מצווה גוררת מצווה

מצווה גוררת מצווה היא חלקה של מימרה המופיעה במסכת אבות, משמו של בן עזאי. משפט זה מבטא, כי כאשר אדם מקיים מצווה או טובה, הוא ימשך על ידי זה לעשות מצוות טובות נוספות.

היפוכו של מאמר זה, מופיע אף הוא בדבריו של בן עזאי 'עבירה גוררת עבירה', ואף הוא מבטא רעיון זהה, שכאשר אדם עושה עבירה, הוא ימשך על ידי כך לעשיית הרע.

מקור

מקור הביטוי הוא בדברי בן עזאי במסכת אבות:

בן עזאי אומר: הוי רץ למצווה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה, שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה

— משנה, מסכת אבות, פרק ד', משנה ב'

פירוש דבריו, שכדאי לאדם לחזר גם אחרי מצוות קלות, מאחר שעל ידי זה יצליח לקיים גם את המצוות החמורות יותר.

מימרא זו נזכרה גם במסכת אבות דרבי נתן משמו של בן עזאי: ”בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה. הוא היה אומר אם עשית מצוה אחת ואין אתה דואג ממנה מאותה מצוה סוף שהיא גוררת מצות הרבה. העובר עבירה אחת ואינו דואג מאותה עבירה סוף שהיא גוררת עבירות הרבה.” (אבות דרבי נתן, כה, ד).

במדרש רבה מובא שבן עזאי למד רעיון זה מפסוקי התורה: ”בן עזאי אומר... מצווה גוררת מצווה מנין תחלה "כי יקרא קן צפור" מתוך כך "כי תבנה בית חדש" מתוך כך "לא תזרע כרמך כלאים" מתוך כך "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו" מתוך כך "גדילים תעשה לך" הרי מצוה גוררת מצוה” (דברים רבה ו, ד).

הסברים וטעמים

לדעתו של רבי עובדיה מברטנורא הסיבה לכך שמצווה גוררת מצווה היא מחמת שמן השמים יסייעו בכך:

כָּךְ מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת נוֹחַ לוֹ לַעֲשׂוֹת אֲחֵרוֹת, וְהַמַתְחִיל בַּעֲבֵרוֹת קָשֶׁה לִפְרֹשׁ מֵהֶם. ששכר מצווה - מצווה: שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם מְסַיְּעִין וּמַזְמִינִים בְּיַד מִי שֶׁעָשָׂה מִצְוָה אַחַת שֶׁיַּעֲשֶׂה אַחֶרֶת כְּדֵי לָתֵת לוֹ שָׂכָר עַל שְׁתֵּיהֶן

מצוות קלות וחמורות

כאמור, מחמת עיקרון זה של מצווה גוררת מצווה, סבור בן עזאי כי יש לאדם לרדוף אף אחרי מצוות קלות מהטעם שקיום מצוות אלו יגרור בעקבותיו קיום מצוות חמורות. לדעת רבינו יונה דברי בן עזאי הם השלמה לדברי רבי במסכת אבות, על הצורך בקיומם של מצוות קלות:

רַבִּי אוֹמֵר... וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת.

— מסכת אבות, ב, א

מפרשי המשנה מוכיחים ממשנה זו כי אין כוונת חז"ל בלשון קלה וחמורה - כלפי השכר או העונש על המצוות, שהרי "אין אתה יודע מתן שכרן של המצוות".

ברמב"ם בפירושו למשנה זו כתב שבניגוד לאיסורי לא תעשה, בהם ניתן ללמוד על חומרת העבירה מהעונש שניתן לעובר עליה, במצוות עשה אין לנו דרך לדעת איזה מהן חמורות וחשובות יותר מאחרות, וכוונת התנא מצוות קלות הן למצוות שנחשבות קלות, ומצוות חמורות הכוונה ללמצוות מילה וקרבן פסח שהן היחידות ממצות העשה שעושנן כרת: ”אחר כך אמר שראוי להיזהר במצוה שייחשב בה שהיא קלה, כגון שמחת הרגל ולמידת לשון קודש, ובמצוה שהתבארה חומרתה, כמו מילה וציצית ושחיטת פסח... שאין אתה יודע מתן שכרן: ובאור זה הענין … מצוות לא תעשה, הנה ביאר הכתוב העונש על כל אחת מהן, מלבד המעט, וחייב בקצתן מיתות, ובקצת כרת, ומיתה בידי שמים, ומלקות... ומאלה המדרגות נדע גודל החטא וקוטנו. אבל מצוות עשה – לא נתבאר שכר כל אחת מהן מהו אצל ה', עד שנדע מה מהן יותר חשוב ומה מהן למטה מזה... ולפיכך ראוי להשתדל בכולן” (פירוש המשנה לרמב"ם^[1]).

כען זה מפורש במדרש רבה שהקב"ה העלים בכוונה תחילה את השכר הניתן על קיום מצוות:

אמר רבי אבא בר כהנא: אמר הקב"ה: לא תהא יושב ומשקל במצותיה של תורה … לא תהא אומר: הואיל והמצוה הזו גדולה אני עושה אותה ששכרה מרובה, והואיל וזו מצוה קלה איני עושה אותה. מה עשה הקב"ה? לא גילה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצוה ומצוה, כדי שיעשו כל המצות בתום... חוץ משתי מצות החמורה שבחמורות והקלה שבקלות כבוד אב ואם חמורה שבחמורות ומתן שכרה אריכות ימים... והקלה שילוח הקן ומהו שכרה אריכות ימים...

— דברים רבה, ו, ב

במדרשי חז"ל

במדרש תנחומא נאמר שמצווה גוררת מצווה וכן עבירה גוררת עבירה, גם במקרה שהדבר נעשה בשוגג:

לא יֵצֶר אדם על עבירה שעשה בשוגג, אלא שנפתח לו פתח שיחטא ואפילו בשוגג ואפילו במזיד. ולא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו, אלא על מצות הרבה שעתידות לבוא לידו.

— מדרש תנחומא, ויקרא, ו