משה אריה ליב פרידלנד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה אריה ליב פרידלנד
לידה 8 בינואר 1826
דאוגבפילס
פטירה 1899 (בגיל 72 בערך)
סנקט פטרבורג
מקום קבורה בית הקברות היהודי פריאוברז'נסקי
עיסוק נדבן, פטרון אמנות, איש ציבור, אספן, סוחר, ביבליוגרף

משה אריה לייב פרידלנדרוסית: Моше Арье Лейб Фридленд; א' בשבט ה'תקפ"ו, 1826כ"ז באייר תרנ"ט, 1899) היה סוחר, נדבן, מראשי הקהילה היהודית של סנקט פטרבורג, אספן ספרים וכתבי יד וביבליוגרף. שימש כקבלן ראשי של הצבא הרוסי, והחזיק באחת הספריות הפרטיות הגדולות והעשירות ביותר בתחום הספרות היהודית.

ביוגרפיה

נולד בשנת 1826 בעיר דינבורג שבהאימפריה הרוסית (כיום דאוגבפילס בלטביה), לאביו משולם פייבל פרידלנד (1804–1854), ולאמו מרת פרומא[1] בת רבי זאב.

נשא לאשה את חנה קיילא[2], בתו של רבי גרשון גינצבורג ממינסק.

בצעירותו החל לעסוק במסחר, ולאחר שהתעשר והצליח להגיע למעמד של סוחר גילדה ראשונה היה לדמות מפתח בחיי הקהילה היהודית בסנקט פטרבורג. נודע כפטרון הקהילה וכאדם שפעל רבות להקלת מצבם של היהודים בתקופת גזירות הקנטוניסטים, וכנגד ההגבלות על מגוריהם ופרנסתם.

פעילותו הציבורית והחינוכית

פרידלנד היה מקורב לרבנים חשובים, וניהל עמם חליפת מכתבים ענפה בענייני חינוך ודת. ניסה לשכנע את מנהיגי הישיבות להכניס לימודי חול ושפה רוסית לתוכנית הלימודים, מתוך אמונה כי השכלה מתונה תסייע להיטמעות היהודים במדינה תוך שמירה על ערכיהם.

פעל להקמת מוסדות צדקה, תמך במשפחות רבות, והשתתף ביוזמות להקמת בתי ספר מודרניים. יזם מחקרים סטטיסטיים על הקהילות היהודיות ברחבי רוסיה, וכתב חיבור בן ארבעה כרכים בשם קול נגידים המצוי בכתב־יד וטרם נדפס, הכולל מאות מכתבים ומידע היסטורי על חיי היהודים במאה ה-19. בין היתר תיעד בו את יחסם של רבנים להשכלה כללית, את מצב הקהילות בסיביר, אוקראינה ומחוצה להן, וכן את פועלם של אישים כרבי יעקב ליפשיץ, רבי יצחק יעקב ריינס ואחרים.

השקפת עולמו

על אף היכרותו העמוקה עם ערכי תנועת ההשכלה, מעולם לא ניסה משה אריה לייב פרידלנד לכפות את עמדתו על רבני הדור, ולא ראה בעמדתם השמרנית משום זדון או סכלות. הוא האמין כי התנגדותם של הרבנים נובעת מאי־היכרות עם המציאות החדשה המתחוללת, ולכן ראה לעצמו חובה להציג בפניהם את עובדות החיים ואת מהות השינויים החברתיים והתרבותיים של תקופתו. פרידלנד היה משוכנע כי משעה שיכירו הרבנים את המצב לאשורו, יגיעו בעצמם למסקנות דומות לשלו.

ואולם, כאשר הרבנים דחו את העובדות או פירשן אחרת, היה מוכן לסגת מעמדותיו ולקבל את הכרעתם, מתוך נאמנות עמוקה לעיקרון של אמונת חכמים. השילוב שביקש ליצור בין הישן והחדש לא בא ממקום של עימות, אלא מתוך שאיפה לשמר את המסורת תוך התאמה זהירה לרוח הזמן.

המושג "השכלה" אצלו לא היה חד־משמעי. לעיתים התכוון להשכלה כללית, ולעיתים ללימוד שפת המדינה ולרכישת כלים שימושיים לקיום החיים. את רעיונותיו השווה פרידלנד לאלו של הרב עזריאל הילדסהיימר, מייסד בית המדרש לרבנים בברלין, אשר ביקש לייסד יהדות דתית מודרנית מתוך שילוב בין תורניות לבין חינוך והשכלה כללית.

חלק ניכר מפעולתו סבב סביב ישיבת מיר, שלה הקדיש את מרצו בניסיון לשפר את מצבה הארגוני והכלכלי. הוא ראה את הקשיים הפוקדים את הישיבה כתוצאה של חוסר סדר פנימי, והשווה את מצבה לישיבת וולוז'ין, שבה ראה דוגמה לסדר תקין ולניהול מוצלח. את הטוב ראה פרידלנד בסדר, ואת הרע – באנדרלמוסיה.

מעשיו ופעליו של פרידלנד חשובים להבנת חיי היהודים ברוסיה בתקופתו. הוא שימש כמעין שעון מעורר, שעקב אחר דופק הזמן בדייקנות. לא הייתה זו תקופה של גדולות אלא של שתדלנות, של נשיאת חן בעיני השלטון – שלא הייתה אלא שוטרת בדמות מלכות.

פרידלנד ראה חשיבות רבה בטיפוח הספרייה שבבעלותו. תחילה טיפל בה לבדו, אך עם התרחבותה שכר אנשי מקצוע לקטלוג, מיון והשלמת האוסף. הוא פיקח בקפדנות על רכישת ספרים נדירים, במטרה להפוך את האוסף לשלמות אחת מקיפה. הצלחתו בתחום זה נחשבה מלאה, והספרייה הייתה לגאווה לא רק עבורו, אלא גם לשוחרי דעת רבים.

ספרייתו

פרידלנד רכש במרוצת השנים ספרייה שכללה למעלה מ-14,000 ספרים וכ-400 כתבי יד, מהם רבים נדירים ביותר. בספרייתו נמצאו כתבי ראשונים ואחרונים, ספרי הלכה ואגדה, פילוסופיה יהודית, ספרי השכלה, כתבי רמב"ם, שני תרגומים של הקוראן לעברית, כתבים של ר' תנחום הירושלמי, ר' יצחק אבן גיאת, שלמה אבן גבירול, יהודה הלוי, יהודה אלחריזי ואחרים.

הספרייה כללה גם אוספים מספריותיהם של חוקרים חשובים, בהם יששכר דובער באמפי, אליעזר ליפמן רבינוביץ ממינסק, שמריהו צוקרמן ממוהילב, יוסף מזל ואחרים.

ב-1880 הודיע על כוונתו להעביר את ספרייתו למוזיאון האסייתי (אנ') של האקדמיה הקיסרית למדעים. היום הספרייה הלאומית הרוסית, בסנקט פטרבורג שברוסיה. ההחלטה עוררה ביקורת, שכן המקום לא היה נגיש ליהודים. הרב דוד פרידמן מקרלין פנה אליו בהצעה להעביר את הספרייה לירושלים, אך פרידלנד השיב כי ההצעה באה מאוחר מדי. עם זאת, שלח כ-1,500 כרכים לבית המדרש בדינבורג, אך עקב אדישות הקהילה שם – חזר בו מכוונה זו.

הספרייה, שנשמרה בבניין המכון האוריינטלי (כיום חלק מהאקדמיה הרוסית למדעים), נחשבת עד היום לאחת החשובות באירופה בתחום הספרות היהודית.

פטירתו

משה אריה לייב פרידלנד נפטר בסנקט פטרבורג ביום כ"ז באייר תרנ"ט (1899), והותיר אחריו מורשת של השכלה, צדקה ותיעוד רחב של חיי הרוח היהודיים ברוסיה.

משפחתו

  • בנו, רבי יוסף משולם
  • בנו, רבי יעקב זנויל
  • בתו, עליא, נישא ליוסף זקהים.
  • בתו, דבורה, נישא למשה וינשטין.
  • בתו, גיטה, נישא למוריץ מושקט, מצאצאי רבי ישעיה מושקט, רבה של פראגה.
  • בתו, אננא, נישא לדוד סקר.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ספרו:

על ספרייתו:


הערות שוליים

  1. נפטרה ח' באב תרל"ז.
  2. נפטרה ד' בתמוז תרמ"ח, והספידה המגיד יצחק דאנציג, ראו אלון בכות, הצפירה, 29 ביוני 1888.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

משה אריה ליב פרידלנד41458439Q4492718