מצר הורמוז
 | |
| תמונת לוויין של המצר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מקשר | בין מפרץ עומאן לבין המפרץ הפרסי |
| מידות | |
| רוחב מרבי | 97 ק"מ |
| רוחב מזערי | 39 ק"מ |
| רוחב ממוצע | 80 ק"מ |
| עומק מרבי | כ-200 מטר |
| מידע נוסף | |
| מדינות באגן הניקוז |
 איראן עומאן |
| ערים | בנדר עבאס; כומזאר; ח'סב |
| איים | הורמוז; הֶנְגָאם; לארכ; קשם |
| קואורדינטות | 26°34′0″N 56°15′0″E / 26.56667°N 56.25000°E |
 | |
מצר הוֹרְמוֹז (בפרסית: تنگهٔ هرمز; [t̪ʰæŋˌɡeje hoɾˈmoz]; בערבית: مضيق هرمز; [maˈdˤiːq ˈhur.muz]) הוא מצר ים אסטרטגי המקשר בין המפרץ הפרסי ובין מפרץ עומאן והים הערבי, הקרוי על שם האי הורמוז. המצר מפריד בין איראן, השוכנת מצפון לו, ובין חצי האי מוסנדם השוכן מדרום לו. אורכו של המצר הוא כ-275 קילומטרים,[1] ורוחבו משתנה בין כ-39 קילומטרים בנקודה הצרה ביותר,[2][3] לכ-97 קילומטרים בנקודה הרחבה ביותר.
המצר הוא הנתיב הימי היחיד מהמפרץ הפרסי אל האוקיינוס הפתוח, ונחשב לצוואר בקבוק מהחשובים בעולם.[4][5] בשנים 2023–2025 עברו דרכו מדי שנה כ-20% מתפוקת הגז הטבעי הנוזלי העולמית וכ-25% מסחר הנפט הימי. המסדרון הצפוני דרומי עובר דרך המצר. הוא חיוני במיוחד לביטחון האנרגטי של אירופה ואסיה, ומהווה נתיב אספקה בלעדי עבור מדינות כמו קטר, כווית ובחריין. שיבושים בתנועה במצר משפיעים באופן ישיר על אספקת האנרגיה של מדינות המפרץ והעולם כולו.[4][6][5]
לאורך ההיסטוריה המודרנית המצר מעולם לא נסגר לתקופה ממושכת, אך הוא עומד תדיר במוקד של מתיחות ביטחונית.[7][4] החל מראשית שנת 2026, על רקע המלחמה באיראן הפך המצר לזירה מרכזית של משבר בינלאומי חריף, שגרר שיבושים משמעותיים בחופש השיט ולזעזועים בשוקי האנרגיה הגלובליים.[8][9]
אטימולוגיה
המצר נקרא על שם האי הורמוז שנמצא במצר עצמו. מקור שמו של האי בשפה האיראנית המזרחית אופאסטאוואקאנה. על־פי דעה אחת, השם משמו של האל הפרסי "הורמוז" או "הורמזד", אהורה מאזדה (באופאסטאוואקאנה: 𐬨𐬀𐬰𐬛𐬁-𐬀𐬵𐬎𐬭𐬀 שפירושו "האדון החכם"), הנחשב בדת הזורואסטרית כאל הנדיב, האחראי לבריאת העולם. על־פי דעה אחרת, שמו נגזר מהמילה הפרסית "הור־מוך" שמשמעה "דקל התמר".
גאוגרפיה
רוחבו של המצר נע בין כ-56 ק"מ בנקודה הצרה ביותר ועד כ-95 ק"מ.
סמוך לחופו הצפוני מצוי האי הגדול קשם שבריבונות איראן. בין האיים הנוספים במיצר נמנים האי הורמוז, האי הֶנְגָאם והאי לארכ. שלושה איים קטנים נוספים המצויים ביציאה המערבית מהמצר – טונב הגדול, טונב הקטן ואבו מוסא – נתפסו בשנת 1971 בידי איראן, בשל חשיבותם האסטרטגית בניטור ובשליטה על התעבורה הימית במצר, אך איחוד האמירויות הערביות טוענת לבעלות עליהם. כל השטחים האיראניים במצר, הן האיים והן החוף הדרומי, משתייכים לפרובינציית הורמוזגאן, אחת מ-31 פרובינציות באיראן.
בין היישובים השוכנים לחופי מיצר הורמוז:
- בנדר עבאס (איראן): בירת הורמוזגאן, עיר נמל בדרום הרצף הטריטוריאלי של איראן, אשר נוסדה בתקופת שלטונו של דריווש הראשון. בשנת 2016 התגוררו בה כחצי מיליון תושבים.
- האי קשם: העיר קשם, ועוד כ-90 נקודות יישוב ברחבי האי, המאכלסות סך הכל כ-100,000 נפש.
- ח'סב (עומאן): המרכז המנהלי של מחוז מוסנדם. ב-2003 מנתה העיר 17,730 תושבים.
- האי הורמוז: רוב אוכלוסיית האי מרוכזת בעיר הורמוז. ב-2016 התגוררו בעיר 5,891 תושבים.
- כומזאר (كُمزار) (עומאן): יישוב בקצהו הצפוני של חצי האי מוסנדם. ב-2007 מנתה האוכלוסייה המקומית כ-3,000 תושבים. השפה המדוברת ביישוב היא כומזארי (בפרסית: کمزاری), המשתייכת לתת-קבוצה של שפות איראניות דרום-מערביות אך מדוברת רק בחצי האי ערב ובאי לארכ. כומזארי היא למעשה תערובת של פרסית עם הינדית, אנגלית, פורטוגזית וערבית.[10]
היסטוריה
חשיבותו האסטרטגית והכלכלית של מצר הורמוז, כנתיב מעבר של נפט וסחורות ממדינות המפרץ, הוכרה כבר מראשית ההיסטוריה. אזור המצר נכבש לראשונה בידי ספנים פורטוגזים במאה ה-16, ומאז עברה השליטה בו בין סולטאנים מקומיים ומעצמות אירופאיות קולוניאליסטיות. מסוף המאה ה-18 שלטה בריטניה בחופו הדרומי של המצר כשהשתלטה על עומאן, שהפכה ב-1890 למדינת חסות בריטית עד עצמאותה ב-1971. ב-1971 זמן קצר אחרי נסיגת הבריטים מאיי טונב ואבו מוסא, טענה איראן לריבונות עליהם ופלשה אליהם.
דרך המצר עוברת מרבית תפוקת הנפט של כווית, עיראק, איראן, ערב הסעודית, בחריין, קטר ואיחוד האמירויות הערביות. נכון ל-2018, עוברות במצר הורמוז בממוצע 14 מכליות נפט ביום, ובהן כ-17.4 מיליון חביות נפט גולמי ותזקיקי נפט[11] שהן כ-30% מהנפט המשונע בים וכ-22% מתפוקת הנפט הכלל-עולמית. בכך מהווה המצר צוואר בקבוק באספקת הנפט העולמית.
תקריות
ביולי 1988 הופל מטוס נוסעים איראני בשמי המצר בידי ספינת טילים אמריקאית, וכל 290 נוסעיו נהרגו. האיראנים איימו בפעולה נגד כוחות אמריקניים. עד היום נסיבות הפלתו של המטוס נותרו שנויות במחלוקת.
אזור המפרץ הפרסי בכלל ומצר הורמוז בפרט מהווים מוקד מתיחות ותשומת לב רבה במלחמה נגד הטרור הבין לאומי בתקופה שלאחר פיגועי 11 בספטמבר ב-2001 ומלחמת עיראק שהחלה ב-2003. ארצות הברית מרכזת באזור מפרץ עדן ומצר הורמוז כוחות ימיים, אוויריים ויבשתיים גדולים לשמירת האינטרסים שלה ושל העולם המערבי.
בעקבות תוכנית הגרעין האיראנית, איימה איראן בדצמבר 2011 ובינואר 2012 לחסום את מצר הורמוז בפני תנועה ימית אם יופעלו נגדה סנקציות כלכליות הכוללות איסור על קניית נפט מאיראן.
ב-2 ביוני 2021 עלתה באש ואחר כך טבעה אוניית חיל הים האיראני ח'ארג, כשהייתה במרחק של כ-140 קילומטרים ממצר הורמוז וסמוך למפרץ עומאן, ליד העיירה האיראנית ג'סק.
ב-10 בפברואר 2025 איים מפקד הכוח הימי של משמרות המהפכה כי אם הסנקציות שהוטלו על איראן יגרמו לכך שלא תשתמש במצר הורמוז אז היא תחסום את האזור.[12] ב-22 ביוני 2025, בעקבות הצטרפות צבא ארצות הברית לתקיפות נגד תוכנית הגרעין האיראנית, אישר הפרלמנט האיראני כסנקציה את סגירת מצר הורמוז. אך פעולה זו מעולם לא יצאה לפועל.
מבצע שאגת הארי
ערך מורחב – משבר מצר הורמוז (2026)
ב-28 בפברואר 2026, לאחר מתקפת ישראל וארצות הברית על איראן במבצע שאגת הארי, הודיעו משמרות המהפכה האיראניים על סגירת המצר לכל כלי השיט.[13] בעקבות כך מחירי נפט עלו בכ-60% ביחס ללפני הסכסוך.[14] ב־8 באפריל 2026, במסגרת הפסקת אש שתווכה על ידי פקיסטן, הסכימה איראן לפתוח את המצר למעבר כלי שיט, בתנאי שיתואמו מראש עם הצבא שלה.[15][16]
ראו גם
קישורים חיצוניים
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
- מצר הורמוז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- עמוס ידלין, יואל גוז'נסקי, האיום האיראני לחסימת מיצרי הורמוז: האתגר והמענה, עדכן אסטרטגי, כרך 14, גיליון 4, ינואר 2012
- איתי נבו ומעיין קרלינסקי צור, עושר טבעי בלתי נתפס: לא פלא שכל העולם בטירוף על מצרי הורמוז, באתר ynet, 27 במרץ 2026
- U.S. Energy Information Administration, World Oil Transit Chokepoints, Updated 10 November 2014
ביאורים
הערות שוליים
- ↑ מצר הורמוז באתר The Encyclopedia OF EARTH בעוד במקור אחר (The Strait of Hormuz: A vulnerable Lifeline) 50 ק"מ (באנגלית)
- ↑ Anthony H. Cordesman (26 במרץ 2007). Iran, Oil, and the Strait of Hormuz (PDF) (Report) (באנגלית). Center for Strategic and International Studies (CSIS).
{{cite report}}: (עזרה) - ↑ R. Michael Reynolds, Physical oceanography of the Gulf, Strait of Hormuz, and the Gulf of Oman—Results from the Mt Mitchell expedition, Marine Pollution Bulletin 27, 1993-01-01, עמ' 35–59 doi: 10.1016/0025-326X(93)90007-7
- ^ 4.0 4.1 4.2 Caitlin Talmadge (Summer 2008). "Closing Time: Assessing the Iranian Threat to the Strait of Hormuz" (PDF). International Security (באנגלית). 33 (1): 82–117.
- ^ 5.0 5.1 Surucu-Balci, Ebru (4 במרץ 2026). "Strait of Hormuz: Gulf states' food security is at immediate risk". The Conversation.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Why is the Strait of Hormuz critical to Europe?". euronews. 16 במרץ 2026.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Rouhollah K. Ramazani (1979). The Persian Gulf and the Strait of Hormuz (באנגלית). Springer.
- ↑ "Oil Prices Jump, But Middle East Oil Keeps Flowing Uninterrupted". OilPrice.com. 17 ביוני 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Aditya Sinha, Why Hormuz, not Fordow, is the real centre of gravity in the Iran crisis, Firstpost, February 25, 2026 (באנגלית)
- ↑ מבוא לכומזאר, באתר לונלי פלאנט. (באנגלית)
- ↑ Strait of Hormuz: the world's most important oil artery
- ↑ דלית הלוי, האיום של איראן, באתר ערוץ 7, 9 בפברואר 2025
- ↑ ליאור בן ארי, משמרות המהפכה: סוגרים את מצרי הורמוז, שיגרנו 1,200 טילים לכיוונים שונים, באתר ynet, 28 בפברואר 2026
- ↑ Anmol Choubey, Iran war shock drives steepest hike yet in oil price forecasts, Reuters, 31 מרץ 2026
- ↑ N. B. C. News, Trump, Iran agree to two-week ceasefire after threat of massive attacks, NBC News, 2026-04-08 (באנגלית)
- ↑ Pager, Tyler; Fassihi, Farnaz; Sanger, David E.; Nagourney, Eric (2026-04-07). "U.S., Iran and Israel Agree to Cease-Fire". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2026-04-08.
מצר הורמוז43067926Q79883