משה בר-יודא
משה בר-יודא (19 באפריל 1934 - 14 ביולי 2014)[1] היה השליח השלישי של הסוכנות היהודית לקהילת ביתא ישראל שבאתיופיה.
ביוגרפיה
משה בר-יודא נולד בשנת 1934 בברטיסלאבה שבצ'כוסלובקיה (כיום בירת סלובקיה). ב-1942, בהיותו בן 8, הוברח מצ'כוסלובקיה שתחת הכיבוש הנאצי להונגריה. כעבור שנה עלה לארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער", בקבוצת ילדים שקיבלו סרטיפיקטים של ילדים שנספו בשואה. הם עברו דרך טורקיה, סוריה ולבנון לראש הנקרה ומשם המשיכו ליישובים בארץ ישראל. בר-יודא נקלט במשפחת דודו בתל אביב. למד בישיבת היישוב החדש, והמשיך בישיבת מרכז הרב והוסמך לרבנות.
שירת בצה"ל כקצין בחטיבת הצנחנים.
ב-1957 פנה אליו פרופ' חיים גבריהו וביקש ממנו להיות שליחה לאתיופיה של המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה בסוכנות היהודית. בר-יודא לא ידע דבר על עדת ביתא ישראל, ולכן נפגש עם הרבנים הראשיים. הרב הראשי האשכנזי יצחק אייזיק הלוי הרצוג דן אתו על מצב הקהילה וחיזק את ידו. לא כך היה עם הראשון לציון הרב יצחק נסים שהתפרץ אליו באמצע הדיון ועזב בזעם באומרו "מי צריך את השחורים האלה?".[2] בר-יודא לא ידע האם להענות בחיוב לפרופ' גבריהו ולכן פנה לרבו, הרב צבי יהודה קוק, שדרבן אותו לנסוע וכך בר יודא הגיע לאתיופיה ב-28 בינואר 1958, זמן-מה לאחר שחרורו משירות סדיר בצה"ל. מעט לפני הגעתו נשלחה ההוראה להפסיק את העסקת המורים בכפרים. במשך שלושה חודשים לא קיבל כל תמיכה כספית. תוכנית העבודה שלו מעולם לא הגיעה מירושלים ורק בקיץ הגיע כתב המינוי לשליחות. ב-4 באפריל 1958 פנה בר-יודא לנשיא מדינת ישראל, יצחק בן-צבי:
"אדוני הנשיא! במוסד באוזבה אין מה לאכול. תלמידים ברחו למוסדות המסיון. יונה בוגלה, מתלמידי ד"ר פייטלוביץ, אדם משכיל ומלומד, מסור לאחיו הפלשים ומקדיש להם את מיטב כוחו, הגיש את התפטרותו ונימקה בזה הלשון: 'אדם יכול להיות אידיאליסט אבל לכל דבר יש גבול'...
כל המורים, כולל יונה בוגלה והנערים אשר חזרו מישראל, לא קבלו משכורת זה שלשה חדשים והם ומשפחותיהם ממש רעבים ללחם.
מי כפלשים, אדוני הנשיא, זקוק לידידים ולהתענינות, ומי כמוהם זקוק לגוף רציני שיטפל בהם. ומה מסכנים הם שאנה להם גורלם ליפול בידי חבורת בטלנים כמו האדונים היושבים במחלקה שלצערי הנני שליחה.
אני מבקש את סליחתך על שהעזתי לפנות אליך, אך יודע אני את התענינותך הכנה והרצינית בפלשים, ולמענם, אנא השתמש בהשפעתך הרבה והנכבדה לשים קץ להפקרות זו."[3]
לאחר עשרה חודשים באתיופיה חזר לישראל, אך המשיך לשמור על קשר עם יהודי אתיופיה. בין השאר יזם הקלטה של 25 קסים, לשם שימור התפילות והניגונים שלהם.[4]
בר-יודא העיד שיהודי אתיופיה חשדו בו כי הוא מתחזה ליהודי, כפי שנהגו מיסיונרים פרוטסטנטיים מאירופה שהגיעו לכפרי היהודים לפניו. לכן, לצד הכבוד הרב שחלקו לו כשליח מירושלים הקדושה, נהגו לחומרה בהתאם להלכות אטאנקון. באחד הכפרים ערכו לבר-יודא קבלת פנים חגיגית, ואחד היהודים קד לפניו ארצה, כנהוג לכבוד מלכים. ליתר ביטחון, מיהר האיש לטבול בנהר לפני שובו לכפר.[2]
בר-יודא היה יו"ר עמותת "אמנות לעם", יו"ר המחלקה למורשת היהדות של ההסתדרות,[5] יו"ר המחלקה לתרבות ולאמנות של ההסתדרות ואוצר האמנות שלה.
בשנת 2007 יצא לאור ספרו בעל האופי האוטוביוגרפי, "צל עובר", במסגרת "ספריה לעם" של הוצאת עם עובד.[6]
מנישואיו הראשונים היו לו שני בנים ובת. נישא בשנית לסופרת יהודית רותם.
נפטר ביולי 2014 ונקבר בבית העלמין במודיעין.
קישורים חיצוניים
- ישראל אדנה יסמני, סיפורו של משה בר יודא ● ערוץ הטלוויזיה הישראלי אתיופי I.E.T.V
עופר אדרת, אחרי מות || היהודי הצ'כוסלובקי שהפך ל"אתיופי הלבן", באתר הארץ, 28 באוגוסט 2014- איינאו פרדה סנבטו, מבצע משה, באתר הארץ, 7 במרץ 2006
- שומר מסורת, באתר ynet, 10 בנובמבר 2009
- משה בר-יודא, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- רשימת הפרסומים של משה בר-יודא, בקטלוג הספרייה הלאומית
משה בר-יודא, במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל
מכּתביו:
- הפלשים, מחניים ס"ו תשנ"ב, באתר "דעת"
- עם הפלשים בכפריהם בחבש, מחניים צ"ג-צ"ד, תשכ"ד, באתר "דעת"
- תחזרו לחברון?, באתר הארץ, 13 ביוני 2002
על ספרו:
- נעמה צאל, לכל סיפור יש התחלה, אמצע ומשהו שמתחזה לסוף, באתר הארץ, 6 ביוני 2007
- שבתאי קור, עובר או לא עובר, באתר nrg, 8 במאי 2007
הערות שוליים
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ 2.0 2.1 איינאו פרדה סנבטו, מבצע משה, באתר הארץ, 7 במרץ 2006
- ^ משה בר-יודא, ערב פסח התשי"ח 4 באפריל 1958
- ^ כרמית ספיר ויץ, הפרויקט של בר יודא, באתר של בית אבי חי, 28 באוגוסט 2012
- ^ יהדות ותנועת העבודה, דבר, 30 במרץ 1979
- ^ "צל עובר", מאת משה בר-יודא, באתר "טקסט"
27992251משה בר-יודא