מרכיבי המילואים של הכוחות המזוינים של ארצות הברית

מרכיבי המילואים של הכוחות המזוינים של ארצות הברית (באנגלית: Reserve components of the United States Armed Forces) הם יחידות צבאיות וצבאיות למחצה המהווים את כוח המילואים של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. שבעת מרכיבי המילואים, מהם המילואים של הצבא מהווה 24 אחוזים מהכלל, משרתים בכ-3,000 קהילות ברחבי ארצות הברית.

מרכיבי המילואים של הכוחות המזוינים של ארצות הברית הם ארגונים צבאיים שחבריהם מבצעים בדרך כלל מינימום של 39 ימי שירות צבאי בשנה ואשר מעבים ומחזקים את הצבא הסדיר (הפעיל) בעת הצורך. מרכיבי המילואים מכונים ביחד גם המשמר הלאומי והמילואים.

על פי סעיף 10 לקוד האמריקאי, "מטרת כל מרכיב מילואים היא לספק יחידות מאומנות ואנשים מוסמכים זמינים לתפקיד פעיל בכוחות המזוינים, בזמן מלחמה או חירום לאומי, ובזמנים אחרים שידרשו הביטחון הלאומי, כדי למלא את צורכי הכוחות המזוינים בכל פעם, במהלך ואחרי התקופה הדרושה לרכישת והכשרת יחידות נוספות ויחידות מוסמכות יותר מהיחידות הרגילות והמוסמכים הנדרשים ביחידות הרגילות. רכיבים".

סקירה כללית

למרכיבי המילואים מסורת ארוכת שנים של חיילים-אזרחים עוד מלפני מלחמת העצמאות האמריקאית. פעמים רבות הם מבוססים ומגויסים על פי אזורים גאוגרפיים (בניגוד לעמיתיהם בשירות הסדיר) ובמקרה של המשמר הלאומי של הצבא והמשמר הלאומי של חיל האוויר, הם המיליציות המדינתיות המאורגנות המוגדרות בחוקת ארצות הברית.

חיילים במרכיבי המילואים נדרשים בדרך כלל לבצע, לכל הפחות, 39 ימי שירות צבאי בשנה. הדבר כולל סופי שבוע, תרגילים חודשיים וחמישה עשר ימים של הכשרה שנתית (מה שהוליד את הסיסמה הישנה "סוף שבוע אחד בחודש, שבועיים בשנה"). עם זאת, רבים מהמשרתים באחד ממרכיבי המילואים משרתים הרבה מעבר לכמות זו, לרוב בסדר גודל של 120 עד 179 ימי עבודה בשנה המשולבים בתרגיל ושירות פעיל (Active duty). צוות בקטגוריה אחרונה זו משויכים בדרך כלל ליחידות קרביות מיוחדות ברכיבי המילואים הדורשים תפקיד נוסף על מנת לשמור על מיומנות, כגון טייסים, קציני טיסה ואנשי צוות אוויר מגויסים ביחידות אוויריות או אנשי הכוחות המיוחדים (כגון הכוחות המיוחדים של הצבא, אריות הים ועוד) ביחידות הכוחות המיוחדים

בעוד חיילי מרכיבי המילואים מאורגנים, מאומנים ומצוידים באופן כמעט זהה לחיילים בשירות סדיר, למרכיבי המילואים יש גם מספר מאפיינים שייחודיים להם. הדבר נכון במיוחד למשמר הלאומי, שמבצע משימות פדרליות ומדינתיות כאחד. בנוסף, רכיבי מילואים פועלים לרוב תחת חוקים, תקנות ומדיניות מיוחדים.

בעוד שהמשמר הלאומי הוא כוח מיליציה המאורגן על ידי כל מדינה, הוא גם כוח מילואים פדרלי של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. המשמר הלאומי הוא מרכיב מילואים משותף של צבא ארצות הברית וחיל האוויר של ארצות הברית והוא מורכב מחברי המשמר הלאומי מהמדינות שמונו לשירות צבאי פדרלי בהסכמת מושלי מדינתם בהתאמה. המשמר הלאומי מקיים שני מרכיבי משנה: המשמר הלאומי של הצבא לצבא והמשמר הלאומי של חיל האוויר.

ברוב המובנים, המשמר הלאומי של הצבא והמשמר הלאומי של חיל האוויר דומים מאוד למילואים של הצבא ולמילואים של חיל האוויר, בהתאמה. ההבדל העיקרי טמון בגוף השלטוני שאליה הם כפופים: בעוד שהמילואים של הצבא והמילואים של חיל האוויר כפופים לממשל הפדרלי, המשמר הלאומי כפוף לממשלות המדינות השונות, למעט כאשר נקרא לשירות פדרלי על ידי נשיא ארצות הברית או כפי שנקבע בחוק. כאשר הם לא עוברים תהליך פדרליזציה, המשמר הלאומי של הצבא והמשמר הלאומי של חיל האוויר של המדינה כפופים ומדווחים למושל המדינה המשמש כמפקדם העליון.

מרכיבי המילואים

מילואים רגילים

כוחות המילואים הרגילים מהווים חלק מהזרועות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית

• המילואים של צבא ארצות הברית
• המילואים של צי ארצות הברית
• המילואים של חיל הנחתים של ארצות הברית
• פיקוד המילואים של חיל האוויר של ארצות הברית
• המילואים של משמר החופים של ארצות הברית

המשמר הלאומי

הכוחות הבאים מהווים חלק מהמשמר הלאומי של ארצות הברית:

• המשמר הלאומי של הצבא
• המשמר הלאומי האווירי

כוחות עזר אזרחיים

• הסיור האווירי האזרחי - חיל עזר לחיל האוויר
• חיל העזר של משמר החופים - חיל עזר למשמר החופים
• צי הסוחר של ארצות הברית - חיל עזר לצי.
• מערכת רדיו עזר צבאית - נתמכת על ידי מחלקת ההגנה של ארצות הברית.
• חיל סיוע הסייבר לחיל הנחתים

כוחות עזר אלה אינם נכללים בדרך כלל בתפקידים קרביים. עם זאת, במהלך מלחמת העולם השנייה, חברי הסיור האווירי האזרחי וחיל העזר של משמר החופים היו חמושים לפעמים. טייסי הסיור האווירי האזרחי עסקו בסיורים נגד צוללות, חמושים בפצצות, והעסיקו יותר מ-100 סירות U. חברי חיל העזר של משמר החופים יכלו להתנדב כ"כוחות מילואים זמניים", לתפקידם כקציני אבטחת נמל חמושים וסיירת נמלים.

בעוד צי הסוחר של ארצות הברית בדרך כלל לא היו חמושים, צוותים חמושים של חיל הים או משמר החופים הועלו לעיתים קרובות על ספינות חיל הים. ספינות תחתית הטורפות את הספנות של בעלות הברית באוקיינוס האטלנטי הפכו את השירות בצי הסוחר למסוכן ביותר. בשנות ה-80, כמה סוחרי ים שהפליגו במהלך מלחמת העולם השנייה, קיבלו הטבות ותיקים.

גיוס

משרתי מילואים יחידים, חלקים של יחידות או יחידות שלמות של מרכיבי המילואים עשויים להיקרא לשירות פעיל (באנגלית: Active duty) בכמה תנאים:

• גיוס מלא (בהתאם לחוק 10 USC 12301(a)) מחייב הכרזת מלחמה או הכרזה על מצב חירום לאומי על ידי הקונגרס של ארצות הברית, משפיע על כל חיילי המילואים (כולל אלה בסטטוס לא פעיל ואנשי מילואים בדימוס), ועשויה להימשך עד שישה חודשים לאחר המלחמה או החירום שבגינם הוכרז.
• גיוס חלקי (בהתאם לחוק 10 USC 12302) מצריך הכרזת חירום לאומי, משפיע רק על העתודה המוכנה ומוגבלת למיליון איש לכל היותר המופעל למשך לא יותר משנתיים.
• זימון מילואים נשיאותי (בהתאם לחוק 10 USC 12304) אינם דורשים הכרזת חירום לאומית אך כן מחייבים את הנשיא להודיע לקונגרס, והם מוגבלים ל-200,000 מילואים נבחרים ו-30,000 חיילי מילואים מוכנים בודדים למשך עד 270 ימים.
• הפעלת מילואים חירום צבאית (בהתאם לחוק 10 USC 12304a) מאפשרת למזכיר ההגנה של ארצות הברית לגייס מילואים (ללא המשמר הלאומי) בתגובה לאסונות גדולים או למקרי חירום למשך עד 120 יום.
• משימות מתוכננות מראש של מפקד לוחם (בהתאם לחוק 10 USC 12304b) מאפשר למזכירי זרועות (מזכיר הצבא, מזכיר חיל האוויר ומזכיר הצי) להגדיל את כמות הכוחות הפעילים למשימות שתוכננו מראש למשך עד 365 ימים רצופים ומוגבלת ל-60,000 חיילי מילואים.
• חוק 15 הימים (בהתאם לחוק 10 USC 12301(b)) מאפשר למזכירי הזרועות לגייס את המילואים המוכנים עד 15 ימים בשנה לצורך הכשרה שנתית או משימות מבצעיות.
• משרתי המילואים (בהתאם לחוק 10 USC 12301(d)) רשאים לבקש מרצונם לצאת לשירות פעיל ללא קשר לקטגוריית רכיבי המילואים שלהם, אך מושלי המדינה חייבים לאשר הפעלת אנשי המשמר הלאומי.
• מילואים עם וותק של 20 שנות שירות פעיל או יותר כפופים להחזרה בלתי רצונית על ידי הנשיא תחת 10 USC 688.

כוח מילואים מדינתי

ערך מורחב – כוח הגנת המדינה

בנוסף לכוחות המילואים הפדרליים, על פי חוקת ארצות הברית, לכל מדינה (או חבר העמים), עשויה להיות מיליציה מאורגנת נוספת, כגון כוח הגנת המדינה (באנגלית: State defense force) ומיליציות ימיות של המדינה. הכוחות להגנת המדינה אלה אינם נחשבים בדרך כלל לאחד ממרכיבי המילואים מכיוון שהם אינם כוחות פדרליים ונמצאים תחת הסמכות הפיקודית של מושל המדינה, למרות שהם ממלאים תפקיד צבאי. כמעט לכל מדינה יש חוקים המסדירים את פעילותם של כוחות הגנת המדינה, ול-22 מדינות, בתוספת חבר העמים של פוארטו ריקו, יש כוחות להגנת מדינה פעילים עם רמות שונות של פעילות, ועוצמה. כוחות ההגנה של המדינה פועלים בדרך כלל עם משימות ניהול חירום וביטחון פנים. כוחות אלו מאומנים ומצוידים לביצוע תפקידים מיוחדים כגון חיפוש והצלה, סיורים ימיים, תגבור משטרת המדינה או המשטרה הצבאית של המשמר הלאומי בתפקיד אכיפת חוק, או תגובת ניהול חירום. כוחות אלה עשויים להיות חמושים או מצוידים, ובעלי סמכויות מעצר, כפי שכל מדינה דורשת.

מבחינה היסטורית, התפקיד החשוב ביותר של הכוחות להגנת המדינה היה לספק נוכחות צבאית במדינה כאשר המשמר הלאומי היה פרוס במקום אחר או לא זמין. בעוד שכוחות ההגנה של המדינה עשויים להיקרא למעמד של חובה פעילה של המדינה, ובכך זכאים לשכר ולהטבות כפי שנקבעו בחוקי כל מדינה, הם כפופים גם לקודי המשמעת הצבאיים של המדינה כאשר הם נמצאים במעמד של גיוס חובה. בדרך כלל מדובר ביחידות מתנדבות בלבד המשרתות ללא שכר, בעלות רק ההטבות הניתנות בחוק המדינה, ולעיתים קרובות אין להן גישה לזיכוי פרישה או הטבות רפואיות מעבר לשווה לפיצוי של עובד על פציעות או מחלה "במילוי תפקידו". כוחות הגנת המדינה אינם יכולים להסתנף לממשל הפדרלי, במהלך גיוס המשמר הלאומי של מדינה, אך חיילים בתוך כוחות ההגנה של המדינה כפופים לכל מדינה, ולחוקים פדרליים, המסדירים את החזרה לתפקיד עבור שירות מדינה או פדרלי, גיוס באמצעות גיוס פדרלי, או "קריאת המיליציה" לפי חוקי המדינה הפדרליים או חוק ההתקוממות. לעומת זאת, חברי המשמר הלאומי, שהוא כוח המיליציה המאורגן העיקרי של המדינה, יכולים להיות מגויסים (לעבור פדרליזציה) כדי לתמוך בפעילויות של הממשל הפדרלי, ובכך להפוך לחלק מהמשמר הלאומי של ארצות הברית.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מרכיבי המילואים של הכוחות המזוינים של ארצות הברית41279684Q657908