מרתון טבריה
| ענף | ריצת מרתון |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 31 בדצמבר 1977 |
| ארגון מפעיל | איגוד האתלטיקה בישראל |
| מדינות משתתפות |
 ישראל |
| זוכה |
גברים: תחלואיני מלקה נשים: ביטי דויטש |
| הכי הרבה זכיות |
גברים: לינדזי רוברטסון, אחמד חוסיין, למי צ'נגרא (3) נשים: נילי אברמסקי (9) |
 אתר האינטרנט הרשמי של מרתון טבריה | |
מרתון טבריה הבינלאומי (ידוע גם כמרתון הכנרת) הוא מרוץ מרתון שנערך בכל שנה, משנת 1977 על ידי איגוד האתלטיקה בישראל ועיריית טבריה ובשיתוף גופים נוספים והיווה את אליפות ישראל בריצת מרתון. הוא היה הגדול והוותיק מבין שלושת מרוצי המרתון הנערכים בישראל, הכוללים גם את מרתון ירושלים ומרתון תל אביב. בין הרצים הבולטים משתתפים גם רצים אורחים מקניה, אתיופיה וארצות נוספות.
המרוץ הראשון התקיים ב-31 בדצמבר 1977[1] ובשנים הראשונות, הוא נערך בסוף חודש דצמבר. בהמשך עבר להתקיים בחודש ינואר. במרץ 2023 הודיעה עיריית טבריה על ביטולו של המרתון בשל חוסר כדאיות כלכלית[2].
מרתון טבריה הבינלאומי היה נחשב לאחד הוותיקים בעולם ומוכר על ידי aims ארגון מרתונים בינלאומי.
מסלול הריצה באורך 42,195 מטרים, מתחיל בטבריה, פונה דרומה לצמח, מקיף באופן חלקי את הכנרת, ממשיך צפונה עד עין גב, וחוזר, בכיוון ההפוך, באותה דרך עד לטבריה. מכיוון שהמרתון נערך על שפת הכנרת בגובה כ-200 מ' מתחת לפני הים הוא היה נחשב למרתון הנמוך בעולם[3].
יחד עם מקצה הריצה למרחק מרתון מלא, היה נערך גם מקצה ריצה למרחק קצר יותר. בשנים הראשונות, אורכו של המקצה הקצר היה 12 ק"מ והוא כונה תריסרון וגם מרוץ הצדעה לצה"ל. בשנים האחרונות, נקבע אורכו של המקצה הקצר ל-10 ק"מ. מספר המשתתפים במקצה למרחק מרתון עבר בשנת 2010 את ה-1200 מסיימים והיה הגדול בישראל בתחום המרתון.
בתאריך 15 למרץ 2023 קיבלה עירית טבריה החלטה לבטל את המשך קיומו של המרתון עקב אי הצלחה כלכלית בעסקים בעיר ועקב הצלחתו של תחרות איש הברזל טבריה. באפריל 2023 נקבע כי המרתון יתקיים כסדרו לאחר התערבותו של שר התרבות והספורט בנושא.[4]
36722209מרתון טבריה
- ^ נורית ברצקי, זהבה נעה ב-14 קמ"ש, מעריב, 6 בינואר 1978
- ^ אלי אשכנזי, מרתון טבריה בוטל: "היינו חייבים לקבל החלטה אמיצה ומושכלת", באתר וואלה!, 14 במרץ 2023
- ^ מ-1983 נערך בירדן מרתון לאורך ים המלח, הנמוך ממרתון טבריה
- ^ פרסום ראשון: מרתון טבריה יתקיים כסדרו גם השנה | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il