משפחת סיץ'
ינינה סיץ' (בפולנית: Janina Sycz) ושלושת ילדיה אנדז'יי וולודז'ימייז' סיץ (בפולנית Andrez Sycz ו-Włodzimierz Sycz) ואירנה סיץ' דראגיצ'ביץ' (בלועזית Irena Dragičevič-Sycz) הם בני משפחת סיץ' מפולין שהוכרו כחסידי אומות העולם, על הצלת ילדה יהודיה בתקופת השואה.
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים
ינינה התגוררה יחד עם ילדיה ובעלה בעיר לבוב בפולין ועבדה כמורה. משפחת סיץ' גרה בשכנות למשפחת שוורץ היהודית שאבי המשפחה ד"ר מיכאל שוורץ היה עו"ד ידוע.
כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה בעלה של ינינה נמלט מהגרמנים, ינינה נותרה לבדה עם שלושת ילדיה, וולדז'ימייז' בן ה-13, אנדז'יי בן ה-11 ובתה אירנה בת 10. עם הכיבוש הסובייטי של לבוב ב-20 בספטמבר 1939 נאסרה ינינה על ידי הרוסים.[1][2]
ב-29 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את לבוב והחלו ברדיפה שיטתית של יהודי העיר. בנובמבר 1941 ניתנה פקודה להקמת גטו לבוב. ינינה שוחררה בשנת 1942 ושבה לגור עם ילדיה.
במהלך שנת 1942 בעקבות אחת האקציות שהתרחשו בגטו, ביקש ד"ר שוורץ מינינה, שכנתו לשעבר, להציל את בתו אירנה בת ה-9. אירנה הוחבאה בתעלת ביוב, ולכן לא נחטפה מהגטו ביחד עם אימה. ינינה נכנסה עם בתה אירנה סיץ' לגטו לבוב, והן יצאו ממנו עם אירנה שוורץ. ינינה הבטיחה שתדאג לבתו, ותגן עליה, ולאחר המלחמה תשלח אותה לקרובי משפחתו בארצות הברית. בנוסף, הסבירה לילדייה את הסכנה בהצלה של ילדה יהודיה, ולימדה אותם כיצד לענות לזרים. לנוכח הסכנה בהסתרת אירנה שוורץ, המשפחה עברה לגור בבית אביה של ינינה בסקרז'יסקו קמיינה באזור קיילצה, שם אירנה שוורץ הוצגה כילדה יתומה, שהגיעה לביתם, קרובת משפחה רחוקה מצד אביהם מלבוב. היא נהגה ללכת לכנסייה כל יום כדי להתפלל, כדי שיחשבו שהיא נוצריה. היא קיבלה מסמכים אריים מזויפים, שמה שונה לביאלקה וזהותה האמיתית לא נחשפה אפילו לא בפני אביה של ינינה, שחי איתם בדירה.[3] ינינה וילדיה התייחסו אליה כמו לבת בית למרות שהם חיו בעוני וגרו בצפיפות בדירה קטנה.[1]
באפריל 1943, הגיעו גרמנים לביתם על מנת לבצע חיפוש, כשהם מצוידים ברימונים ואקדחים. הילדים נבהלו, במיוחד אירנה וינינה, שחשבה שהולכים לקחת את אירנה למחנות ההשמדה. במאי 1943 פגשה ינינה בפעם האחרונה את ד"ר שוורץ, שנתן לה כתובת של קרובי משפחתו בארצות הברית, שאליהם ביקש שתשלח את אירנה לאחר המלחמה.
בחורף סבלו בני המשפחה מקור ומרעב ונאלצו לעבוד בעבודות פיזיות כגון שאיבת מים מהבאר ועבודה ברפת. הבנות עסקו בעבודות הבית. לאורך התקופה שבה אירנה שוורץ הוחבאה בביתם, משפחת סיץ' הייתה נתונה בסכנה. במהלך המלחמה, ינינה, שהייתה מורה במקצועה, לימדה את אירנה וילדיה, כדי לעזור להם להתקבל לגימנסיה לאחר המלחמה. ינינה לא שלחה אותם לבתי הספר כדי שלא יבואו במגע עם זרים וזאת כדי להגן על אירנה שוורץ, והקפידה ללמד אותם בבית.[1]
לאחר המלחמה
ינינה קיימה את הבטחתה לשלוח את אירנה לקרובי משפחה בארצות הברית, לאחר שאיתרה את המשפחה לפי הכתובת שקיבלה מד"ר שוורץ בזמן המלחמה. ב-1974 אירנה שוורץ עלתה לישראל והעתיקה את מגוריה לנתניה. במהלך השנים נשארה בקשר עם משפחת סיץ', שאף התארחה בביתה, ונשארה חברה קרובה של אירנה סיץ'.[3] בשלב מסוים אירנה סיץ' עברה להתגורר בישראל.
באחד מביקוריה ביקרה עם אחיה אנדז'יי שפגש את אירנה שוורץ. ב-1950 אנדז'יי ללמוד מתמטיקה, כימיה, אסטרונומיה ופיזיקה באוניברסיטת גלייביץ'. ב-1957 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה ובהמשך היה לפרופסור מן המניין. ב-1987 עלה לישראל וחידש את הקשר עם אירנה שוורץ. כעת היה דוקטור לפיזיקה ואסטרונומיה, והוא נישא לאירנה. בישראל החל לעסוק באומנות. אנדז'יי נפטר ב-1995.[1]
הכרה והנצחה
ינינה סיץ' הוכרה כחסידת אומות העולם ב-10 ביוני 1982. ב-4 בפברואר 1988 אירנה שוורץ פנתה ליד ושם על מנת שיכירו גם בילידיה של ינינה, אנדז'יי, וולודז'ימייז ואירנה כחסידי אומות העולם. בעקבות פנייתה, הוכרו שלושתם כחסידי אומות העולם ב-27 ביולי 1988. ביד ושם ניטע עץ בגן חסידי אומות העולם לכבוד ינינה וילדיה עם שלט הנצחה ושמותיהם נחקקו בקיר הכבוד.[1]
במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ל"יד ושם" ושב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב), אותר קברו של אנדז'יי סיץ', בבית העלמין קריית שאול.[4]
לקריאה נוספת
- אירנה שוורץ סיץ'. אהבה בצל השואה, תל אביב: הוצאת טרקלין, 2005.
- גרשון, פינצ'בסקי. חסד אחרון: סיפורם של חסידי אומות העולם בישראל, ירושלים: יד ושם, 2023, עמ' 74–75
הערות שוליים
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "משפחת סיץ'".
38310790משפחת סיץ'