מצואורה טקאנובו
| לידה |
1514 יפן | ||
|---|---|---|---|
| פטירה | 1 באפריל 1599 (בגיל 85 בערך) | ||
| מדינה | יפן | ||
| שושלת בית מצואורה | |||
|
| |||
| |||
מצוּאוּרה טקאנוֹבּוּ (ביפנית: 松浦 隆信 תעתיק בכתב לטיני: Matsuura Takanobu) (1529 – 1 באפריל 1599) היה סמוראי ושליט פיאודלי יפני (דאימיו) בתקופת סנגוקו בתולדות יפן. הוא היה השליט העשרים-וחמישה ממשפחת האצולה של בית מצואורה ששלטה בהאן של היראדו. אין לטעות בינו לבין אחד מצאצאיו באותו שם שהיה הדאימיו השלישי של ההאן של היראדו תחת שוגונות טוקוגאווה.
מצואורה טקאנובו היה בין השליטים הפיאודליים החזקים ביותר באי קיושו והיה בין הראשונים להרשות מסחר עם האירופאים בייחוד עם הפורטוגזים, שבעזרתם צבר הון מייבוא של כלי נשק מערביים. הוא היה גם מארח ופטרון לישועים שדרכם קיווה לגרום להרחבת היקף הסחר עם הפורטוגזים והסוחרים האירופאים האחרים.[1]
ביוגרפיה
אביו, מצואורה אוקינובו, מת ב-1541, ובמשך שנתיים היו מאבקים פנימיים בתוך המשפחה, עד שב-1543 הוכרז טקאנובו רשמית כיורש ושליט היראדו. בהדרכתו של הסמוראי יסומאסה טויוהיסה (Yasumasa Toyohisa), שהיה בן-דודו של השליט הקודם של היראדו הורחב תחום השליטה של משפחת קוטדה (Koteda) שהיו וסלים של משפחת מצואורה והוא כלל את מרבית שטח האי איקיצוקי (生月), ואת האיים טאקושימה (Takushima), אוג'יקה (Ojika) ונושימה (Noshima), וחלקים מהאי היראדו.[2] ב-1545 הוא הגיע להסכם עם הפיראט הסיני (ווקאו) וָאנְג גְ'ה (汪直). בתקופה זו היה לוָאנְג גְ'ה צי בן כמאה ג'ונקות ופרט לשוד ים הוא עסק גם במסחר ובליווי אוניות סוחרים בתשלום. וָאנְג גְ'ה התיישב בהיראדו והמסחר הבלתי חוקי שניהל הצי שלו עם סין של שושלת מינג העשיר גם את משפחת מצואורה. ב-1570 סחרו יורשיו של וָאנְג עם שנים עשר האיים מתוך 36 האיים עליהם שלט מצואורה טקאנובו.[3]
בספטמבר 1549 הגיע המיסיונר הישועי פרנסיסקו חאווייר להיראדו מקגושימה, עיר נמל בדרום קיושו שבה נחת לראשונה כשהגיע ליפן, לאחר שנאסר עליו להטיף בה. קבלת הפנים שהעניקו לו הסוחרים הפורטוגזים שבנמל שכנעו את מצואורה טקאנובו בחשיבותו של האיש והוא דאג לארח אותו. חאווייר שהה בהיראדו חודש ימים, ובתקופה קצרה זו הצליח לשכנע כמאה מתושבי האי להמיר את דתם לנצרות. הוא המשיך בדרכו לקיוטו כשהוא משאיר לכומר הישועי קוסמה דה טורס לטפל בקהילה שבאי.[4]
במהלך שנות ה-50 של המאה ה-16 היה מצואורה טקאנובו מעורב בתחרות עזה עם יריבו ממשפחת אומורה, המומר לנצרות אומורה סומיטדה. השניים התחרו על משיכת המסחר הפורטוגזי לנמליהם. יריבות זה נמשכה במשך כ-30 שנים, וזמן רב אחרי שטקאנובו פרש מתפקידו כדאימיו, והסתיימה בניצחונה של משפחת אומורה כאשר הפורטוגזים החליטו על נגסאקי שבתחום שלטונו של אומורה כנמל הבית שלהם, החלטה שהתחזקה כאשר אומורה העביר את נגסאקי לבעלותם של הישועים ב-1580.
מצואורה היה תחילה סבלני לתנועת הקירישיטן (שמה של הכנסייה הקתולית ביפן) שהביאו המיסיונרים ליפן (קוטדה יסומאסה שהיה וסל שלו היה לסמוראי הראשון שהתנצר ב-1551). המצב השתנה ב-1558 לאחר שבהשפעת ההטפות של האב הישועי גספר דה ויללה (Gaspar Vilela) הרסו יפנים נוצרים שלושה מקדשים בודהיסטים והם השליכו או שרפו חפצי קודש ממקדשים אלו. המאמינים הבודהיסטים קראו לכהן ממקדש הזן של יסומנדקה בהיראדו, ובהשפעת הטפותיו השליך ההמון אבנים על הכנסיות הנוצריות והפיל צלב מראש אחת הכנסיות. בשל האלימות הדתית הורה מצואורה על גירוש גספר דה ויללה למרות מחאותיו של קוטדה. עם זאת, הצליחו הישועים שנשלחו במקום דה ויללה להמיר את דתם של כל תושבי האי טאקושימה ואת מרבית התושבים של האי איקיצוקי. יוצא דופן היה קאטו סאמון (Kato Saemon) ששלט על נפת מוטופורה באיקיצוקי, והיה מתנגד חריף לנצרות. בין השאר הוא הורה לנתיניו שלא להתחתן עם נוצרים. השפעת הישועים בשלב זה הייתה כה גדולה עד שלבקשתם אילץ מצואורה את קאטו לפרוש לנגסאקי.[2]
ב-1568 הוא פרש מתפקידו לטובת בנו, מצואורה שיגנובו. גם נכדו היה קרוי מצואורה טקאנובו והוא הוטבל לנצרות ב-1591 ועתיד היה לרשת את סבו כדאימיו השלישי של ההאן של היראדו תחת שוגונות טוקוגאווה. מצואורה טקאנובו מת ב-1599.
הערות שוליים
- ^ Donald Frederick Lach, Asia in the making of Europe: The century of discovery, Volume 2, University of Chicago Press, 1994, מסת"ב 0226467325 Page 667
- ^ 2.0 2.1 Stephen R. Turnbull, The Kakure Kirishitan of Japan: A Study of Their Development, Beliefs and Rituals to the Present Day, Routledge, 1998, מסת"ב 1873410700, Pages 25-32
- ^ Robert J. Antony, Elusive Pirates, Pervasive Smugglers: Violence and Clandestine Trade in the Greater China Sea, Hong Kong University Press, 2010, מסת"ב 9888028111 pages 62-63
- ^ James Murdoch, A History of Japan, Volume 2, Routledge, 2004, מסת"ב 0415154162, Page 54
28816192מצואורה טקאנובו