מנשר מועצת המדינה הזמנית
מנשר מועצת המדינה הזמנית[1][2] הוא הפרסום המשפטי הראשון של מדינת ישראל. המנשר פורסם ביום הכרזת המדינה, ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948). המנשר קובע הסדרים בסיסיים שנועדו להקל על המעבר ממערכת המשפט המנדטורית למערכת המשפט של המדינה החדשה.
המנשר קובע שלושה הסדרים בסיסיים בשלושה סעיפים: (1) מועצת המדינה הזמנית היא הגוף המחוקק של מדינת ישראל, (2) חוקי הספר הלבן בטלים למפרע (ברטרוספקט), יחד עם חוקים נוספים המפלים נגד יהודים, (3) החוק המנדטורי נשאר בתוקפו.
דבר החקיקה הראשון של מדינת ישראל הוא פקודת סדרי השלטון והמשפט 1948.[3] החוק נחקק מכוח הסמכויות שנתנו למועצת המדינה הזמנית על ידי המנשר ופורסם ב-19 במאי, כאשר תכולתו חלה למפרע מיום סיום המנדט – 15 במאי. זהו אחד משני חוקים שנועדו להקל על רציפות המעבר מהשלטון הבריטי לשלטון הישראלי, יחד עם חוק עובדי ממשלת ארץ־ישראל, תש״ח–1948,[4] שקבעה שעובדי ממשלת המנדט ימשיכו לעבוד כעובדי ממשלת ישראל.
תוכן המנשר
המנשר פותח בהצהרה על מקור הסמכות של מועצת המדינה הזמנית לפרסם את המנשר ולתקן תקנות כפי שמפורט במנשר:
בתקף הכרזת העצמאות, שנתפרסמה היום, יום ה׳ באייר תש״ח (14 במאי 1948), ואשר לפיה הוקמו מועצת המדינה הזמנית והממשלה הזמנית של מדינת ישראל, מכריזה בזה מועצת המדינה הזמנית לאמור:
מועצת המדינה הזמנית הוכרזה במעמד הכרזת המדינה במגילת העצמאות, בה נכתב:
אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.
מיד לאחר הכרזת העצמאות פרסמה המועצה את המנשר שקבע את מעמדה כגוף המחוקק. בסעיף הראשון נכתב:
(1) מועצת המדינה הזמנית היא הרשות המחוקקת. מועצת המדינה הזמנית זכאית להעניק מסמכות זו לממשלה הזמנית לשם חקיקה דחופה.
סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית נקבעו ארבעה ימים מאוחר יותר, ב-19 במאי בפקודת סדרי השלטון והמשפט. בפקודת סדרי השלטון והמשפט נמנו שמותיהם של 38 חברי מועצת המדינה הזמנית. לנשיא המועצה מונה חיים ויצמן.
ביטול החוקים המפלים נגד יהודים
ערב הקמת המדינה עמדה מערכת חוקים שהפלו את היישוב היהודי אל מול הציבור הערבי בארץ ישראל. החוק העיקרי במערכת זו היה הספר הלבן שנכנס לתוקף ב-18 במאי 1939. במסגרתו נקבעו קווי המתאר למדיניות מפלה בתחומי ההגירה והסחר בקרקעות. הפעולה המשפטית הראשונה של מועצת המדינה הזמנית מיד עם קום המדינה הייתה לבטל חוקים אלו במסגרת סעיף 2 למנשר מועצת המדינה הזמנית:
(2) הוראות החוק הנובעות מהספר הלבן משנת 1939 בטלות בזה ומבוטלות.
הסעיפים 13 עד 15 לפקודת העליה, 1941, והתקנות 102 עד 107ג׳ לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945, מתבטלים בזה.
תקנות העברת קרקעות, 1940, בטלות בזה למפרע מיום כ״ט אייר תרצ״ט (18 במאי 1939).
הספר הלבן
ערך מורחב – הספר הלבן (1939)
הספר הלבן של 1939[5] (מכונה גם הספר הלבן של מקדונלד) או בשמו הרשמי "פלשתינה, הצהרת מדיניות", הוא מסמך מדיניות שהוצג לפרלמנט הבריטי על ידי שר המושבות מלקולם מקדונלד במאי 1939. על פי הספר הלבן בכוונת הבריטים להקים בארץ ישראל מדינה אחת עבור כל תושביה, היהודים והערבים, להגביל באופן חמור את עליית היהודים ולהגביל משמעותית רכישת קרקעות בבעלות ערבית, בידי יהודים.[6] המסמך פורסם ב-17 במאי 1939 ואושר על ידי בית הנבחרים ב-23 במאי באותה השנה, ברוב של 281 מול 181.[7] המסמך, שהיה מנוגד לחוקת הארץ בקבעו הפליה בין אזרח לאזרח, לא אושר בוועדת המנדטים של חבר הלאומים. המסמך התקבל בזעם על ידי הישוב העברי בארץ ישראל שראה בו בגידה של הבריטים והפרה של התחייבויותיהם כפי שבאו לידי ביטוי בהצהרת בלפור.[8] המסמך זכה לכינויי הגנאי ספר המעל או הספר השחור. ההגבלות על רכישת הקרקעות עוגנו בחוק הקרקעות שפורסם על ידי הנציב העליון ב-28 בפברואר 1940.
פקודת העלייה סעיפים 13–15
המנשר מבטל את סעיפים 13 עד 15 לפקודת העלייה משנת 1941.[9] הלכה למעשה, הסעיפים הללו הוציאו מהחוק את פעילות ההעפלה של היישוב היהודי. הסעיפים הללו קבעו לדוגמה כי ספינה המשוטטת במים הטריטוריאליים של פלשתינה-א״י, ויש לקצין חשד שיש בה נוסעים המתעדים להיות עולים בלתי חוקיים, יכול לירות אל הספניה כדי לגרום לה לעצור.
עוד הסעיפים הללו מטילים אחריות פלילית על מעפילים, עוזריהם, בעלי הספינות ורבי החובלים של ספינות אלו.
תקנות ההגנה (שעת חירום) סעיפים 102–107
סעיפים 102 עד 107 לתקנות שעת חירום 1945[10] דומים במהותם לפקודת העלייה בכל הנוגע למפעל ההעפלה של היישוב היהודי. תקנות ההגנה, בשונה מפקודת העלייה, הן מרחיבות יותר בכל הנוגע לראיות, חזקות וסדרי הדין בכל הנוגע להגירה בלתי חוקית.
תקנות העברת קרקעות
- ערך מורחב – תקנות העברת קרקעות
תקנות העברת קרקעות, 1940[11] (באנגלית: Land Transfer Regulations) היו תקנות של שלטונות המנדט הבריטי שהגבילו מאוד מכירת קרקע ליהודים בארץ ישראל.
הספר הלבן שפורסם בשנת 1939 קבע כי יש להגביל מכירת קרקע ליהודים בארץ ישראל. בעקבות פרסום "הספר הלבן" פורסמו בפברואר 1940 "תקנות העברת קרקעות בארץ ישראל" שחילקו את ארץ ישראל לשלושה אזורים:
- אזור שבו העברת הקרקעות היא חופשית (בשרון ובחלק משפלת החוף) 5%
- אזור שבו העברת הקרקעות מותרת רק באישור הנציב העליון
- אזור, שכלל כ-65% משטח המנדט, בגליל, בשומרון, ביהודה, בעזה ובצפון הנגב, 30% שבו נאסרה מכירת קרקעות ליהודים.
מתוקף התקנות הוטלו הגזירות הבאות על כל שטחי האזורים האסורים: הפסקת רישום קרקעות שכבר נקנו על ידי יהודים, ביטול חוזי מכירה, סעיפים הקובעים פיצויים במקרה של אי קיום החוזים הוכרזו בלתי מחייבים והמוכרים הערביים שוחררו מהתחייבויותיהם. כספים ששולמו כדמי קדימה הלכו לאיבוד או הפכו מונחים על קרן הצבי. כל משכנתא של יהודי על קרקע ערבי נחשבה פיקטיבית ואף החכרת קרקעות ליהודים נפסלה. גם הממשלה עצמה ביטלה את כל הבטחותיה ומחויבויותיה למוסדות המיישבים בדבר המשך ההחכרה של אדמות הממשלה שכבר היו מעובדות בידי יהודים ועמדה למסרן לערבים.[12]
להלכה, החוק אמור היה להאט את מפעל גאולת האדמות של המוסדות הציוניים, אך למעשה קק״ל רכשה כ-420,000 דונם קרקעות מיום צאת החוק ועד קום המדינה.
שמירת החוק האנגלי
סעיף 3 למנשר קובע כי:
כל עוד לא נתנו חוקים על ידי מועצת המדינה הזמנית או על פיה, יעמוד בתקפו במדינת ישראל המשפט שהיה קיים בארץ ישראל ביום ה׳ באייר תש״ח (14 במאי 1948), עד כמה שהדבר עולה בד בבד עם האמור במנשר הזה, עם החוקים העתידים ועם השנויים הנובעים מהקמת המדינה ורשויותיה.
בכך, למעשה, זכתה המדינה שזה מכבר נוצרה במערכת חוקים מלאה מן ההפקר. כאמור, ארבעה ימים מאוחר יותר פורסמה פקודת סדרי השלטון והמשפט, שסימנה את קווי המתאר השלטוניים, המוסדיים והחוקתיים של מדינת ישראל, תוך שהיא עוברת משלטון מלוכני-קולוניאלי לשלטון דמוקרטי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑
מנשר מועצת המדינה הזמנית, בספר החוקים הפתוח
- ↑ כל חוקי הספר הלבן בטלים ומבוטלים, קול העם, 16 במאי 1948
המנשר הראשון של ממשלת ישראל – בוטל הספר הלבן, הבוקר, 16 במאי 1948 - ↑ פקודת סדרי השלטון והמשפט, באתר הכנסת
- ↑ פקודת עובדי ממשלת ארץ-ישראל, תש"ח–1948, בספר החוקים הפתוח
- ↑ הביטוי "ספר לבן" הוא תרגום של הביטוי האנגלי "White Paper".
- ↑ Secretary of State for the Colonies, .PALESTIN – Statement of Policy, United Nations, “McDonald White Paper” – Non-UN document, May, 1939
- ↑ פרוטוקול הדיון והצבעה בספר הלבן, באתר פרלמנט הממלכה המאוחדת, 23 במאי 1939
- ↑ הוועד הלאומי, ביום־פקודה, העולם, 18 במאי 1939
- ↑
היסטוריית החקיקה של פקודת העליה, 1941, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
- ↑ תקנות שעת חירום 1945 (אנגלית) – עמוד 1081
- ↑ הוצא החוק המצמצם זכות היהודים לקנות קרקעות, הארץ, 29 בפברואר 1940
- ↑ אהרן חטר-ישי, רק אתמול, הוצאת מערכות, 1961, עמ' 246–247
מנשר מועצת המדינה הזמנית43237209