מקצרה
מַקְצֵרָה היא כלי חקלאי לחיתוך ואיסוף יבול בעונת הקציר. בעבר הקציר בוצע באופן ידני, על ידי קוצרים.
קציר ידני
-05.jpg)
קציר ידני מבוצע באמצעים שונים, כולל מריטת הגרגרים שבאלומות הדגן ביד, חיתוך הגבעולים תבואה עם מגל, או חיתוכם בחרמש. הקציר הידני בדרך כלל נבדל מפעולת הכיסוח, אשר עושה שימוש בכלים דומים, מתייחס לחיתוך דשא לחציר, ולא לקטיף יבול.
גבעולי התבואה שנקצרים נאספים לצרורות שזורים בחוט או בקש. מספר צרורות מושענים אחד את השני כשאלומותיהם מעל הקרקע להתייבש, ויוצרים כּוֹבָעָה. לאחר שהתייבשו, הצרורות נאספים מהשדה ונערמים, ומכוסים בסכך או ברזנט כדי להגן עליהם ממשקעים.
איסוף תבואה שנותרה בשדה לאחר הקציר נקראת לקט, והוא נעשה באופן מסורתי ביד, או על ידי בעלי חיים כמו תרנגולות או חזירים על השדה.
קציר ידני נדיר מאוד כיום במדינות מתועשות, אך עדיין מהווה שיטה מקובלת באזורים בהם קיימת גישה מוגבלת למיכון חקלאי (כגון על טרסות צרות) או שזמינותו של המיכון מוגבלת.
דמות של שלד עם חרמש היא האנשה מוכרת של מלאך המוות בהרבה תרבויות ומסורות מערביות. מטאפורה זו מתייחסת לעובדה שהמוות קוצר את החיים, כמו שאיכר קוצר את יבולו.
קציר מכני
מקצרה מכנית, או קוצרת, היא מכשיר חצי אוטומטי שקוצר יבול. מקצרות מכניות הן חלק חשוב מהמיכון החקלאי, ורכיב מרכזי בשיפור ביעילות החקלאית.
היסטוריה מוקדמת
הדעה הרווחת היא שרומאים או גאלים לפניהם, המציאו מקצרה מכנית פשוטה שהפרידה את האלומות מהקש מהגבעולים ונדחפה על ידי שוורים[1]. מכשור זה אבד בתהום הנשיה בימי הביניים, במהלכה חזרו הקוצרים להשתמש בחרמשים ומגלים לאיסוף יבולים.
תומאס דובס (שחקן) מבירמינגהם המציא מקצרה מרכנית בשנת 1814, אשר הורכבה ממסור או מגל מעגלי, אליו נמשכו דגנים באמצעות זוג גלגלים.
פטריק בל מסקוטלנד יצר מקצרה שהשתמשה בסליל מסתובב, גלגל מסתובב, סכין חיתוך ומסוע בד ב-1828. מקצרה זו הייתה בשימוש ברחבי המחוז וייתכן שאפילו יוצאה, אולם לא נרשם עליה פטנט. אחת מהמקצרות של בל נשמרת במוזיאון הלאומי של חיי הכפר בסקוטלנד.
מקצרות מכניות בארצות הברית
במאה ה-19 הומצאו מספר המצאות בארצות הברית, שטענו לחידושים בתחום המקצרות המכניות. דגמי המקצרות השונים התחרו אחד בשני, והיו מושא למספר תביעות.
עובד הוסי (Obed Hussey) מאוהיו רשם פטנט על מקצרה בשם Hussey Reaper בשנת 1833[2]. המקצרה, שתוכננה בבולטימור, מרילנד היוותה שיפור משמעותי ביעילות הקצירה. בעיצוב החדש נדרשו רק שני סוסים לעבוד באופן שאינו מאומץ, לצד אדם להפעלת המקצרה, ואדם נוסף לנהיגה בה. בנוסף, מקצרת Reaper Hussey הותירה שדה ישר ונקי לאחר הקציר[3].
מקצרת מק'קורמיק הומצאה בידי רוברט מק'קורמיק מווירג'יניה. עם זאת, מק'קורמיק הפך מתוסכל לאחר שלא הצליח לשכלל את המכשיר שבנה. בנו, סיירוס, ביקש את רשות אביו להשלים את הפרויקט שהחל. כאשר קיבל אישור לכך[4], סיירוס רשם פטנט[5] ב-1837 על המקצרה, כמכשיר שנמשך על ידי סוסים לקציר גידולים בעלי גרגרים קטנים. מקצרה זו כללה מספר רכיבים:
- גלגל ראשי
- פלטפורמה ובצידה מוט חיתוך בצד עם "אצבעות" שמחקות סכין מונע על ידי כננת.
- בקצה החיצוני של הפלטורמה, הוצב רכיב שמפריד את הגרגרים שיש לקצור מהגבעולים שנשארו עומדים
- סלילה שמוצב על גבי הפלטפורמה כדי להציב את התבואה מול הסכין
- צוות שהלך לצד המקצרה ומשך אותה.
סיירוס מק'קורמיק טען שהמקצרה הומצאה עוד ב-1831, מה שאיפשר לו לטעון בעלות על העיצוב הכללי של המכונה. במהלך העשורים הבאים לאחר הוצאת הפטנט, התחרו מקצרות הוסי ומק'קורמיק בשוק, למרות היותן דומות למדי מבחינה עיצובית.
אף על פי שמקצרת מק'קורמיק היה חידוש מהפכני לאיסוף יבולים, היא נהנתה הצלחה משמעותית בשוק לפחות 20 שנים לאחר שסיירוס מק'קורמיק רשם עליה פטנט. חוסר ההצלחה נגרם כיוון שהייתה חסרה בה תכונה ייחודית למקצרה של הוסי, בה היה מוט ניסור שחתך גבעולים ביעילות רבה יותר מאשר במקצרה של מק'קורמיק. לאחר שמק'קורמיק רכש את הזכויות למנגנון של הוסי (סביב 1850) שילוב המכונות יצר מקצרה מהפכנית באמת[6].
גורמים אחרים באימוץ ההדרגתי של מקצרה ממוכנת כללו שמרנות תרבותית בקרב חקלאים (חשדנות למכונות לא ידועות למול מסורת מוכחת); מצבם הירוד של שדות בחוות חדשות, שהכילו סלעים, גדמים, ואדמה לא אחידה, מה שקיצר את תוחלת החיים ותפעול של מקצרות מכניות; וכן לודיזם בקרב חקלאים, שפחדו שהמכונה החדשה תגזול מהם מקומות עבודה[7].
מקצרות מכניות בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20
אחרי שהמקצרות הראשונות פותחו ונרשם עליהן פטנט, מקצרות במאפיינים שונים במקצת אחרים הופצו ברחבי העולם על ידי מספר יצרנים. אלוף Reapers (המשולב) והמכסחים, המיוצר על ידי קבוצת ריבית האלוף (אלוף מכונת חברה, מאוחר יותר וורדר, בושנל וGlessner, שקוע בIHC 1902) בספרינגפילד, אוהיו במחצית השנייה של המאה ה -19, היו מוצלחים ביותר ב 1880 בארצות הברית. [10] ספרינגפילד עדיין מכונה "אלוף העיר".
החל משנת 1872 הומצאה מקצרה בשם "מקצרה כורכת" (Reaper-binder), שקצרה את היבול וקשרה אותו לאלומות לאחר מכן. עד 1896, היו בארצות הברית 400,000 מקצרות ששימשו לקציר תבואה ובננות. אלה הוחלפו משלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20 במקצרות גְּדוּדִית (Windrower / Swather) שאוספת את התבואה שנקצרה בתלוליות לצד המקצרה. אלה משמשות עד היום לצד הקומביין, שנכנס לשימוש רחב, ומשלב את משימות הקצירה, הדישה וניפוי התבואה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ויליאם ט. האצ'ינסון, סיירוס הול מק'קורמיק, Appleton-Century, New York, 1935.
- גורדון וינדר, The American Reaper: Harvesting Networks and Technology, הוצאת Farnham, Surrey, England ; Burlington, VT : Ashgate, 2012.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Pliny the Elder, Naturalis Historia XVIII,296
- ^ Follet L. Green, ed. (1912). Obed Hussey: Who, of All Inventors, Made Bread Cheap.
- ^ Colman, Gould P. (ביולי 1968). "Innovation and Diffusion in Agriculture". Agricultural History. 42: 173–188.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Jeffrey Bowman, Cyrus Hall McCormick, A & C Black Publishers Ltd, 2006
- ^ U.S. Patent X8,277 Improvement in Machines for Reaping Small Grain: Cyrus H. McCormick, June 21, 1834
- ^ Olmstead, Alan L. (ביוני 1975). "The Mechanization of Reaping and Mowing in American Agriculture". The Journal of Economic History. 35: 327. doi:10.1017/s0022050700075082.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Pripps, Robert N.; Morland, Andrew (photographer) (1993), Farmall Tractors: History of International McCormick-Deering Farmall Tractors, Farm Tractor Color History Series, Osceola, WI, USA: MBI, ISBN 978-0-87938-763-1, p. 17.
{{citation}}: תחזוקה - ציטוט: postscript (link)
26038569מקצרה