משק המים והשפכים בישראל

הכנרת, לשעבר מאגר המים המרכזי של מדינת ישראל.

משק המים בישראל הוא שם כולל למערכות ההפקה, ההולכה והאגירה של מים בישראל.

ישראל נמצאת בחלקה הצפוני של רצועת המדבריות העולמית. חלק גדול משטחה הוא מדברי וכמות המשקעים הממוצעת מספקת רק בקושי את צורכי האוכלוסייה ההולכים וגדלים. לפיכך המים בישראל הם משאב יקר שהמדינה מגנה עליו ומפתחת אותו.

המדינות השכנות סובלות מבעיות דומות וישראל חולקת את מקורות מימיה עם ירדן, לבנון, סוריה והרשות הפלסטינית. חלק ממים אלו מגיעים מנהרות שמקורותיהם במדינות השכנות. הגידול באוכלוסיית המזרח התיכון הופך את בעיית המים לבעיה מרכזית בעלת השלכות גאו-פוליטיות.

הביקוש למים בישראל

אי בדרום הכנרת, מול קיבוץ מעגן, מרץ 2009 (נכון ל־2022 האי אינו נראה ונמצא מתחת לפני הים)

צריכת המים נחלקת לפי מגזרים כדלקמן: (הנתונים במיליוני מטרים מעוקבים בשנה):

צריכת מים בישראל

	2003		2015
שימושים חקלאיים	920	48%	1117
צריכה עירונית וביתית	780	40%	770
צריכה תעשייתית	180	12%	123
מים לטבע			35
הקצאה לירדן ולרשות הפלסטינית			122
סה"כ	1,930	100%	2,168

צריכת המים של משקי הבית בישראל נחלקת כך:

שימוש	אחוז צריכה
הדחת אסלות	38%
רחצה	32%
הדחת כלים	12%
כביסה	10%
שתייה	5%
כיורי אמבטיה	3%

מקורות המים

ערך מורחב – משאבי מים בישראל

מאגרי המים העיקריים של ישראל הם אגם הכנרת, הניזון בעיקר מן הירדן ויובליו סיפק כשליש מצריכת המים של ישראל, כ-300–700 מיליון מ"ק בשנה, אך עקב ירידת המפלס מהווה כעת רק 2 אחוזים מכלל תצרוכת המים, אקוויפר ההר ואקוויפר החוף. האקוויפרים הם שכבות סלע נקבוביות תת-קרקעיות האוגרות מי תהום בנקבוביותיהם ומהוות כעין אגני היקוות טבעיים תת-קרקעיים. האקוויפרים עשויים בעיקר מסלעי גיר ודולומיט. אקוויפר החוף עשוי בעיקר מחול וכורכר. האקוויפרים מתמלאים ממי גשמים שמחלחלים דרך הקרקע או ממקורות אחרים (כגון מים שמוחדרים במיוחד לתת-הקרקע). קיימת סכנה ששאיבה מוגברת ממאגר כזה תגרום לירידת מפלס קריטית שתביא להמלחתו, עקב חלחול מים מליחים פנימה. זהו נזק בלתי הפיך שיגרום לפסילת מאגר כזה לשימוש. לפיכך ממלאים את האקוויפרים באופן יזום - מי שיטפונות וכן מים עודפים שנצברים בכנרת, בשנים ברוכות, מוזרמים אל האקוויפרים. ירידה במפלס הכנרת היא על כן לעיתים מתוכננת ונובעת מוויסות כזה.

עין חמד בהרי ירושלים

חלק גדול משאיבת המים בישראל נעשה כיום מאקוויפר ההר. חלק מסוים מן השאיבה מן האקוויפרים מהווה שאיבה חוזרת של מי הכנרת ומי שיטפונות שהוחדרו לאקוויפרים בשנים גשומות. בשנים גשומות במיוחד, מוחדרים לאקוויפרים מרבית המים הנשאבים מן הכנרת, בעוד שבשנים שחונות בהן יורד מפלס הכנרת סמוך לקו האדום התחתון - לא נעשית החדרה ממי הכנרת וכל השאיבה משם מופנית לצריכה.

מאקוויפר החוף שואבים רק במקומות מסוימים בשל מצבו הקריטי - חלקים ניכרים ממנו הומלחו עקב שאיבת יתר בעשרות השנים האחרונות. מי הכנרת מוזרמים אל האקוויפרים, כמו גם אל שטחי הנגב, באמצעות המוביל הארצי ומפעל ירקון-נגב – רשת משוכללת, מאובטחת ומפוקחת אקולוגית, המשמשת להובלת המים ^{[דרוש מקור]}.

המלחמה על המים

ערך מורחב – המלחמה על המים

אגם הכנרת ניזון בעיקר מנהר הירדן וכן מהמטרה ישירה של מי גשמים. נהר הירדן עצמו ניזון בעיקר מנחלים הקרויים מקורות הירדן (חצבני, בניאס ודן). רוב המים הזורמים בנחלים אלו מקורם בהפשרת שלגים בחרמון ובהרי לבנון וסוריה. שליטתן של מדינות זרות אלה, על מקורות המים היא בעייתית ביותר, עקב היותן מדינות אויב. בעבר, בעת מגעים מדיניים ברמות שונות בין ישראל לסוריה, עלתה דרישתה לשליטה על חלקים מחוף הכנרת. העברת השליטה בשטחים אלה מישראל לסוריה עלולה להעביר גם את השליטה על חלקים ניכרים ממי הכנרת לידי סוריה. בשנת 1964 החלה סוריה בפרויקט נרחב של הסטת מסלולו של הבניאס אל עבר שטחה. ישראל הגיבה בהפגזה כבדה של אזור הפרויקט. תקופה זו כונתה "המלחמה על המים".

משבר המים בישראל

בעיות באיכות וכמות המים

מאז הקמתה התעוררו שתי בעיות מרכזיות במשק המים בישראל - ירידה בכמות המים הראויים לשתייה, והתדרדרות מתמדת באיכותם. רמת המליחות בכנרת ובאקוויפרים הלכה ועלתה וגרמה לירידה באיכותם של המים. בנוסף, לא תוכננו תוכניות ארוכות טווח של חיסכון מים לשנות בצורת. חוסר טיפול בשפכים, פסולת ודלקים גרם לזיהום מי התהום. את מצב זיהום המים בארץ ניתן לראות בזיהום הנחלים כמו נחל הקישון ונחל הירקון. לעיתים סביבות אקולוגיות ונחלים מתייבשים עקב המחסור במים ולעיתים הופכים לתעלות ביוב עקב זיהום תעשייתי. מעבר לירידה בכמות ובאיכות עלתה גם צריכת המים עם השיפור במצב הכלכלי, עלייה לישראל ובריבוי הטבעי.

בעיות סמכותיות

מעבר לבעיות אלו, עד להקמת הרשות סבל משק המים מביזור סמכויות בין משרדי הממשלה השונים וחוסר יכולת לקבל החלטות ולתכנן את משק המים לטווח הארוך.

בשנת 2001 הגישה הוועדה המיוחדת של הכנסת לחקירת הנושא את מסקנותיה הסופיות. דו"ח הוועדה העביר ביקורת קשה מאוד על הממשלה ועל המעט שנעשה לאורך השנים לטיפול בנושא, ותיארה את המצב כעל סף קריסה ואסון. עיקר הביקורת התייחס לתהליך קבלת ההחלטות במשק המים, היחסים בין הרשויות העוסקות בנושא, אי הגדרה של מדיניות כוללת והיעדר מקור, רשות או סמכות אשר ירכז בתוכו את התכנון והביצוע של התוכניות למשק המים.

הסמכויות במשק המים פוזרו בין מספר משרדים:

• משרד הבריאות היה אחראי על תקנים תברואתיים, ולו הייתה הסמכות לסגור בארות ומאגרי מים שלא עמדו בתקן.
• המשרד להגנת הסביבה היה אחראי על שמורות הטבע ועל שמירה על מאגרי המים מזיהום.
• משרד התשתיות הלאומיות (האנרגיה והמים) היה אחראי על חברת מקורות, נציבות המים ומועצת המים.
• משרד הפנים היה אחראי על תכנון של מערכות המים ברשויות המקומיות.
• משרד האוצר היה אחראי תקצוב התוכניות למשק המים.
• משרד החקלאות היה אחראי על הקצאת המים לחקלאות ועל קביעת מדיניות כללית לאזורי חקלאות.
• משרדי החוץ והביטחון היו אחראים על התהליכים המדיניים וסכסוכי המים מול סוריה וירדן לדוגמה.

פיזור הסמכויות בין המשרדים השונים גרם לכך שלכל אחד מהם הייתה זכות החלטה על תחום אחר הנוגע למשק המים, וחוסר הסכמה של משרד אחד בנוגע להחלטה של משרד אחר היה יכול למנוע ממנה לקרות. לבסוף נכנס משק המים למצב של קיפאון מתמיד.^{[דרושה הבהרה]}

משק המים ברשויות המקומיות

בעיה נוספת הייתה בתוך הרשויות המקומיות, אשר היו גובות כסף על שימוש במים, אך היו משתמשות בו לטובת נושאים אחרים כמו חינוך ורווחה. כתוצאה מכך חלה התדרדרות בתשתיות המים ברשויות המקומיות, מה שגרם לדליפות מים רבות ולבזבוז מים. ירושלים הייתה העיר היחידה שבה פעל תאגיד מים עוד לפני הקמתם לפי חוק, "הגיחון".

בנוסף, לא נבנו מתקני סינון וטיפול מים, לא היה מעקב אחר תשתיות המים וכו'.

מחזור מים

בעיה נוספת הייתה אי מחזור המים. עד לשנת 1990 המים ששימשו לחקלאות היו מי שתייה. רק החל משנות ה-90 החל תהליך של מחזור מים ושימוש במי קולחין.

מסקנות הוועדה והצעדים שננקטו

רוב מסקנות הוועדה מומשו כלשונן:

• נדרש להקים רשות מרכזית אחת אשר תתכלל את כלל הנושאים הנוגעים למשק המים, ותהווה גוף ביצועי ורגולטורי שיפקח על משק המים ועל חברת מקורות.
• הוחלט על הפסקת סבסוד מחיר המים והעלאתו. מטרת צעד זה הייתה עידוד חיסכון והגדלת תקציב רשות המים עד לסיום המשבר. בשנת 2014 הופחת מחיר המים ב-10%.
• הוחלט על הקמת חמישה מתקני התפלה - בפלמחים, באשדוד, וכו'.
• הוחלט על הזרמת מים לשמורות טבע ולנחלים.
• חוקק חוק תאגידי המים, אשר הוציא את האחריות לנושא המים העירוני מידי הרשויות המקומיות ושם אותו בידיהם של תאגידים אשר זהו ייעודם. עם השנים התעוררה ביקורת על העלויות הגבוהות שגובים תאגידי המים ונטען כי הכסף שמשולם מגיע למשכורות לעובדי התאגידים ולא למשק המים. ניסיונות לצמצום או ביטול תאגידי המים לא צלחו עד היום. נכון לדצמבר 2017 קיימים 56 תאגידים המשרתים את אוכלוסיית המדינה 8,765,700
• הוחלט על יציאה בקמפיין פרסומי שמטרתו הייתה העלאת המודעות לחיסכון במים.
• תקציב משק המים יהיה תקציב סגור ולא ישמש לנושאים אחרים. 

פיתוח מקורות מים חדשים

מאגר בית זית שהוקם כדי לגרום למי הגשמים לחלחל אל אקוויפר החוף, אך נכשל

בעיית המים של ישראל עולה ויורדת מסדר היום הציבורי בהתאם למפלס הכנרת ולהופעתן של שנים שחונות או שנים ברוכות גשמים.

הובלה

במחצית הראשונה של העשור הראשון של המאה ה-21 התנהלו דיונים מתקדמים עם טורקיה לגבי רכישה של מים מתוקים, שיועברו באמצעות מכליות, ואף נידונה אפשרות של הנחת צינור מים בין המדינות, כדי לפתור מחסור אפשרי במים בשנים שחונות. עם זאת, הצעות אלו לא יצאו אל הפועל.

טיהור שפכים

ישראל וסינגפור הן המדינות המתקדמות ביותר בעולם בהשבת שפכים לצורכי חקלאות.

המפעל הגדול ביותר למטרה זו הוא השפד"ן. כ-70 אחוזים ממי הביוב בישראל עוברים טיהור ומושבים לצורכי השקיה, וכ-60 אחוזים משדות הנגב מושקים במי קולחין שעברו השבה. צינור המים המוביל אותם לנגב מכונה "הקו השלישי".

התפלה

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו להמכלול ועזרו לעדכן אותו.

ערך מורחב – התפלה בישראל

מקור מים נוסף הוא מים מליחים, לרבות מי-ים (המצויים בכמות בלתי מוגבלת). בתהליכים (פיזיקליים בעיקרם) מסוגים שנים, תחת הכינוי הכולל "התפלה", מופרדים המים מהמלחים המומסים בהם (או מרובם) ומתקבלים מים בעלי תכולת מלחים נמוכה באיכות מספקת לשתייה. מתקני התפלה פועלים בקנה מידה קטן כבר שנים רבות באילת ומתפילים מים מליחים לרמת מי שתייה. ב-2005 נכנס לפעולה מתקן התפלה אשקלון שמספק כ-120 מיליון מ"ק של מים מותפלים בשנה. מתקן זה פועל בשיטת האוסמוזה ההפוכה והוא הגדול מסוגו בעולם ומפיק מים באיכות טובה. מתקן התפלה פלמחים שהחל לפעול בשנת 2007 מספק כ-90 מיליון מ"ק מים בשנה. בדצמבר 2009 החל לפעול מתקן התפלה חדרה שמספק עד 127 מיליון מ"ק מים בשנה.

בתחילת 2009 הכריז יו"ר רשות המים, על השקעה של 300 מיליון דולר לטובת הקמה של שישה מתקני התפלה זמניים. ההחלטה באה כפתרון זמני להתמודדות עם המשבר במשק המים. בהשוואה למתקנים קבועים, שזמן ההקמה שלהם הוא כ-2 שנים שאורך חייהם הוא 20–30 שנה וכ-3 שנים למתקנים תמידיים שאורך חייהם הוא כ-70–100 שנים, מתקני ההתפלה הזמניים מוקמים בזמן קצר יותר (כמה חודשים), אך עלות הפקת המים מהם גבוהה פי 2. המתקנים הזמניים צפויים להיות מורכבים בתוך מכולות שימוקמו בסמוך למתקני ההתפלה הקיימים באשקלון, חדרה, ומעגן מיכאל.

מפעלי ההתפלה גדולים הפועלים בישראל, נכון ל-2011:

מיקום	היקף התפלה שנתי (מיליון מ"ק)	מחיר ריאלי (שקל לקוב)	שנת הפעלה	זכיין	הערה
אשקלון	119	2.9	2005	VID‏ (קרן קיסטון+ורידיס)	עם הקמתו, היה מתקן ההתפלה הגדול והמתקדם ביותר בעולם בסוגו, וזכה בתואר "מתקן ההתפלה המצטיין בעולם לשנת 2006".
פלמחים	90	2.6	2007	Via Maris	עלות ההקמה - 970 מיליון ש"ח. המתקן היעיל בעולם ביחס שטח \מ"ק מותקן. הורחב בשנת 2010 ופעם נוספת בשנת 2013
חדרה	127	2.65	2010	H2ID ‏(IDE + שיכון ובינוי)	באתר חברת החשמל. זהו המתקן הגדול מסוגו בעולם.
שורק	150	2.01	2013	SDL ‏(IDE‏ + Hutichison Water)	הופעל 8/2013
אשדוד	100	?	2013	מקורות	בסגירה פיננסית לאחר חתימת הסכם
גליל מערבי	50	?	?	בבדיקה סטטוטורית	בבדיקה סטטוטורית

באמצע העשור השני של המאה ה-21 שיפרה הפעלת מתקני ההתפלה את מצבו של משק המים בישראל. ב-2015 למעלה ממחצית מהמים הנצרכים בישראל מופקים באמצעות התפלת מי ים ומחזור מי שפכים (כ־540,000 אלמ"ק מים מותפלים ו-68,970 אלמ"ק קולחין).

אגירת מי גשמים

בשנת 2007 החלה לפעול בעיר ראשון לציון מערכת לאגירת מי גשמים (נגר עילי). בשלב הראשון, מי הגשמים שימשו להשקיה של פארקים וגינות ציבוריות במערב העיר. ובשלב הבא המים יעברו השבחה עד לרמה של מי שתייה רגילים.

פיקוח, בקרה ומנהלה

הרשות הממשלתית למים ולביוב (בשנים 2006-1957 - נציבות המים) הכפופה למשרד משאבי המים היא הגוף האחראי על הפיקוח על מקורות המים והקצאתם. הרשות מופקדת על כל הגופים המפיקים מים בישראל, לרבות חברת מקורות המפיקה כ-65% מן המים בישראל ועוסקת בהולכתם ברמה הארצית (בעיקר מוביל המים הארצי). חברת "תה"ל" (תכנון המים לישראל) הייתה אחראית על התכנון ההנדסי של מפעל המים הארצי.

מדיניות משק המים בישראל נקבעת על ידי הרשות ומספר גופים ממשלתיים כמו המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות. בראשית פעולתה הייתה נציבות המים (שהרשות היא יורשתה) כפופה למשרד החקלאות, אולם מאז עברה הכפיפות דרך מספר משרדים ממשלתיים.

שפכים

בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

במדינת ישראל מיוצרים מדי שנה 450 מיליון מטרים מעוקבים של שפכים. השפכים שיטופלו באיכות גבוהה, יכולים לשמש להשקיה חקלאית ללא חשש לזיהום קרקע ומי תהום. השפכים שאינם מטופלים או מטופלים באיכות נמוכה, מזהמים את מי התהום, הנחלים, הקרקע והים ופוגעים בצמחייה.

290 מלמ"ק קולחים מושבים לשנה (כ־64%) לשימוש בחקלאות בעזרת מכוני טיהור השפכים.

מרבית השפכים זורמים במערכות הביוב וההולכה (96%), אך 4% נספגים בקרקע בבורות ספיגה.

סה"כ 63% מהשפכים שהם כ־283 מלמ"ש מטופלים ברמה נאותה, בעוד 37% (160 מלמ"ש) לא מטופלים כלל או מטופלים ברמה נמוכה.

מתחילת שנות ה-90 חל שינוי בתחום הטיפול בשפכים בישראל. הוקמו מספר גדול של מתקני טיהור השפכים וכמויות גדולות יותר של שפכים טופלו. אם בשנת 1992 פעלו בישראל 7 מט"שים (מכוני טיהור השפכים) בלבד, נכון לשנת 2020 קיימים 89 מט"שים המסווגים כגדולים ומטפלים במעל 1000 מטר קוב ליום.

המט"שים הגדולים עם ספיקת שפכים עירוניים מעל 10 מיליון מ"ק/שנה

נתונים, נכון ל-2017.

שם מט"ש	ספיקה אלף מ"ק/שנה	שנת הקמה
שפד"ן	140,012	1969
חיפה	37,260	1961
ירושלים (שורק)	35,139	1999
איילון	21,228	1999
נתניה	17,108	1993
באר-שבע	16,440	2002
כפר סבא - הוד השרון	11,085	1996
אשדוד	11,444
חדרה	10,479	1997
כרמיאל	10,137	1999

תחום הטיפול בשפכים מקודם על ידי שיתוף פעולה בין-משרדי בין המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות ורשות המים.

ביקורת

ארץ ישראל אינה עשירה במים, והיא סובלת מתנודות בכמויות המשקעים משנה לשנה. הביקורת על משק המים בישראל מתמקדת בנושאים הבאים :

• סבסוד עלויות המים בצורה לא כלכלית
• הקצאת משאבי המים בצורה שמעודדת בזבוז
• אופן הצריכה של המים מהווה בזבוז
• ליקויים בניהול ובניצול של מאגרים קיימים בעתות שפע ובעתות משבר
• ליקויים בתכנון וההקמה של עתודות מים חדשות (לדוגמה על ידי התפלה או יבוא מים)

ביולי 2001 הוקמה ועדת חקירה פרלמנטרית לנושא משק המים בישראל. הוועדה קבעה כי עיקר הבעיות במשק המים בישראל נובעות מכשלים ניהוליים ומריבוי רשויות העוסקות בתחום המים בישראל. ביולי 2008 הוקמה ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת משבר המים בישראל.

ראו גם

• משאבי מים בישראל
• בית הדין לענייני מים
• היטל בצורת
• המוביל הארצי
• שמחה בלאס
• שפד"ן
• משק המים והשפכים ברשות הפלסטינית

לקריאה נוספת

• חיים גבירצמן, משאבי המים בישראל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשס"ג, 287 עמ'
• יהושע שורץ, תוכניות אב למשק המים שנערכו בעבר והפקת לקחים, הוצאת רשות המים במדינת ישראל, מרץ 2010
• סת' סיגל, המאבק על כל טיפה: כיצד הניסיון הישראלי מציל את העולם מצמא, הוצאת סלע מאיר, תשע"ו 2016

חקיקה

• סיכום חקיקה, באתר אמוויס
• פקודת ים כנרת, 1947, באתר המשרד להגנת הסביבה
• חוק מדידת מים, התשט"ו-1955, באתר המשרד לאיכות הסביבה
• חוק הפיקוח על קידוחי-מים, התשט"ו-1955, באתר המשרד להגנת הסביבה
• חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות, התשי"ח 1957, באתר משרד החקלאות
• חוק המים, התשי"ט, באתר משרד האנרגיה והמים
• חוק רשויות נחלים ומעיינות, התשכ"ה-1965, באתר נבו
• חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001, באתר המשרד להגנת הסביבה
• כללי המים (אבזרים חוסכי מים), התשע"א-2011(הקישור אינו פעיל), באתר משרד המשפטים

מבקר המדינה

• מבקר המדינה, דוח על ניהול משק המים בישראל, 1990
• מבקר המדינה, פיקוח על הקצאת מכסות מים לחקלאות, דו"ח 51ב' לשנת 2000, עמ' 761

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משק המים והשפכים בישראל בוויקישיתוף

• אתר רשות המים בישראל
• נתונים על מים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
• עדו אבגר, ‏משק המים בישראל – סוגיות מרכזיות, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 25 בפברואר 2018
• דוח ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא משק המים, יוני 2001, באתר הכנסת
• תכנון משק המים וניהולו, באתר מבקר המדינה
• אורן קידר, נורית קליאוט ושלומית פז, שינויי אקלים ומשק המים בישראל: נקודת המבט של בעלי עניין מומחים(הקישור אינו פעיל), כתב העת 'אקולוגיה וסביבה', ינואר 2010
• תומר ורון והדר חורש, ‏מים יקרים ימתקו: למה בעצם תעריפי המים עלו היום שוב?, באתר "פורבס ישראל", 1 בינואר 2013
• אבי בר-אלי, 10 מיליארד שקל בשנה: השוק השקט שמעסיק את הפוליטיקאים בישראל, באתר TheMarker‏, 12 ביוני 2016
• אבי בר-אלי, ישראל מתייבשת, אבל כבר לא מתרגשת מזה, באתר TheMarker‏, 5 ביולי 2017
• אריאל שנבל, ‏האם ישראל באמת מתייבשת שוב? הפולמוס על המים, בעיתון מקור ראשון, 8 ביולי 2018

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35478042משק המים והשפכים בישראל