משפט שימור האינטגרל
בחשבון דיפרינציאלי ואינטגרלי, משפט שימור האינטגרל (או בשמו המלא המשפט היסודי של תורת שימור האינטגרלים והדיפרנציאלים), הוא אחת משלוש האקסיומות לתורת השימור האינטגרלית.[1]
הגדרה פורמלית
יהי מרחב אינטגרלי לא מסוים בעל בסיס אינטגרלי אורטונורמלי , ואינטגרל לא מסוים . נסמן את המקדמים של מעל הבסיס להיות , כלומר . אזי לכל בסיס אורטורנורמלי ל: ,קיימים מקדמים , כך ש, וגם תחת הנורמה של המרחב .
ביריעות חלקות
ביריעות חלקות, כמות סימני האינטגרל, ועוד כמות עיגולי המסלולים הסגורים, פחות כמות הדיפרנציאלים קבועה לכל הצגה שקולה של האינטגרל, ושווה לממד המרחב האינטגרלי.
נהוג לסמן זאת בצורה הבאה:
כאשר הקבוע הוא ממד המרחב האינטגרלי (לא הווקטורי), ה"עיגול" מסמן אם המסלול (במקרה של מרחב מממד 3 או פחות) הוא סגור או לא.
המרחב נקרא מרחב מסדר 0 או מרחב הומוגני כאשר .
דוגמאות
משפט סטוקס
על פי סטוקס: בהינתן יריעה דיפרנציאלית קומפקטית אוריינטבילית , ותבנית דיפרנציאלית מעל מתקיים: . האינטגרל הוא כללי ולפיכך לא מחושב, ולכן משפט שימור האינטגרל תקף. כיוון ש הינה יריעה חלקה, מתקיים לכל הצגה שקולה:
ובמקרה זה:
בגלל שערך הקבוע הינו 0, אז האינטגרל במשפט סטוקס נקרא הומוגני, גם במקרה הפרטי שבו האינטגרל הוא על פונקציות מעל .
משפט גאוס (משפט הדיברגנץ)
על פי גאוס: יהי תחום חלק סגור מעל , ויהי שדה וקטורי גזיר בסביבת , אזי:
ניתן לראות כי בצד שמאל של המשוואה יש שלושה אינטגרלים, ודיפרנציאל אחד (הדיברגנץ לא נכלל), ולכן ממד המרחב הוא .
בצד ימין יש שני אינטגרלים, דיפרנציאל אחד, וסימון יריעה סגורה אחת, ולכן ממד המרחב נשמר ושווה ל.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Mathematical Institute | Mathematical Institute, www.maths.ox.ac.uk
39520816משפט שימור האינטגרל