משפט רדון
בגאומטריה, משפט רדון על קבוצות קמורות, שפורסם על ידי יוהאן רדון בשנת 1921, קובע כי כל קבוצה של נקודות ב- ניתן לחלוקה לשתי קבוצות אשר הקמור שלהן נחתך. נקודה בחיתוך הקמורים נקראת נקודת רדון.
לדוגמה, במקרה של , כל קבוצה של ארבע נקודות במישור האוקלידי ניתנת לחלוקה באחת משתי דרכים: קבוצה בעלת שלוש נקודות ונקודון, שם הקמור של הקבוצה בת שלוש הנקודות הוא משולש וקבוצה זו מכילה את הנקודון; לחלופין, שני זוגות נקודות שקמורן הן שני קטעים בעלי נקודת חיתוך.
הוכחה
תהי קבוצה של נקודות כלשהן. קיימת קבוצה של סקלרים (מקדמים) , שלא כולם אפסיים, שפותרים את מערכת המשוואות הליניאריות
כיוון שיש נעלמים אך רק משוואות (אחת לכל קואורדינטה ומשוואה נוספת הדורשת מסכום המקדמים להיות אפס) ישנן אינסוף פתרונות למשוואה. נקבע פתרון לא מנוון (כלומר, יש שונה מאפס ונניח בה"כ שהוא חיובי). תהי קבוצת הנקודות עם המקדמים החיוביים, ותהי קבוצת הנקודות עם המקדמים השליליים או אפסיים. ו יוצרים את החלוקה הנדרשת של הנקודות לשתי תתי קבוצות עם קמורים נחתכים.
הקמורים של ו- חייבים להיחתך, מכיוון ששניהם מכילים את הנקודה
כאשר
הצד השמאלי של הנוסחה ל מבטא נקודה זו כצירוף קמור של הנקודות ב , והצד הימני מבטא זאת כצירוף קמור של הנקודות ב . לכן, שייך לשני הקמורים ומשלים את ההוכחה.
שיטת הוכחה זו מאפשרת בנייה יעילה של נקודת רדון, בפרק זמן שהוא פולינום במימד, באמצעות שיטת האלימנציה של גאוס או אלגוריתמים יעילים אחרים כדי לפתור את מערכת המשוואות עבור המקדמים.
29109576משפט רדון