מסגרות פלדה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מסגרות פלדה היא טכניקת בנייה עם "מסגרות שלד" של עמודי פלדה אנכיים וקורות פרופיל I אופקיות, הבנויות ברשת מלבנית לתמיכה ברצפות, גג וקירות הבניין המחוברים כולם למסגרת. התפתחות הטכניקה הזו אפשרה את בניית גורדי השחקים.[1]

היסטוריה

השימוש בפלדה במקום ברזל למטרות מבניות היה בתחילה איטי עקב עלויות גבוהות מאוד. הבניין הראשון עם מסגרת ברזל, טחנת פשתן דיתרינגטון, נבנתה בשנת 1797, אך רק לאחר פיתוח תהליך בסמר בשנת 1855, ייצור הפלדה נעשה יעיל מספיק כדי שהפלדה תהיה חומר בשימוש נרחב. פלדות זולות, בעלות חוזק מתיחה ולחיצה גבוהים וגמישות טובה, היו זמינות משנת 1870 לערך, אך ברזל יצוק המשיך לספק את רוב הביקוש למוצרי בנייה מבוססי ברזל, בעיקר בשל בעיות בייצור פלדה מעפרות אלקליות. בעיות אלו, שנגרמו בעיקר מנוכחות זרחן, נפתרו על ידי סידני גילקריסט תומאס ב-1879.

רק בשנת 1880 החל עידן של בנייה המבוססת על פלדה עדינה אמינה. החל מתקופה זו, איכות הפלדות המיוצרות השתפרה בצורה עקבית למדי.[2]

בניין ביטוח הבית, שהושלם בשנת 1885, היה הראשון שהשתמש בבניית מסגרות שלד, והסיר לחלוטין את הצורך לנשיאת העומס על ידי קירות הבנייה שלו. במקרה זה עמודי הברזל שובצו בקירות, ונראה כי יכולת נשיאת העומס שלהם היא משנית ליכולת הבנייה, במיוחד עבור הטרחות אופקיות כדוגמת עומסי רוח. בארצות הברית, הבניין הראשון עם מסגרת פלדה היה בניין ראנד מקנלי בשיקגו, שהוקם ב-1890.

בניין הביטוח המלכותי (אנ') בליברפול שתוכנן על ידי ג'יימס פרנסיס דויל (אנ') בשנת 1895 (הוקם 1896–1903) היה הראשון שהשתמש במסגרת פלדה בבריטניה.[3]

ראו גם

הערות שוליים

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מסגרות פלדה בוויקישיתוף
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36667881מסגרות פלדה