מרחב לימינלי
מרחבים לימינליים הם מקומות ריקים או נטושים שמעוררים תחושת מוזרות, בדידות ולעיתים גם תחושה סוריאליסטית. לרוב אלו מקומות מעבר – כמו מסדרונות, חדרי המתנה או חניונים – שמתאימים לרעיון של "לימינליות" (מעבר בין שני מצבים).
מחקרים מצביעים על כך שהתחושה הלא נוחה שמרחבים אלו מעוררים נובעת מהיותם דומים למקומות מוכרים אך מחוץ להקשרם הרגיל – מה שיוצר אפקט "עמק המוזרות" (uncanny valley) בעולם האדריכלות.[1] מרכיב מרכזי הוא היעדר מוחלט של יצורים חיים ובפרט של אנשים – מה שמחזק את תחושת הבידוד והמוזרות.
היעדר נוכחות אנושית הוא מאפיין מרכזי של מרחבים לימינליים, במיוחד כשהם נמצאים בשלב מעבר – בין שימוש לאי-שימוש, בין עבר להווה, ובמהלך שינוי בזהות או בתפקוד של המקום.[2]
סוג האסתטיקה הזו הפכה לוויראלית בשנת 2019, בעקבות פוסט באתר 4chan המתאר חלל לימינלי בשם "The Backrooms", ומאז נפוצה בפלטפורמות כמו Reddit, טיקטוק ו-טוויטר.
מאפיינים
המונח "מרחב לימינלי" מתאר באופן כללי מקום או מצב של שינוי או מעבר – בין אם פיזי (כמו דלת) ובין אם פסיכולוגי (כמו גיל ההתבגרות).[3] דימויים של מרחבים לימינליים לרוב מתארים את תחושת ה"בין לבין", דרך מקומות מעבר כמו מדרגות, מסדרונות, כבישים או בתי מלון – כשהם ריקים לחלוטין מאנשים, באופן שמעורר תחושת ניכור או אי-נוחות.[4]
האסתטיקה הזו עשויה לעורר רגשות של מוזרות, סוריאליזם, נוסטלגיה או עצב – והיא יוצרת תגובה רגשית דו-משמעית, שיכולה לכלול גם נוחות וגם אי-שקט.[5]
חוקרים מאוניברסיטת קרדיף, אלכסנדר דיל ומייקל לואיס, קשרו את תחושת אי-הנוחות שמעוררים מרחבים לימינליים לתופעת עמק המוזרות. במקור מתייחסת התופעה לדמויות דמויות-אדם שמעוררות תחושת זרות כשהן כמעט אמיתיות אך לא לגמרי. במקרה של מרחבים לימינליים, מדובר במקומות שנראים מוכרים – אך יש בהם משהו לא נכון או שונה באופן כמעט בלתי מורגש – וזה מה שמעורר את תחושת המוזרות.[1]
פיטר הפט (Heft) מהעיתון "Pulse" מרחיב את הניתוח, תוך התבססות על הגותו של מרק פישר. לדבריו, תחושת המוזרות מתעוררת כאשר אדם רואה סיטואציה בהקשר שונה מהמצופה – למשל: בית ספר שמצופה להיות מלא בילדים ומורים, נראה לפתע ריק לחלוטין. פישר הגדיר זאת כ"כשל בנוכחות" – מאפיין מרכזי של החוויה האסתטית של תחושת מוזרות.[2]
הפופולריות של דימויים מסוג זה עלתה בחדות עם פרוץ מגפת הקורונה, במיוחד במרץ 2020 עם תחילת הסגרים. התחושות של מעבר, ריקנות ונוסטלגיה – לצד היעדר האנשים מהמרחב הציבורי – חיזקו את המשיכה לאסתטיקה הזו, במיוחד כשנוצר געגוע לתקופה שקדמה ל"שגרה החדשה".[3]
היסטוריה
ערך מורחב – The Backrooms
דימויים של מרחבים לימינליים זכו לפופולריות בשנת 2019 בעקבות פרסום של קריפיפסטה קצרה ווויראלית באתר 4chan.[6] הסיפור הציג תמונה הממחישה מרחב לימינלי – מסדרון עם שטיחים ושטיחונים צהובים – וכתב כי ניתן "לצאת מחוץ לגבולות המציאות" (noclipping) וליפול אל תוך ה־Backrooms, מרחב ריק של מסדרונות חסרי קצה, עם ריח של שטיח לח, צבע צהוב אחיד ורעש מתמיד של נורות פלואורסצנט.[7]
בהמשך, ה־Backrooms הוצגו גם כמקום שבו חיים יצורים על-טבעיים.[8]
תמונות של מרחבים לימינליים הפכו לנפוצות ברשת: בסוף 2022 היו ל־r/LiminalSpace ברדיט מעל 500,000 חברים, חשבון הטוויטר @SpaceLiminalBot זכה למעל מיליון עוקבים, וההאשטאג #liminalspaces בטיקטוק צבר מעל לשני מיליארד צפיות.[6]
ז'אנר זה התפתח גם למדיות נוספות: סדרת סרטוני Found Footage על ה־Backrooms צברה מעל 60 מיליון צפיות בפרק הראשון, והוכרזו כמה פרויקטים של סרטים ומשחקי וידאו המשתמשים באסתטיקה זו. סרט על ה־Backrooms בהפקת A24 נמצא בפיתוח,[9] וסרט נוסף מבוסס על משחק הווידאו The Exit 8 של הבמאי היפני גנקי קאוואמורא צפוי לעלות.[10]
משחק הווידאו משנת 2013 The Stanley ParableThe Stanley Parable התייחס בדיעבד לאסתטיקת מרחבים לימינליים, בעיקר דרך מוטיב ה"צהוב האחיד" (מונו-צהוב) גם מופיע ב-"The Shining" של סטנלי קובריק.[11] בנוסף, סדרות כמו Twin Peaks של דייוויד לינץ' וניתוק של Apple TV+ משתמשות באסתטיקה זו, כאשר יוצר ניתוק, דן אריקסון, מציין את ה-Backrooms כהשפעה חזותית.[12]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Alexander Diel, Michael Lewis, Structural deviations drive an uncanny valley of physical places, Journal of Environmental Psychology 82, 2022-08-01, עמ' 101844 doi: 10.1016/j.jenvp.2022.101844
- ^ 2.0 2.1 Why Do Liminal Spaces Feel So Unsettling, Yet So Familiar?, HowStuffWorks, 1970-01-01 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 3.0 3.1 Liminal Space: What Is It And How Does It Affect Your Mental Health?, Forbes Health, 2022-09-06 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Xiao, Madelyne (2021-04-16). "The Pleasant Head Trip of Liminal Spaces". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). ISSN 0028-792X. נבדק ב-2025-07-16.
- ↑ Jake Pitre, The Eerie Comfort of Liminal Spaces, The Atlantic, 2022-11-01 (באנגלית)
- ^ 6.0 6.1 Architecture: The Cult Following Of Liminal Space, Musée Magazine, 2020-11-02 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Michael L. Sandal, ‘The Backrooms Game’ Brings a Modern Creepypasta to Life [What We Play in the Shadows], Bloody Disgusting!, 2020-04-30 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ "The Backrooms: an eerie phenomenon lies behind these familiar hallways". Happy Mag (באנגלית אמריקאית). 2021-08-03. נבדק ב-2025-07-16.
- ↑ Matt Grobar, ‘The Backrooms’ Horror Film Based On Viral Shorts By 17-Year-Old Kane Parsons In Works At A24, Atomic Monster, Chernin & 21 Laps, Deadline, 2023-02-06 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Meagan Navarro, ‘Exit 8’ Live-Action Adaptation of Liminal, Infinite Looping Horror Game on the Way from Toho, Bloody Disgusting!, 2025-02-06 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ The Stanley Parable and The Backrooms Honor Horror's Yellow History, Endless Mode (באנגלית אמריקאית)
- ↑ The Stanley Parable and The Backrooms Honor Horror's Yellow History, Endless Mode (באנגלית אמריקאית)
מרחב לימינלי41505682Q115470079