מריוס מקסימוס
| לידה | העשור של 160 |
|---|---|
| פטירה | העשור של 230 |
| שפות היצירה | לטינית |
| ילדים | לוקיוס מריוס מקסימוס |
לוקיוס מריוס מקסימוס פרפטואוס אורליאנוס (בלטינית: Lucius Marius Maximus Perpetuus Aurelianus), הידוע יותר בשם מריוס מקסימוס (Marius Maximus; בערך 160–230 לספירה) היה ביוגרף רומי שכתב בלטינית. בעשורים הראשונים של המאה ה-3 כתב סדרה של ביוגרפיות של שנים עשר קיסרים, שחיקתה והמשיכה את סווטוניוס. חיבורו זה של מריוס אבד, אך הוא עדיין נקרא בסוף המאה ה-4 ושימש כמקור על ידי סופרים מאותה תקופה, בעיקר מחבר ה"היסטוריה אוגוסטה".
קריירה
פחות או יותר מוסכם שמריוס מקסימוס הביוגרף זהה לאחד הסנאטורים המצליחים ביותר של השושלת הסוורית, שהקריירה שלו ידועה מכתובות המציינות את לוקיוס מריוס מקסימוס פרפטואוס אורליאנוס, פעמיים קונסול ופעם אחת מושל העיר רומא. ייתכן שמשפחתו הגיעה מאפריקה ולא הייתה מהמעמד הסנאטורי; אביו, ל. מריוס פרפטואוס, היה פרוקורטור אקווסטריאני בגאליה, אך ככל הנראה הבטיח כניסה למסדר הסנאטורי עבור בנו כ"נובוס הומו" ("איש חדש").
מריוס מקסימוס החל את הקריירה הצבאית שלו בתקופת שלטונו של מרקוס אורליוס, כאשר היה Tribunus laticlavius (אנ') בלגיון ה-22 פרימיגניה (אנ'). בסביבות השנים 178 עד 180, הוא החזיק באותה דרגה בלגיון השלישי איטליקה. בתקופת שלטונו של מרקוס אורליוס, הוא היה גם אחד מה-quattuorviri viarum curandarum (הקצין האחראי על הדרכים מחוץ לחומות רומא). בסביבות שנת 182/183, מריוס מקסימוס היה הקוואיסטור אורבנוס לפני שהיה מועמד לתפקיד טריבון הפלבאים.
הוא הפך לסנאטור תחת הקיסר קומודוס, ונבחר לפראיטור. בסביבות שנת 190, היה מפקח ויה לטינה (Via Latina) לפני שהפך ל-curator rei publicae של פאבנטיה (אנ'). בשנת 193, כאשר ספטימיוס סוורוס תפס את השלטון, הוא היה הלגאטוס לגיוניס של הלגיון הראשון איטליקה על הדנובה התחתונה והיה מעורב במערכה נגד פסקניוס ניגר. לאחר מכן, מתישהו בין השנים 193 ו-196 הוא היה ה-dux exercitus (אנ') של מואסיה וביזנטיון.
בשנת 197, היה ה-dux exercitus של מואסיה ולוגדנום (אנ'). בתקופה זו הוא נלחם בקרב לוגדנום (אנ') נגד קלודיוס אלבינוס, ולאחר מכן מונה ל-Legatus Augusti pro praetore (אנ') (מושל) של גאליה בלגיקה, מישרה אותה החזיק ככל הנראה עד שנת 199. ככל הנראה במהלך השנה האחרונה למושלותו, הוא החזיק את מישרת הקונסול הראשונה שלו כקונסול מוסף (בסביבות שנת 199 או 200). תפקידו הבא היה כ-Legatus Augusti pro praetore של גרמאניה התחתונה, ולאחר מכן מושל קיסרי של קוילה סוריה (אנ'), ככל הנראה משנת 205 עד 208.
לאחר מכן, בין השנים 213 ו-217, הפך לקונסול לשעבר הראשון אי פעם שכיהן הן בתפקיד הפרוקונסול (אנ') של פרובינקיה אסיה והן בתפקיד הפרוקונסול של פרובינקיה אפריקה, ברצף. הסדר אינו ודאי, אם כי סביר יותר שהוא כיהן בתפקיד מושל אפריקה בין השנים 213/214, ולאחר מכן בתפקיד מושל אסיה בין השנים 215 ל-216. למרות זאת, היה זה חסר תקדים להחזיק בשני התפקידים, שכן כל אחד מהם בדרך כלל היה שיאה של קריירת סנאטור. יתר על כן, הוא כיהן בתפקיד הפרוקונסול של אסיה במשך שנתיים רצופות, וגם זה היה יוצא דופן. דבר זה מצביע על כך שהוא זכה להערכה רבה מצד קרקלה.
הקריירה שלו נמשכה לאחר רציחתו של קרקלה, עם מינויו לממונה על העיר (Praefectus urbi) רומא, על ידי מקרינוס בשנת 218, מישרה בה החזיק עד 219. למרות שלא החזיק בתפקיד בתקופת שלטונו של אלאגבאלוס, תחת הקיסר אלכסנדר סוורוס הוא מונה לקונסול בפעם השנייה בשנת 223,[1] לצד לוקיוס רוסקיוס איליאנוס פאקולוס סאלוויוס יוליאנוס.
ההיסטוריון כריסטיאן סטיפאני (אנ') סבור שמריוס מקסימוס היה נשוי לקאסיה מרקיאנה (Cassia Marciana), אחותו של ההיסטוריון קסיוס דיו. נולד להם בן, לוקיוס מריוס מקסימוס, שהיה קונסול בשנת 232. למריוס היה גם אח שהיה קונסול מוסף בסביבות שנת 203, לוקיוס מריוס פרפטואוס (אנ').
הביוגרפיות
לא ידוע בוודאות מתי כתב מריוס את חיבורו, שככל הנראה נקרא "קיסרים" (Caesares), אך ככל הנראה לקראת סוף הקריירה שלו. החיבור נועד להיות המשך ל"שנים-עשר הקיסרים" של סוויטוניוס, וככל הנראה כיסה את שתים עשרה תקופות השלטון הבאות, מנרווה ועד זו של אלאגבאלוס.[1] כעד ראייה שחווה לפחות שבע תקופות שלטון אלה מתפקידי סמכות, מקסימוס היה יכול להתחיל לכתוב היסטוריה כמו בן דורו קסיוס דיו, אך הוא העדיף את הצורות האנקדוטליות וקלות הדעת של הביוגרפיה. כתביו סופגים ביקורת שלילית מצד הירונימוס, אמיאנוס מרקלינוס, וגם מהמחבר האנונימי של ה"היסטוריה אוגוסטה", אשר בכל זאת מצטט אותו ישירות לפחות 26 פעמים (ככל הנראה ברוב המקרים מצטט או מסכם קטעים מחיבורו האבוד של מריוס) וכנראה משתמש בו במקומות רבים אחרים. נראה כי כוונתו של מריוס הייתה ללכת בעקבות סווטוניוס ולעלות על כך בהגשת רכילות, פרטים פיקנטיים על חייהם הפרטיים של הקיסרים, הערות ציניות, אנקדוטות שערורייתיות וסיפורים קוריוזיים. הוא גם ציטט ממכתבים, צווים של הסנאט וכן הלאה, אך נראה כי המציא חלק מאלה - נוהג שמחבר ההיסטוריה אוגוסטה אימץ בהתלהבות. עם זאת, חיבורו בוודאי הכיל מידע רב ערך. סיפורה של ההיסטוריה אוגוסטה על ההתנקשות באלאגבאלוס, המסופר היטב ומלא בפרטים נסיבתיים שנראים אותנטיים, נחשב בדרך כלל כלקוח ממריוס מקסימוס.
מריוס וההיסטוריה אוגוסטה
קיימת זה מכבר אסכולה הגורסת כי סיפורי חייהם של הקיסרים אדריאנוס ועד אלאגבאלוס בהיסטוריה אוגוסטה משתמשים במריוס כמקור העיקרי שלהם. עם זאת, קיימת דעה הפוכה. רונלד סיים מצביע על כך שכל הקטעים שבהם מריוס מצוטט בשמו ניתנים להוכחה כאינטרפולציות בנרטיב הראשי של המחבר, המובאים כדי לספק צבע, אנקדוטה שטחית או הערה ביקורתית. דוגמאות לכך כוללות את מנת הבשר (tetrafarmacum) (אנ') שהמציא איליוס ורוס, מומחיותו לכאורה של אדריאנוס באסטרולוגיה, סיפורים שונים המטילים ספק במרקוס אורליוס ובת זוגו פאוסטינה הצעירה (אנ'), קטלוג התשבחות הפחדני של הסנאט לקומודוס, וכן הלאה. סביר יותר לדעתו של סיים, שמריוס היה מקור משני, וכי מחבר ההיסטוריה אוגוסטה עקב בעיקר אחר מקור מפוכח יותר, "איגנוטוס, הביוגרף הטוב".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
מריוס מקסימוס42684442Q535137