העם היהודי

התנ"ך הוא ספר היסוד של העם היהודי. היסטורית האומה מתחילה בתנ"ך. "בראשית ברא - דרשו רבותינו בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו (משלי ח כב), ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו (ירמיה ב ג)"^[10]. יש להפיץ את לימודו בכל חלקי העם ולדאוג שכל ילד יהודי בגיל חינוך יוכל ללמוד אותו.

מרכזיותה של ארץ ישראל

לב האומה הוא בארץ ישראל ובירושלים בירתה. ביטול המושב היהודי בארץ ישראל נחשב כביטול האומה כולה^[11]. יושבי ארץ ישראל הם המייצגים את האומה בכללה וכל זה משום היותם יושבים על אדמתם^[12]. חיזוק הקשר בין יהודי התפוצות למדינת ישראל הוא מטבע הדברים מהותי לחוק העם היהודי.

הערות שוליים

↑ חוק הלאום מביא כבר בסעיף 6 כמה נקודות בנושא הקשר עם העם היהודי: "א- המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם. ב- המדינה תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה ובין בני העם היהודי. ג- המדינה תפעל לשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות". על רבני הפורום להניח שאפשר היה שחוק הלאום יתמקד רק בישראל וחוק העם היהודי ישלים אותו ויתמקד רק בסיפור היהודי.
↑ "יהודים שלא תופסים את היהדות כדת (יהודים המכונים בדרך כלל יהודים תרבותיים) הם לא רק דתיים פחות, אלא גם פחות קשורים לארגונים יהודיים, ופחות עלולים לגדל את ילדיהם כיהודים. יותר מ -90% מהיהודים שתופסים את היהדות כדת שמגדלים כיום ילדים קטינים בביתם אומרים שהם מגדלים את ילדיהם כיהודים באופן מלא או חלקי. לעומת זאת, הסקר מוצא כי שני שליש מיהודים שלא תופסים את היהדות כדת אומרים שהם אינם מגדלים את ילדיהם כיהודיים בכלל – לא בתפיסה דתית ולא בתפיסה תרבותית. נישואי תערובת הם תופעה קשורה. שיעור זה גבוה בהרבה בקרב יהודים תרבותיים מאשר בקרב יהודים שתופסים את היהדות כדת: 79% מהיהודים הנשואים שאינם תופסים את היהדות כדת יש להם בני זוג שאינם יהודים, לעומת 36% בקרב היהודים שתופסים את היהדות כדת. יהודים נשואים עם בני זוג שאינם יהודים נוטים פחות לגדל את ילדיהם באמונה היהודית. כמעט כל היהודים שיש להם בן זוג יהודי אומרים שהם מגדלים את ילדיהם כיהודים (96%). לעומת זאת בקרב היהודים עם בן זוג לא יהודי 20% אומרים שהם מגדלים את ילדיהם כיהודים באופן מלא, ו -25% מגדלים את ילדיהם כיהודים באופן חלקי. כמעט שליש (37%) מהיהודים שנשואים עם בן זוג לא יהודי אומרים שהם לא מגדלים את ילדיהם כיהודים בכלל. לא ברור אם נישואי תערובת הופכים את יהודי ארה"ב לדתיים פחות, או אם היותם פחות דתיים הופכים את יהודי ארה"ב ליותר נוטים להינשא עם בן זוג שאינו יהודי, או שני הדברים נכונים. יהא אשר יהא, הסקר מוצא קשר חזק בין חילוניות ובין נישואי תערובת. במובנים מסוימים, הקשר נראה מעגלי, במיוחד כאשר גידול ילדים מתווסף לתמונה. יהודים נשואים שאינם תופסים את היהדות כדת עלולים הרבה יותר להינשא לבן זוג לא יהודי. יהודים שיש להם בני זוג לא-יהודים נוטים הרבה פחות לגדל ילדיהם כיהודים, ויש להם סיכוי רב יותר לגדל ילדים לא יהודים בכלל. יתר על כן, יהודים שהם צאצאיהם של נישואי תערובת נמצאים בסיכוי גבוה יותר להינשא לבן זוג שאינו יהודי מאשר צאצאיהם של שני הורים יהודים". פיו 2013, עמ' 8.
↑ "כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ: וּנְתָנָם יְקֹוָק אֱלֹקֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם: וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ: כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר" (דברים ז, א-ד).
↑ "מַחֲזִיקִים עַל אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו: וַאֲשֶׁר לֹא נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ" (נחמיה י, ל-לא).
↑ ירושלמי פאה פרק א הלכה א.
↑ "אבל זה שלשון הרע גורם לפירוד ומחלוקת, הרי זה בסתירה לבחירה זו (של ה'). הבחירה היא בהמציאות דעם ישראל, עם אחד. כלומר: אף שבחירת הקב"ה אינה בגלל המעלות (הרוחניות) שבבני ישראל, כי אם אך ורק מצד בחירתו ית' החפשית — מכל מקום, צריך לומר "חפצא" של עם ישראל שבו היא הבחירה; וכאשר יש פירוד בין אחד לחבירו (בהנהגה חיצוניות עכ"פ) חסר במציאותה של החפצא ד"(עם) אחד". ליקוטי שיחות לא (שמות).
↑ הבנק העולמי, 2000.
↑ ספרי פרשת עקב פיסקא י; תוספתא חגיגה פרק א: "יודע לדבר אביו מלמדו שמע ותורה ולשון הקודש ואם לאו ראוי לו שלא בא לעולם"; רמב"ם, פירוש המשנה (אבות פרק ב משנה א).
↑ מוהר"ץ חיות, דרכי ההוראה פרק ז, עמ' רמ.
↑ רש"י (בראשית, א, א).
↑ "אילו איפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ, הנה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים. לפי שאין לנו רשות שנחשב בחוצה לארץ ונעבר שנים ונקבע חדשים אלא בתנאים הנזכרים כמו שבארנו. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קנג.
↑ ירושלמי ביכורים ג, ג. עוד ראה הערותיו של הרב יונתן רוזין בנושא.

[1] חוק הלאום מביא כבר בסעיף 6 כמה נקודות בנושא הקשר עם העם היהודי: "א- המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם. ב- המדינה תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה ובין בני העם היהודי. ג- המדינה תפעל לשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות". על רבני הפורום להניח שאפשר היה שחוק הלאום יתמקד רק בישראל וחוק העם היהודי ישלים אותו ויתמקד רק בסיפור היהודי.

[2] "יהודים שלא תופסים את היהדות כדת (יהודים המכונים בדרך כלל יהודים תרבותיים) הם לא רק דתיים פחות, אלא גם פחות קשורים לארגונים יהודיים, ופחות עלולים לגדל את ילדיהם כיהודים. יותר מ -90% מהיהודים שתופסים את היהדות כדת שמגדלים כיום ילדים קטינים בביתם אומרים שהם מגדלים את ילדיהם כיהודים באופן מלא או חלקי. לעומת זאת, הסקר מוצא כי שני שליש מיהודים שלא תופסים את היהדות כדת אומרים שהם אינם מגדלים את ילדיהם כיהודיים בכלל – לא בתפיסה דתית ולא בתפיסה תרבותית. נישואי תערובת הם תופעה קשורה. שיעור זה גבוה בהרבה בקרב יהודים תרבותיים מאשר בקרב יהודים שתופסים את היהדות כדת: 79% מהיהודים הנשואים שאינם תופסים את היהדות כדת יש להם בני זוג שאינם יהודים, לעומת 36% בקרב היהודים שתופסים את היהדות כדת. יהודים נשואים עם בני זוג שאינם יהודים נוטים פחות לגדל את ילדיהם באמונה היהודית. כמעט כל היהודים שיש להם בן זוג יהודי אומרים שהם מגדלים את ילדיהם כיהודים (96%). לעומת זאת בקרב היהודים עם בן זוג לא יהודי 20% אומרים שהם מגדלים את ילדיהם כיהודים באופן מלא, ו -25% מגדלים את ילדיהם כיהודים באופן חלקי. כמעט שליש (37%) מהיהודים שנשואים עם בן זוג לא יהודי אומרים שהם לא מגדלים את ילדיהם כיהודים בכלל. לא ברור אם נישואי תערובת הופכים את יהודי ארה"ב לדתיים פחות, או אם היותם פחות דתיים הופכים את יהודי ארה"ב ליותר נוטים להינשא עם בן זוג שאינו יהודי, או שני הדברים נכונים. יהא אשר יהא, הסקר מוצא קשר חזק בין חילוניות ובין נישואי תערובת. במובנים מסוימים, הקשר נראה מעגלי, במיוחד כאשר גידול ילדים מתווסף לתמונה. יהודים נשואים שאינם תופסים את היהדות כדת עלולים הרבה יותר להינשא לבן זוג לא יהודי. יהודים שיש להם בני זוג לא-יהודים נוטים הרבה פחות לגדל ילדיהם כיהודים, ויש להם סיכוי רב יותר לגדל ילדים לא יהודים בכלל. יתר על כן, יהודים שהם צאצאיהם של נישואי תערובת נמצאים בסיכוי גבוה יותר להינשא לבן זוג שאינו יהודי מאשר צאצאיהם של שני הורים יהודים". פיו 2013, עמ' 8.

[3] "כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ: וּנְתָנָם יְקֹוָק אֱלֹקֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם: וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ: כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר" (דברים ז, א-ד).

[4] "מַחֲזִיקִים עַל אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו: וַאֲשֶׁר לֹא נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ" (נחמיה י, ל-לא).

[5] ירושלמי פאה פרק א הלכה א.

[6] "אבל זה שלשון הרע גורם לפירוד ומחלוקת, הרי זה בסתירה לבחירה זו (של ה'). הבחירה היא בהמציאות דעם ישראל, עם אחד. כלומר: אף שבחירת הקב"ה אינה בגלל המעלות (הרוחניות) שבבני ישראל, כי אם אך ורק מצד בחירתו ית' החפשית — מכל מקום, צריך לומר "חפצא" של עם ישראל שבו היא הבחירה; וכאשר יש פירוד בין אחד לחבירו (בהנהגה חיצוניות עכ"פ) חסר במציאותה של החפצא ד"(עם) אחד". ליקוטי שיחות לא (שמות).

[7] הבנק העולמי, 2000.

[8] ספרי פרשת עקב פיסקא י; תוספתא חגיגה פרק א: "יודע לדבר אביו מלמדו שמע ותורה ולשון הקודש ואם לאו ראוי לו שלא בא לעולם"; רמב"ם, פירוש המשנה (אבות פרק ב משנה א).

[9] מוהר"ץ חיות, דרכי ההוראה פרק ז, עמ' רמ.

[10] רש"י (בראשית, א, א).

[11] "אילו איפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ, הנה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים. לפי שאין לנו רשות שנחשב בחוצה לארץ ונעבר שנים ונקבע חדשים אלא בתנאים הנזכרים כמו שבארנו. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קנג.

[12] ירושלמי ביכורים ג, ג. עוד ראה הערותיו של הרב יונתן רוזין בנושא.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]