משפחת שור (ייצרני יינות)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמליל מיושן של יקבי שור

משפחת שור היא משפחה יהודית חסידית אשר היו ראשוני תעשיית היין בישראל בעת החדשה. את היקב הראשון הקים יצחק שור בעיר העתיקה של ירושלים בשנת 1848, ובמשך השנים התפצלו ממנו מספר יקבים שונים, ביניהם; יקב ציון, יקב ירושלים, יקב ארזה ויקב הכורמים.

הדור הראשון: עלייה לארץ ישראל והקמת היקב (מרדכי אברהם ויצחק)

חותמתו של יצחק בן מרדכי אברהם גלינא, אבי משפחת שור

אבי המשפחה, הרב מרדכי אברהם גלינע, היה צאצא למגיד ממזריטש וחסיד רוז'ין, אשר נולד בחמילניק שבאוקראינה[1]. בשנת 1834[2][3], יחד עם שלושת בניו; יצחק ("איטשע"), יחיאל אהרון ויוסף, ושלושת בנותיו; ריבה, מרים ועטיל[4], עלה מרדכי לארץ ישראל בברכתו של האדמו"ר מרוז'ין, ופנה להתיישב בירושלים. משלא השיג אישור מהשלטונות העות'מאנים להתיישב בעיר עקב מוצאו האשכנזי, פנה להתיישב בצפת ולאחר כשלוש שנים עבר לטבריה[1][3].

ב-1847 עלו בני המשפחה לירושלים[5], וב-1848 הקים יצחק את היקב הראשון בעיר[6][5][7][8][9][10]. בנוסף, מונה אברהם לראש ישיבת תפארת ישראל בירושלים[11][12][13][14] על ידי האדמו"ר מרוז'ין. לאחר תקופה, עקב תנאי מזג האוויר בירושלים, חזרו בני המשפחה לטבריה חוץ מיצחק שנשאר בירושלים[4].

ליצחק היה גיס בשם ברוך שור[15], שהיה בעל רישיון לייצור יין אשר נפטר בגיל צעיר. לאחר מותו, שינה יצחק את שם משפחתו לזה של גיסו, וכך ירש ממנו את תעודת הרישיון[16][17][18]. שם היקב היה אז "יקב אשכול"[2][19].

בשנת 1849, במהלך ביקורו השלישי של משה מונטיפיורי בארץ ישראל, הוא נפגש עם מרדכי אברהם שור שסיפר לו על הקמת היקב החדש בירושלים. מונטיפיורי התרשם עמוקות והחליט להעמיק השקעתו בתעשייה ובחקלאות בארץ ישראל[20][א].

יקבו של יצחק שור הוקם במרתף שהיה צמוד לכותל המערבי הקטן, סמוך לרחוב "חגי" ברובע המוסלמי של העיר העתיקה בירושלים, ומשכך, מוקמו החביות בצורה כזו שלא ייגעו בקירות הר הבית[19][21][22]. חלוקת המבנה התנהלה כך שבקומה העליונה התגוררה משפחת שור, בקומה התחתונה ייצרו את היין, ובמרתף, יישנו את היין[23].

הספקת הענבים ליקב

החל משנת 1854 סיפק הקונסול הבריטי השני בירושלים ג'יימס פין למשפחת שור אספקה סדירה וקרובה של ענבים

בתחילה רכשו משפחת שור את הענבים בשוק שבעיר העתיקה[24][25][26], ומשנפוצה השמועה אודות היקב שרוכש ענבים טובים במחיר הוגן החלו פלאחים ערביים מכפרי האזור להביא את ענביהם על גבי חמורים וגמלים על מנת למכרם ליקב[25][26][22].

בשנת 1853 רכש הקונסול הבריטי השני בירושלים, ג'יימס פין, כרם בן ארבעים דונם מערבי תושב חברון. הכרם כונה בפי הקונסול "כרם אברהם"[ב], והחל משנת 1854 גידל בו את כל כמות הענבים של היקב וכך הייתה ליקב אספקה סדירה וקרובה של ענבים. בשנת 1882, נשלחו חביות היין הראשונות מהיקב לקהילות היהודיות בגליציה ופודוליה כשעליהם פלומבות עופרת יצוקה כשהמילה "כשר" בעברית מוטבעת עליהן[25][26].

בסוף המאה ה-19 מכר פין את שטחי הכרם לפועלי הכרם והם בנו בו את שכונת מגוריהם שנקראה לימים "שכונת כרם אברהם". בסביבות שנת 1900 יצרו שור קשר עם משפחת חסאן, משפחת פלאחים וכורמים מהכפר ח'אדר שבין בית לחם לחברון. מאחר שבשל אופי הגידול של הערבים כל כרמי האזור היו מעורבי זנים, משפחת חסאן בררו ואספו אל היקב רק את זני הענבים ג'נדלי ואדמדמון שאותם ראו כמתאימים ביותר לעשיית היין. כך, בסיוע משפחתו של ג'מאל חסאן, מוכתר הכפר, הייתה ליקב שוב אספקת ענבים סדירה ועקבית[25][26].

הדור השני: בית המזיגה והמעבר לבית ישראל (שמואל ורוזה)

לאחר מותו של יצחק ירש את העסק בנו שמואל[13][17], אשר ניהל אותו בסיוע רוזה אשתו[17], ילידת העיר צפת[11][19][13]. יצחק שור היה חסיד קרלין וכונה בפי היהודים "שמיל שיינקער" (מהמילה "שיינק" ביידיש, המתארת בית מזיגה)[17].

עד שנת 1870 נמכרו חלק מיינות היקב בחנות משפחת טפרברג[19], עד שבשנה זו[19][11] הקימו שמואל ורוזה את בית המזיגה הראשון בארץ[22], אשר שכן במתחם חצר ראנד[17] וכונה "חאמרה רוזה" (בארמית: "היקב של רוזה")[19][11][22].

לשמואל ורוזה נולדו 13 ילדים אך רק 3 מהם נותרו בחיים לאחר שכל השאר מתו בינקותם ממחלות ילדות שהיו נפוצות אז בירושלים[13][27]. הגדול שבאחים היה משה שלום שור, שלאחר חתונתו עם פראדל רכטמן נכנס לעסוק בעסקי היקב. באותו זמן הועבר גם היקב לחצר ראנד, בסמוך לבית המזיגה[27].

מודעת פרסום לבית המסחר של האחים שור ביפו, הצבי 1908

רוזה שור לקחה על עצמה את ניהול היקב לאחר שבעלה שמואל הלך לעולמו בשנת 1921, והייתה האישה הראשונה שניהלה יקב בישראל[22]. ב-1925, בעקבות שינויי חקיקה של המנדט הבריטי אשר כללו איסור על קיום תעשייה בתוך החומות[14], נאלץ היקב לעזוב את העיר העתיקה אחרי כ־80 שנות פעילות במקום, ולעבור למשכנו החדש בשכונת בית ישראל[22][28], מעל בריכה לאגירת מים[29][14], על יד רחוב רפופורט[30]. הבריכה עצמה הפכה למרתף אחסון ליין[14], ובחצר היקב נבנתה מזקקת נחושת שהייתה המזקקה הגדולה והמתקדמת ביותר בארץ ישראל[26].

באותה תקופה החלה המשפחה לייצר ולסחור גם בברנדי והיו מספקים כהלים לצבא הבריטי. עם המעבר אל מבנה היקב החדש עברו בני המשפחה ממכירת היין בחביות לשיטת המילוי והאירוז בבקבוקים, אז גם עוצבה התווית הראשונה של הקונדיטון שהייתה בשימוש עד לאמצע שנות החמישים[26].

הדור השלישי ואילך: פיצול היקב (אברהם מאיר, משה שלום ומשפחתם)

תבנית:ציר זמן/יקבי משפחת שור באוגוסט 1929, במהלך מאורעות תרפ"ט, עזב משה שלום יחד עם משפחתו את ביתו ונמלט אל ביתו של אברהם מאיר אחיו שהתגורר בשכונת הבוכרים. לאחר זמן עברו משה שלום ומשפחתו להתגורר סמוך ליקב בשכונת בית ישראל. עם השנים הצטרף אברהם לניהול היקב[30]. היקב נודע אז בתור "האחים שור"[22].

בשנים 1946–1948 בתקופות המתח שלפני סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, כשאספקת סחורה חקלאית מאזור חברון לירושלים הופסקה כמעט כליל, המשיכו חקלאי חברון לשלוח ענבים ליקב של משפחת שור. לאחר מלחמת העצמאות, והגבולות שנקבעו בעקבותיה, הקשר עם כורמי חברון נותק[26].

באמצע שנות ה־40, החליטו האחים שור לפצל את העסק לשניים[6][22]: ובעוד שחלקו של אברהם מאיר בעסק נותר שלם, חלקו של משה שלום התפצל בין ילדיו וחתניו במהלך השנים;

יקב ציון ויקב 1848 (ענף אברהם מאיר)

אברהם מאיר שור המשיך לייצר יין ולנהל את מה שלימים ייקרא "יקב א.מ.שור"[22], לאחר הקמת מדינת ישראל כשהיה כבר מקובל לתת שמות מסחריים ליקבים במקום שמות המשפחה, שמו של היקב שונה ל"יקב ציון"[22]. את היקב ירש בנו, אלישע שור[31][32]. ב־1982[6][23][33], משה שור, בנו של אלישע, העביר את יקב ציון לאזור התעשייה מישור אדומים[6][23].

בשנת 2006 ייסד יוסי שור, בנו של אלישע, את "יקב 1848"[34], חברת בת של יקב ציון[16][35][36].

יקב שמשון (ענף יונה מנדלסון חתן משה שלום)

ערך מורחב – יקבי ירושלים

חתנו של משה שלום, יונה מנדלסון, שהיה חסיד חב"ד מצאצאי יהודה לייב מינוביץ'[37], ייסד חברה חדשה שייצרה מיץ ענבים ומשקאות חריפים ונקראה "יקב שמשון". היקב שכן תחילה בעיר העתיקה, ובשנת 1951 עבר לשכונת בית ישראל[38][39][40].

בשנת 1976 עבר מפעל הייצור למיקומו הנוכחי באזור התעשייה עטרות שבצפון ירושלים. עם השנים ניהול היקב עבר לידיו של שלמה זלמן מנדלסון, בנו של יונה. לאחר מותו של שלמה בשנת 2004, נענה איש העסקים עופר גואטה, תושב בני ראם, חברו של שלמה זלמן, ורכש את היקב לבקשת המשפחה, וכן שינה את שם היקב ל"יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית". במשך עשורים ועד היום, משמש "יקב ירושלים" בתור יקב היחידי הפועל בירושלים[38][39].

יקבים שנוצרו מאוחר יותר (בניו של משה שלום)

יקב ארזה ויקב היוצר (ענף יצחק בן משה שלום)

בסוף שנות ה-50 הוקם "יקב ארזה" על ידי על ידי יצחק שור, בנו של משה שלום[41][42], היקב נקרא בתחילה "יקבי המלך"[43] אך שונה לאחר מכן לשמו הנוכחי על שם מקום משכנו הראשון בשכונת תל ארזה[44]. בתחילת שנות ה-80 עבר היקב לאזור התעשייה מישור אדומים[11][45], ולאחר מות יצחק שור עברה הבעלות על היקב לבנו, מוטי שור אשר מנהל את היקב[11][45][46] יחד עם בנו, אלחנן שור[47][48] סמנכ"ל השיווק של היקב[47][49][50]. בשנת 2016 הקימו בארזה מותג בת בשם "יקב היוצר"[51][52].

יקב אשכול, יקב הכורמים ויקבי שור אסטייט (ענף אלישע ויחיאל בני משה שלום)

בסוף שנות ה-50, במקביל ל"יקב ארזה", הקימו אלישע ויחיאל אהרון שור, בניו של משה שלום, את "יקב הכורמים"[41][42][53] בשכונת גבעת שאול[53]. לאחר תקופה הקימו אלישע ויחיאל יקב נוסף, שנקרא "יקב אשכול"[53][21] על יד הבית האדום[53][54] בשכונת מוצא[53][21].

בשנת 1967, מיד לאחר סיום מלחמת ששת הימים והתחלת הכיבוש הישראלי ביהודה ושומרון, נסע יחיאל שור לכפר ח'אדר ונפגש עם עלי חסאן מוכתר הכפר, בפגישה נקבע הסכם לפיו כורמי הכפרים ישובו לספק ענבים ליקב, לראשונה מאז שנות הארבעים[25][26][ג].

בשנת 1984 החליטו יחיאל לעזוב את יקב אשכול ולהתמקד ביקב הכורמים[55][21] אותו ניהל יחד עם אשתו נחמה[56][21]. כך אלישע שור הפך להיות הבעלים היחיד של אשכול[55][54][13][21].

בשנת 2018, לאחר מותו של יחיאל שור עברה הבעלות על "יקב הכורמים" לבנו, אלי שור[10], שהקים את חברת הבת, "יקבי שור אסטייט" מתוך כוונה שתחתיה ישווקו כל היינות הגבוהים, כשבמקביל המותג "יקב הכורמים" ימשיך להתקיים ולמכור את יינות הקידוש ומיץ הענבים[10].

עץ משפחת שור

תבנית:עץ משפחת שור (ייצרני יינות)

התפלגות יקבי שור

תבנית:עץ משפחה יקבי שור

ראו גם

לקריאה נוספת

  • שבתי זכריה, סוחרים ובעלי מלאכה יהודים בעיר העתיקה, ירושלים, 2002, עמוד 297.
  • פנחס גרייבסקי, החרש והמסגר בירושלם: ספר זיכרון להאומנים, בתי המלאכה וחרשת המעשה הראשונים בירושלים מזמן התחלת היישוב של עדת האשכנזים, ירושלם, תר"ץ.
  • שבתי זכריה, 90 שנות היסטוריה יהודית ברובע המוסלמי בירושלים העתיקה: מישיבת "תורת חיים" הכללית עד בית הכנסת של "איגוד לוחמי ירושלים בעיר העתיקה, מהדורה שלישית ומורחבת, ירושלים: איגוד לוחמי ירושלים בעיר העתיקה, 1982

ביאורים

  1. ^ הוא אף הזכיר ביקור זה ביומן המסע שלו[13].
  2. ^ הכרם היה נקרא "כרם אל-חלילי" – כלומר "הכרם של החברוני", משום שחברון נקראת "חליל" על שמו של אברהם אבינו, קצרה דרכו של פין לקרא לחוותו "כרם אברהם"[25][26].
  3. ^ אלו היו צאצאי המשפחות החברוניות מהם קנתה המשפחה עד שנות הארבעים[13].

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 ציפורה מנדלסון, חני הולס (ע), סבתא ציפורה מספרת, 2016, עמ' 6-7. (בעברית)
  2. ^ 2.0 2.1 שרגא גבהרד, ‏אדום עתיק: יקבים בירושלים של פעם, באתר מעריב אונליין, 5 ביוני 2016
  3. ^ 3.0 3.1 יקב הכורמים, באתר איש הענבים
  4. ^ 4.0 4.1 הרב יעקב גלויברמן (2024-07-03), משפחת היין - תולדות משפחת שור, נבדק ב-2024-08-09
  5. ^ 5.0 5.1 ציפורה מנדלסון, חני הולס (ע), סבתא ציפורה מספרת, 2016, עמ' 7-8. (בעברית)
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 עמרי ליבנה, ‏היקב הכי ותיק בישראל, באתר ישראל היום, 19 באפריל 2023
  7. ^ דניאל רוגוב, תסמונת הדור השמיני, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2011
  8. ^ אסף קמר, הכירו: שלושה יקבים באזור תעשייה אחד, באתר ynet, 16 בפברואר 2017
  9. ^ שבתי זכריה, בתים ומוסדות יהודיים ברובע המוסלמי בירושלים העתיקה : רובע "רחוב חברון" הרובע היהודי הישן, 1985, עמ' 36
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 רונן פרלמוטר, ‏תם עידן: המהפך של יקב הכורמים, באתר ישראל היום, 6 בפברואר 2020
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 משפחה שהיא כיין טוב, באתר ערוץ 7, 12 באוקטובר 2010
  12. ^ שבתי זכריה, סוחרים ובעלי מלאכה יהודים בירושלים העתיקה בעבר, 2002, עמ' 298
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 13.5 13.6 אביבה מץ, אדום עתיק, מעריב סופשבוע, 1 בינואר 1988⁩, עמ' 40
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 נפטר משה שור הבעלים של יקב-ציון, באתר איש הענבים
  15. ^ שרגא_ג, יקבים בירושלים בימים ההם, באתר kosher-wine.co.il
  16. ^ 16.0 16.1 רונן פרלמוטר, ‏הכירו את היין שעובר מדור לדור, באתר ישראל היום, 25 במרץ 2019
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 17.4 ציפורה מנדלסון, חני הולס (ע), סבתא ציפורה מספרת, 2016, עמ' 8. (בעברית)
  18. ^ אלישע איש ירושלים – עולם קטן, באתר עולם קטן, ‏26 במאי 2022
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 19.5 ישראל פרקר, יקב היוצר ויינותיו, New Tech, יולי 2019, עמ' 84
  20. ^ סלב לייבין, ‏לחיים! היקבים הישראלים ממשיכים לשגשג, באתר ‏מאקו‏‏, ‏16 בינואר 2017‏
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 21.4 21.5 אביבה מץ, אדום עתיק, מעריב סופשבוע, 1 בינואר 1988, עמ' 42
  22. ^ 22.00 22.01 22.02 22.03 22.04 22.05 22.06 22.07 22.08 22.09 יקב 1848 – משפחת שור – 8 דורות של יין, באתר 1848 Winery, ‏14 בדצמבר 2018
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 יעל פרידסון, שלושה דורות של 3 משפחות ירושלמיות ותיקות, באתר nrg‏, 28 במאי 2014
  24. ^ אדם אקרמן, הפינה ההיסטורית: יקבי היין היהודים בעיר העתיקה – מסורת והמשכיות, באתר SchokenGroup, ‏4 באפריל 2023
  25. ^ 25.0 25.1 25.2 25.3 25.4 25.5 אלי שור, כך שחזרנו את יין הקונדיטון המוזכר בתלמוד, באתר nrg‏, 25 בינואר 2016
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 26.3 26.4 26.5 26.6 26.7 26.8 יקב שור 1848 ירושלים, הבית של יין קונדיטון – יין קונדיטון במסורת שור מאז 1848
  27. ^ 27.0 27.1 ציפורה מנדלסון, חני הולס (ע), סבתא ציפורה מספרת, 2016, עמ' 9. (בעברית)
  28. ^ אסף קמר, הכירו: שלושה יקבים באזור תעשייה אחד, באתר ynet, 16 בפברואר 2017
  29. ^ טל חוטינר, ‏שלוק של היסטוריה, באתר מעריב אונליין, 29 בדצמבר 2013
  30. ^ 30.0 30.1 ציפורה מנדלסון, חני הולס (ע), סבתא ציפורה מספרת, 2016, עמ' 12. (בעברית)
  31. ^ משה ויסברג, בחדרי חרדים, הבעלים של 'יקבי ציון' • הרה"ח אלישע שור ז"ל, באתר בחדרי חרדים, 23 ביוני 2013
  32. ^ משה ויסברג, בד"ה: בעל היקב המפורסם – הלך לבית עולמו, באתר בחדרי חרדים, 25 באוגוסט 2019
  33. ^ רונן פרלמוטר, ‏היין של הבירה: ביקור ביקבים שעושים את ירושלים, באתר ישראל היום, 25 במאי 2022
  34. ^ יקב 1848 – אודות היקב, באתר 1848 Winery, ‏3 בדצמבר 2018
  35. ^ שגיא קופר, על חדש ועל ישן, באתר ynet, 22 במרץ 2011
  36. ^ עדי וילדר, הראשון שנרתם לקמפיין של שמעון פרס ואייל קיציס, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 13 בינואר 2013
  37. ^ ציפורה מנדלסון, חני הולס (ע), סבתא ציפורה מספרת, 2016, עמ' 24. (בעברית)
  38. ^ 38.0 38.1 עומר אריכא, חנית ריקן, סיפור בבקבוק: המסע המטלטל של היקב היחיד בבירה, באתר mynet‏ ירושלים, 31 במאי 2022
  39. ^ 39.0 39.1 סיפורו של היקב היחידי בבירה, באתר ynet, 7 באוגוסט 2024
  40. ^ יין ירושלמי כבר טעמתם?, באתר ynet, 7 באוגוסט 2024
  41. ^ 41.0 41.1 175 YEARS OF JERUSALEM FAMILY WINERY - Adam S. Montefiore, Adam S. Montefiore, ‏17 בנובמבר 2023
  42. ^ 42.0 42.1 JERUSALEM WINERIES: FROM THEN UNTIL NOW - Adam S. Montefiore, Adam S. Montefiore, ‏14 בפברואר 2022
  43. ^ יין מובחר לקידוש – יקבי המלך שור רוזנבוים תל ארזה ירושלים, באתר "מורשת – מכירות פומביות"
  44. ^ סנהדרינק‏, מתרחבים: שיתוף פעולה אסטרטגי בין יקבי כרמל ליקב ארזה, באתר וואלה!‏, 14 בספטמבר 2021
  45. ^ 45.0 45.1 שלמה פפירבלט, קידוש? חידוש, באתר כלכליסט, 21 בפברואר 2010
  46. ^ שמואל מיטלמן, בית הלל ובית הלל: הקרב על שם היין, באתר nrg‏, 13 בינואר 2010
  47. ^ 47.0 47.1 ניר קיפניס, משפחה, מסורת, יין, גלובס, 2012
  48. ^ אישיווק השבוע: אלחנן שור, סמנכ"ל שיווק,יקב ארזה - אולמרקטינג, באתר אולמרקטינג, ‏12 במאי 2011
  49. ^ נכנס יין יצא סוד - היין הסודי נחשף!, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 26 בדצמבר 2011
  50. ^ רואי כרמלי, יקב ארזה מרחיב את פעילותו, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 15 ביוני 2010
  51. ^ רואי פרסול, ‏פרי עמלו: אמן היין שחלם להביא את הניחוחות מכרמי פרובנס להרי ירושלים, באתר מעריב אונליין, 1 במאי 2016
  52. ^ אתר למנויים בלבד אורה קורן, הישראלים שיעזרו לסינים להקים יקב ולייצר יין, באתר TheMarker‏, 31 באוגוסט 2017
  53. ^ 53.0 53.1 53.2 53.3 53.4 אתר למנויים בלבד אורלי גולדקלנג, ‏"היינו משפחה עשירה בזמנו, אבל כשאכלנו ביצה חילקנו אותה בין ארבעה אחים", בעיתון מקור ראשון, 10 בינואר 2023
  54. ^ 54.0 54.1 יגאל וידר (ע), המלצה ירושלמית חמה, כל העיר, 14 בפברואר 1986⁩, עמ' 18
  55. ^ 55.0 55.1 יעקב נ' חברת יקבי הכורמים (תשל"ח) בע"מ ואח' - פסקדין, באתר www.psakdin.co.il
  56. ^ אורנה יפת, יקבי כרמל: יקבי הכורמים מחקים את הברנדי שלנו, באתר ynet, 3 בדצמבר 2006
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39387427משפחת שור (ייצרני יינות)

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=משפחת_שור_(ייצרני_יינות)&oldid=2663180"