רבי משה דוד טנדלר
 | |
| לידה | כ"ז באב ה'תרפ"ו |
|---|---|
| פטירה | כ"ב בתשרי ה'תשפ"ב (בגיל 95) |
| מקום פעילות | ישיבת רבינו יצחק אלחנן, מונסי |
| תחומי עיסוק | פרופסור לביולוגיה, אתיקה רפואית, רפואה והלכה |
| רבותיו |
הרב משה פיינשטיין (חמיו), הרי"ד סולובייצ'יק |
| בת זוג | שפרה פיינשטיין |
הרב פרופ' משה דוד טנדלר (כ"ז באב ה'תרפ"ו, 7 באוגוסט 1926 – כ"ב בתשרי ה'תשפ"ב, 28 בספטמבר 2021) היה רב אורתודוקסי-אמריקאי. מראשי ישיבת רבינו יצחק אלחנן, פרופסור לביולוגיה ומומחה באתיקה רפואית, חתנו של הרב משה פיינשטיין ועורך חלק מכתביו.
ביוגרפיה
נולד בעיר ניו יורק בשנת 1926. בשנת 1939, בהיותו בן 13, נכנס הרב טנדלר לראשונה לישיבה־יוניברסיטי, ומאז, כלשונו, "מעולם לא עזב". הרב טנדלר קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת ניו יורק בשנת 1947, ותואר שני בשנת 1950. הוא הוסמך לרבנות בישיבה יוניברסיטי בשנת 1949, וקיבל תואר דוקטור במיקרוביולוגיה מאוניברסיטת קולומביה בשנת 1957. הוא היה רב בית הכנסת של קהילה במונסי, וראש ישיבה בכיר בישיבת רבנו יצחק אלחנן של הישיבה יוניברסיטי. בנוסף לתפקידיו הרבניים, הרב טנדלר שימש כפרופסור לביולוגיה וכפרופסור לאתיקה רפואית יהודית בישיבה יוניברסיטי. היה נחשב מגדולי המומחים לאתיקה רפואית יהודית ושילובם בהלכה.
הרב טנדלר היה נשוי לשפרה (נפטרה בכ"ט בתשרי ה'תשס"ח, 2007) בתו של הרב משה פיינשטיין, מגדולי הפוסקים במאה העשרים. הרב טנדלר ערך חלק מספרי השו"ת "אגרות משה" של הרב פיינשטיין, ותשובות רבות באגרות משה מופנות לרב טנדלר.
נפטר ברוצ'ל פארק, ניו ג'רזי בשמיני עצרת תשפ"ב[1].
דעותיו ופעילותו
הרב טנדלר האמין שיש חשיבות עליונה בידיעת המדעים, הטכנולוגיה והמציאות בכלל.
הוא שימש מקור ידע יקר ערך עבור חותנו, הפוסק הנודע רבי משה פיינשטיין. כאשר הגיעו אל שולחנו של הרב פיינשטיין שאלות על תהליכים רפואיים או על חידושים במדע וטכנולוגיה, הוא היה פונה אל חתנו ומתייעץ איתו. הרב טנדלר מוזכר עשרות פעמים בספרי השו"ת "אגרות משה", כמי שמספק את הידע המדעי או הרפואי הנחוץ.
הרב טנדלר היה בעצמו פוסק חשוב, וחלוץ בתחום ההלכה הרפואית. הוא פסק בתחומי ההלכה הקשים והרגישים ביותר: שאלות מורכבות בענייני פיקוח נפש, קביעת רגע המוות, תרומת איברים, עגונות, הפלה מלאכותית ופוריות.
פיתח תרופה לסרטן שכינה "רפואין"[2].
בשיעוריו בישיבה היה מתמקד ביישום המעשי של ההלכה, ונהג לשתף את התלמידים במקרים שהיה מעורב בהם אישית.
הייתה לו ביקורת חריפה על אלה שהקדישו שנים ארוכות ללימוד, אך נמנעו מפסיקה בנושאים הלכתיים.
היה מראשוני הרבנים שעלו פומבית להר הבית. על פי עדותו, חותנו הרב פיינשטיין אמר שוודאי שיש מקומות בהר הבית המותרים בכניסה.[3][4]
תמך בפעילות המחתרת היהודית. במאמר שהתפרסם בקובץ צפיה[5] כתב: "הפיגוע בראשי ערים, וכן הפיגוע במכללה האיסלמית ומלכוד האוטובוסים, ראויים למחיאות כפיים סוערות".
לדעת הרב טנדלר, לפי ההלכה, רגע המוות נקבע על פי הפסקת תפקוד המוח, ולא הלב.[6]
כראש ישיבה ורב קהילת "קומיוניטי סינגוג" במונסי, ניו יורק, היה לו חלק גדול בעיצוב היהדות האורתודוקסית באמריקה של המאה העשרים. הרב טנדלר מסר הרצאות סביב העולם, דיבר בכנסת, והעיד בפני הקונגרס האמריקני. פרסם ספרים ועשרות המאמרים האקדמיים בנושאי הלכה, מדע ורפואה.
כשרות דג החרב
בגמרא מוזכרים ה"כטספטייס ואכספטייס" (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ט עמוד א'; אולי גרסה ארמית של המילה היוונית ξιφιός, ממנה נגזר שמו המדעי של המין גם כיום) כדגים שיש להם קשקשים אך עתידים להשירם, ולכן כשרים. המקור הראשון הידוע שהכשיר את "דג בעל החרב" הוא רבי חיים בנבנישתי בעל "כנסת הגדולה", שהתבסס על טענה לפיה הדג המוזכר משיר קשקשיו בכעס כשמעלים אותו מן המים. התשובה צוטטה על ידי פוסקים רבים במאות הבאות, שהעידו כי דגים מסוג זה נאכלו בקהילות ישראל. במאה ה-20 גופי כשרות כמו אגודת הרבנים התירו את דג-החרב ספציפית.
פקפוק בכשרותו עלה לראשונה, ככל הידוע, ב-1951, הרב משה דוד טנדלר, ציין אותו כאסור ברשימה שערך עבור מחלקת הכשרות של האיחוד האורתודוקסי, ונימק שלא מצא לו קשקשים בבגרותו. ב-1961 כשהרב איסר יהודה אונטרמן ענה בשו"ת שדג החרב מותר; הרב טנדלר פרסם בתגובה כי למין אין קשקשים כשהוא בוגר, ושלדעתו הסוג אליו התייחס הרב בנבנישתי היה למעשה המפרשן. בכך נפתח פולמוס סוער שנמשך כעשור, נסוב על דקויות ומחלוקות עבר בשאלת הקשקשים והשלכותיהם על כשרות הדגים, פולמוס בו עורבו מספר איכתיולוגים. מומחה הכשרות הרב שמעון אפרתי סבר שיש להתיר את הדגים. אך הציץ אליעזר הצטרף לאוסרים. כאשר יצחק קליין הקונסרבטיבי התיר אף הוא את הדג, הסוגיה הפכה לאבן בוחן בין הקונסרבטיבים לאורתודוקסים. החל משנות ה-70 של המאה ה-20 התקבל האיסור על דג החרב בחוגים האורתודוקסיים בפועל, על אף הסתייגויות רבות, אם כי יהודים במדינות הים התיכון כמו טורקיה הוסיפו לאכלו.[7][8]
משפחתו
אחיו היה הרב יוסף טנדלר, היה ראש ישיבת נר ישראל לצעירים בבולטימור.
בנו, הרב מרדכי טנדלר, שימש את סבו הרב פיינשטיין בשנותיו האחרונות. חתניו הם הרב שבתי רפפורט והרב אברהם אורן- דיין ור"מ בישיבת מקור חיים.
קישורים חיצוניים
- הרב משה דוד טנדלר, "עמדת הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בעניין מוות מוחי", המעיין לו [ב] (טבת תשנ"ו), עמ' 59–60, באתר דעת.
- חתנו של מרן הגר"מ פיינשטיין: הרב פרופ' משה דוד טנדלר, באתר ככר השבת, 2021-09-30.
- המערכת, מונסי: רב מנסה לאסור את קיום ברית המילה כהלכתה, באתר JDN
- שמשון הכהן נדל, הרב טנדלר הכניס את המדע לתוך בית המדרש ואת התורה לתוך המעבדה, באתר מקור ראשון, 2021-11-02.
- שמואל רפפורט, משה עבד ה': על סבא הרב פרופ' משה דוד טנדלר זצ"ל, המעין תמוז תשפ"ב
הערות שוליים
- ^ יענקי פרבר ומשה ויסברג, החתן של פוסק הדור שהיה פרופ' לביולוגיה, כ"ד תשרי תשפ"ב, באתר בחדרי חרדים
- ^
שמשון הכהן נדל, הרב טנדלר הכניס את המדע לתוך בית המדרש ואת התורה לתוך המעבדה, בעיתון מקור ראשון, 2 בנובמבר 2021.
- ^ אבלים על לכתו של הרב משה דוד טנדלר זצ"ל מגדולי רבני אמריקה, באתר חדשות הר הבית
- ^ ניצן קידר, נפטר הרב משה טנדלר, האיש שהשפיע יותר מכל על ה'אגרות משה', כ"ג בתשרי תשפ"ב, באתר ערוץ 7
- ^ גליון ב', עמ' 152.
- ^ הרב יצחק ברטוביץ', Jewish Medical Ethics: The Brain Death Controversy in Jewish Law, באתר jewish virtua llibrary
- ^ ארי זיבוטופסקי, The Turning of the Tide: The Kashrut Tale of the Swordfish. בד"ד, ינואר 2008. הרב ד"ר ארי צבי זיבוטפסקי, הפולמוס אודות כשרותו של דג החרב - המעיין - ניסן תש"ע.
- ^ ראו גם מאמר של הרב רווח http://www.hamachon.co.il/UploadFiles/machon/Catalog/klali.pdf#page=4, ושל הרב דוד מוסקוביץ, אור ישראל עמוד פט-צ כאן, באתר היברובוקס.
34613617משה דוד טנדלר