מפקד אוכלוסין 1967 בשטחים המוחזקים על ידי צה"ל

מפקד אוכלוסין 1967 בשטחים המוחזקים על ידי צה"ל נערך בספטמבר 1967 לאחר מלחמת ששת הימים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לבקשת הממשלה שניסתה לגבש מדיניות בנושא התושבים ברמת הגולן, רצועת עזה, צפון סיני ויהודה ושומרון.

רקע

סוגיית מימושו של המוטו הציוני רוב יהודי בין הירדן לים או בגלגולו האחר 'האיום הדמוגרפי' מונחת על סדר היום של העולם היהודי, הארצי ישראלי והחברה הישראלית מאז פריחת רעיון שיבת העם היהודי למולדתו ההיסטורית. "...אנחנו מחפשים דרכים שהם לא יהפכו אותנו למיעוט", אמר ראש הממשלה לוי אשכול ב-15 ביוני 1967.

ביצוע

השטחים שנכבשו חולקו ל-8 גושים, ובכל אחד מהם הוטל עוצר ליום אחד, בו הלכו הפוקדים מבית לבית ופקדו את כל האנשים שאותם מצאו בפועל. הטלת העוצר הייתה נחוצה כדי למנוע נדידת אנשים במשך זמן הפקידה, כי נדידה כזאת הייתה עלולה להביא לספירה כפולה". 2,500 פוקדים יודעי ערבית, מאות אנשי צוות נוספים וכ-150 אוטובוסים וכלי רכב גויסו למהלך. הושגה רמה גבוהה של כיסוי במפקד, אך חלק מהבדואים לא נפקד.

עמדת הנפקדים

התושבים הערבים גילו רצון רב להיכלל במפקד ולזכות בתלוש המעיד על כך.

תוצאות

בכל השטחים המוחזקים, ללא מזרח ירושלים, נפקדו כמיליון נפש על פי החלוקה הבאה: ברמת הגולן 6,400 איש; בצפון סיני 33 אלף (לא כולל בדויים), ומתוכם 30 אלף התגוררו באל עריש; בעזה 356,000 איש, מתוכם כחצי במחנות פליטים. ביהודה ושומרון נספרו 600 אלף נפש בקירוב.

השוואה למפקדים קודמים

מהדוח מתברר כי מספרם של הנפקדים ירד באופן ניכר בהשוואה לנתונים שמצרים וירדן אספו בשנים שלפני המלחמה: לפי הממשל המצרי, ב-1966 התגוררו בעזה כ-454 אלף - כמאה אלף איש יותר מאלו שנספרו על ידי למ"ס (הפרש של 22%). הירדנים, מנגד, מצאו ב-1961 כי ביהודה ושומרון התגוררו 730 אלף איש לעומת כ-600 אלף בהשוואה לסוף המלחמה. יציאה משמעותית לירדן ולארצות אחרות, לפני המלחמה ולאחריה ניתנה כהסבר לפער.

מסקנות

הוועדה הבינמשרדית ל"מגעים מדיניים באזורי הכיבוש" - ועדה שמינה אשכול ביולי 1967, גיבשה את ההמלצות הבאות:

• יהודה ושומרון כקלף מדיני לקיים לפעילות אינטנסיבית במגמה להגיע להסכם שלום מיידי עם מלך ירדן וכמרחב ומנוף לחיסול סופי של בעיית הפליטים וכמרחב שגורלו הסופי ייבחן מחדש בעתיד.
• "פעולה דיסקרטית ומאומצת לעידוד הגירת ערבים אל מעבר לים, שעם כל התקוות הזעומות שאנו תולים בה יש לעשותה".
• "נעשה הכל שיתרשמו בבירור שבאין שלום עם ירדן אין נסיגה וכי השלום אין פירושו נסיגה לעבר. במרוצת הזמן נעודד הגירת ערבים מישראל לשם יישוב קבע בגדה - לא תותר לבני הגדה המערבית השתכנות בישראל".

ערפל הנתונים

מאז הסכמי אוסלו עת הופקדה מלאכת ספירתם של הלא יהודים מעבר לקו הירוק בידי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה המספר שנוי במחלוקת משום אמינותה השנויה במחלוקת של הלשכה הפלסטינית.

גם סוגיית רוב יהודי בין הירדן לים נתונה במחלוקת וההערכות נעות בין רוב יהודי יציב, שבהינתן המגמות הדמוגרפיות הנוכחיות ישמר ב-50 השנה הקרובות, של 58% כולל רצועת עזה (ללא הרצועה 66%) לבין מיעוט יהודי של 49%^{[דרוש מקור]}.

לקריאה נוספת

• מתן אשר, אז כמה פלסטינים יש באמת?, מידה (אתר אינטרנט), 7.6.2016
• שירית אביטן כהן, ‏"שיא גינס": האם צה"ל הציג נתונים לא מדויקים על כמות הפלסטינים ביו"ש?, בעיתון מקור ראשון, 26 במרץ 2018
• מה סמוטריץ' לא יודע על הפלסטינים שחיים ביהודה ושומרון?, באתר גלובס

קישורים חיצוניים

• עידן סימון, ‏הדוח נחשף: כמה פלסטינים חיו בשטחים ב-1967?, באתר ‏מאקו‏‏, ‏18 במאי 2017‏

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0