לדלג לתוכן

מעוז ניסן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

מפת קו בר-לב. מעוז ניסן נמצא בקצה הדרומי
מפת קוד סיריוס של אזור מעוז ניסן

מעוז "ניסן" (מוכר גם בשם מעוז "הכפר") היה מוצב צה"ל בקו בר-לב. המעוז שכן בגזרה הדרומית של תעלת סואץ, בפתח הדרומי של תעלת סואץ, ליד שרידי הכפר המצרי אל שאט ומול העיר סואץ. המעוז שכן כ-10 ק"מ מדרום למעוז "מפצח" וכ-3 ק"מ מצפון מזרח למוצב המזח, שנקרא במפת קוד סיריוס "מסרק" ושכן על לשון יבשה שהדרך אליה יצאה מצומת שמדרום ל"ניסן".

במלחמת ההתשה היה נתון המעוז לירי ארטילרי מצד הצבא המצרי, בדומה למעוזים אחרים בקו בר-לב.

במלחמת יום הכיפורים הותקף המעוז על ידי המצרים במסגרת מבצע בדר ומגיניו הצליחו בתחילה להדוף את ההתקפה. החל מ-7 באוקטובר בבוקר היה המעוז מכותר. ב-9 באוקטובר אחר הצהריים נכנעו מגיני המעוז לכוח המצרי ונפלו בשבי.

מלחמת יום הכיפורים

ערב פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר 1973, שהו במעוז כ-15 חיילים, רובם חיילי נח"ל בשרות סדיר.[1] על המוצב פיקד אלי וישניצקי (יניב), קצין מילואים שנשלח לשירות במקום מתוך מאגר קצינים, כ-10 ימים לפני פרוץ המלחמה. תקן המוצב היה 12 לוחמים. ביום פרוץ המלחמה שהו במוצב שלושה אנשי חוליה טכנית שנשלחו למקום כדי לתקן גנרטור. על פי עדות מפקד המעוז, כ-5-4 מבין חיילי הנח"ל היו מגדוד 50, שהיו בעלי הכשרת חיילי חי"ר ועוד כ-8-7 שהיו עולים חדשים ועברו טירונות בסיסית ביותר וחלקם הקטן לא דיבר עברית.

גדוד השריון הישראלי, 52 היה אחראי על הגזרה. הגדוד, בפיקודו של עמנואל סקל, השתייך לחטיבה 401, אך היה תחת פיקוד חטיבה 14 שגזרת תעלת סואץ הייתה באחריותה, עד אשר חטיבת האם שלו התקדמה לאזור התעלה. אחרי פרוץ המלחמה ניהלו יחידות הטנקים של הגדוד קרבות, גם באזורים שסמוכים למעוז "הכפר".[2]

כוחות של דיוויזיית חי"ר 19 המצרית איישו את הגזרה המצרית באזור העיר סואץ והתכוננו לצליחה.[2]

שבת, 6 באוקטובר 1973

המעוז לא קיבל התרעה מקדימה על היתכנות לפריצת מלחמה או יום קרב, אלא פקודות כוננות רגילות שלא היו יוצאות דופן. ב-13:50 קיבל המעוז פקודה להיכנס לכוננות ספיגה. ב-14:00 החלה הפגזה מצרית כבדה על המוצב. אנשי המעוז שהו בחמ"ל הממוגן ולא נפגעו, אולם עמדת הפריסקופ בה שהה מפקד המוצב נפגעה בפגיעה ישירה והושבתה. באותו זמן החלו סירות גומי ובהן חיילים מצרים לחצות את התעלה. מפקד המוצב ירה עליהם בתחילה אש לא יעילה. בהמשך, עלה חייל לעמדה עם מא"ג והחל לייצר אש יעילה. בעקבותיו עלו חיילים נוספים לעמדות והשתתפו בירי. הירי הביא לטביעת 6-5 סירות והביא לנסיגת הכוח המצרי בגזרת המעוז. בהדיפת התקפה זו נהרג נדב כהן.[3]

מפקד המוצב החל לטווח את סוללות הנברון להפגזה על ציוד מכני הנדסי מצרי שהחל לפרוץ את הסוללות שבצד המצרי. על המעוז נורתה אש נק"ל מכיוון צפון, מסוללה בצד המזרחי של התעלה, אליה הגיעו חיילים מצרים שחצו את התעלה מצפון למעוז. בלילה חידשו המצרים את חציית התעלה על ידי סירות גומי. ירי התאורה שירו אנשי המוצב היה לא יעיל והם לא הצליחו לפגוע בסירות. קרוב לחצות, הגיע למעוז טנק מחטיבה 401. הטנק פגע בשער המוצב (שנפגע כבר לפני כן מפגיעת פגז) והשאיר אגף זה של המוצב פרוץ. הטנק פינה את ההרוג וחייל עם הלם קרב וחזר אל יחידת האם שלו.

בדיעבד, העריך מפקד המוצב כי בלילה שבין שבת וראשון הייתה הדרך לעזיבת המעוז והתפנות מזרחה אל עבר כוחות צה"ל אפשרית. אך בזמן אמת, הוא לא היה מודע להיקף ההתקפה החזיתית של המצרים וסבר שהמצב בגזרתו תקין למדי, ואין סיבה לעזיבת המעוז.

יום ראשון, 7 באוקטובר 1973

עם בוקר, צפה מפקד המוצב צפונה וראה כי במשך הלילה המצרים הקימו גשר על פני תעלת סואץ באזור המצוי צפונית למעוז ועל הגשר הזה עוברים טנקים, נגמ"שים וציוד לחימה אחר.[4] מפקד המעוז ניסה לטווח את הארטילריה הישראלית אל הגשר, אך התוצאות לא היו משמעותיות. בהמשך היום קיבל הוראה להפסיק טיווח על הגשר המצרי, כיוון שרצו להשאירו שלם עבור צליחה ישראלית מתוכננת למתקפת הנגד שתוכננה למחרת. נשק הנ"ט היחידי שהיה במעוז היה בזוקה אחת שירו בה פעם אחת לעבר טנק ואז היא הושבתה. ביום ראשון בלילה ירתה הארטילריה הצה"לית רסיק אוויר על כוחותינו במטרה לפגוע בחי"ר המצרי, אך אש זו לא הייתה יעילה כיוון שהמצרים שהו כ-200 מטר מהמעוז.

יום שני, 8 באוקטובר 1973

רק בבוקר יום שני, משיחה בקשר עם מפקד חטיבה 401, דן שומרון, הבין מפקד המעוז את חומרת המצב ואת האפשרות שכוחות צה"ל יתקשו להגיע לחלץ אותם. הוא הבין שבקרוב יתקפו המצרים את המעוז ישירות ויש להתארגן לריכוז הכוח בחמ"ל והגנה ממנו על הפתחים והעמדות הסמוכות. הוא העביר את כל התחמושת שבבונקר אל החמ"ל והכין את הכוח שבמוצב להמשך הלחימה. לפני הצהריים דיבר המפקד בקשר עם מפקד הגזרה, האלוף אלברט מנדלר וזה אמר לו: "היה לנו היום קרב קשה. הפסדנו בו אך לא הפסדנו במלחמה. לא נראה לי שצה"ל יגיע אליכם. תעשה מה שנראה לך.".[5] מפקד המעוז לא מסר לחיילים את דברי האלוף מנדלר. עם תחילת המתקפה המצרית הישירה על המעוז נפצע מפקד המעוז מפגיעת רסיסים של פגז טנק שנורה לעבר העמדה שלו. הוא התפנה לחמ"ל ושם בתחילה איבד את ההכרה, ששבה אליו מאוחר יותר. המצרים החלו לתקוף את המעוז עם טנקים וחיילי חי"ר. שני חיילים שקיבלו עיטור המופת לאחר המלחמה, שהיו בעמדות הפונות צפונה הדפו את ההתקפות באמצעות ירי ממא"גים. בערב חזר וישניצקי לפקד על המעוז לאחר שהתאושש במקצת מפציעתו. בערב ובלילה ירתה הארטילריה הצה"לית "אש על כוחותינו" שסייעה בהרחקת המצרים מפתחי החמ"ל הנצור.

יום שלישי, 9 באוקטובר 1973

עם בוקר התחדשה ההתקפה המצרית על המעוז שמגניו התרכזו בחמ"ל וחבשו מסיכות גז. המצרים פגעו בעמדות שאוישו והגנו על שער המעוז והרגו את שני החיילים שאיישו אותם. הם החלו לזרוק רימוני רסס וגז אל עבר החמ"ל ובשלב מסוים, בצהריים, הרגישו המגינים שהם נחנקים וסברו שכשיצאו החוצה יירו על ידי המצרים, כיוון שהגדרות היו מלאות בגופות של חיילים מצרים. באותה עת הם שמעו מכיוון החיילים המצריים צעקות בצרפתית. אחד החיילים במעוז, שהיה עולה חדש מבלגיה ודיבר צרפתית, תרגם את הקריאות שהיו דרישה להיכנע. הובטח להם כי אם יכנעו לא יאונה להם רע, אך אם ימשיכו להילחם, יזרימו המצרים עשן לחמ"ל ויחנקו אותם. לאחר ויכוח פנימי קצר, ומשא ומתן קצר, החליט מפקד המעוז להיכנע. בשעה 15:00 יצא הסמל החוצה ונכנע,[6] כשניתנה הוראה שאם יפגעו בו המצרים, על מגני המוצב להמשיך להילחם. סביבם עמדו המוני חיילים מצריים ומפקדם בדרגה המקבילה לאלוף-משנה. תהליך השבייה במעוז עבר באופן מסודר, אך כשהועלו על הרכבים שהסיעו אותם לכלא עבאסיה ליד קהיר, החלה מסכת מכות והשפלה.

השבי

שבויי מוצב ניסן, בדומה לשאר שבויי צה"ל במצרים, עברו חקירות קשות בכלא המצרי. הם שוחררו בעסקת החלפת השבויים בין ישראל ומצריים עליה הוחלט בשיחות הק"מ ה-101 ושבוצעה החל מ-15 בנובמבר 1973 ועד סוף אותו חודש.

עיטורי המופת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ נתונים אלו הם על פי עדות מפקד המוצב. על פי מסמך של מה"ד היסטוריה, היו 20-19 חיילים במעוז, תיק מעוז ניסן בארכיון מלחמת יום הכיפורים.
  2. ^ 2.0 2.1 קרבות הבלימה א', באתר חטיבה 14
  3. ↑ אורי מילשטיין משוחח עם אלי יניב (וישניצקי) (החל מ-26:30 דקות לאחר תחילת הסרטון), סרטון באתר יוטיוב
  4. ↑ על פי מקור אחר, הגשר הראשון שבגזרת דיוויזיה 19 המצרית הושלם רק ב-8 באוקטובר. ראו, סא"ל מיל' ד"ר אלחנן אורן, ארמייה 3 חוצה את תעלת סואץ, מערכות, 21 בדצמבר 1984
  5. ↑ אורי מילשטיין משוחח עם אלי יניב (וישניצקי) (החל מ-13:40 דקות לאחר תחילת הסרטון), סרטון באתר יוטיוב
  6. ↑ על פי עדות מפקד המוצב, היה הוא הראשון לצאת.
  7. ↑ צבי זינגר, אריה לחם כאריה, במחנה, 9 במאי 1975
  8. ↑ אריה חשביה, כלי לוהט בידיים, במחנה, 9 במאי 1975


מעוז ניסן42104973

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מעוז_ניסן&oldid=3543522"