מנהלת הביטחון הכללי (עיראק)
 סמל מינהלת הביטחון הכללי העיראקית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
 עיראק |
| סוכנות אם | ממשלת עיראק |
| תאריך הקמה | 1921 |
| תאריך פירוק | 2003 |
| סוכנות מחליפה | שירות הביון הלאומי |
| מטה מרכזי | בגדאד |
מנהלת הביטחון הכללי (בערבית: مديرية الأمن العام ולעיתים: مديرية الامن العامة; תעתיק מדויק: מֻדִירִיַּת אלְ-אַמְן אלְ-עָאם או, במקרה השני: מֻדִירִיַּת אלְ-אַמְן אלְ-עָאמָּה) הייתה שירות ביטחון הפנים של עיראק, שפעל עוד משלהי התקופה המלוכנית בעיראק ולכל אורך התקופה הרפובליקנית וימי שלטון מפלגת הבעת', תחת סדאם חוסיין, אז שימשה כמשטרה החשאית של עיראק. הארגון פעל לצד שירות הביון העיראקי, שהיה ארגון הביון והביטחון העיקרי תחת שלטונו של חוסיין. המנהלת הייתה מוכרת גם בשמה השני כביטחון הפנים של המדינה (Internal State Security). בשנת 2003 היא פורקה באופן סופי בעקבות הפלישה האמריקנית לעיראק.
היסטוריה
בין ימי המלוכה לבין הפיכת הבעת' (1921–1969)
בשנת 1921 התקבל האישור להקמת המנהלת מבריטניה שהייתה האמונה של עיראק המנדטורית. המנהלת, שהוקמה בידי מפקדת הצבא הבריטי, יועדה לעקוב אחרי חיי היום יום של האוכלוסייה המקומית, מה שהביא לאיסוף מודיעין רחב אודות האוכלוסייה בעיראק וסייע ללמוד אודות הלכי רוחה.[1]
בשנת 1932, קיבלה עיראק את עצמאותה ושוחררה מהתלות במנדט הבריטי, ובתקופה זו עיקר משימותיה של המנהלת הופנו להבטחת נאמנות הכוחות החמושים וקציני המודיעין למנהיגיהם.[2] בשנת 1957, שנים לאחר המלחמה עם ישראל בשנת 1948, בה ניסו העיראקים לסייע לכיבושה, ובהתאם להחלטה ממשלתית מספר 8, החליפה המנהלת את המשטרה הצבאית (CID) במשימותיה. לשם כך, הוכפפה מנהלת הביטחון הכללי העיראקי למשרד הפנים העיראקי.[3][4]
בשנות ה-60, היה אמון משרד הפנים העיראקי על סדר הפנים הציבורי, וכזו הכפופה אליו, המנהלת הופקדה על ניהול חקירות ודיכוי פשעים נגד המדינה העיראקית. בשנת 1967 הופרדה מהמנהלת מחלקת הלאום העיראקית שהייתה חלק ממנה עד אז, והפכה אז לישות עצמאית תחת השם "מנהלת הלאום העיראקית". המנהלת החדשה הופקדה על משימות הפיקוח על זרים הנכנסים למדינה, רישום והנפקת דרכונים וכן הנפקת אישורי יציאה מהמדינה.[5]
בתקופתו של נאזם גזאר (1969–1973)
בהיררכיה הארגונית בשלטונו של סדאם חוסיין, מִנְהֶלֶת הביטחון הכללי העיראקי הייתה נתונה לפיקודה של ההנהלה המשותפת שהייתה כפופה למזכירו של הנשיא, עבד אל-חמיד מחמוד, וכונתה זרוע הביטחון הפוליטי של עיראק, ה-DGS. למנהלת היו כפופים כוחות החירום, שהיוו חלק מהכוחות העוסקים בהסתרה. הכוחות פעלו בזמן מלחמת המפרץ לאיסוף והסתרת מידע וציוד שנאסר לשימוש על ידי מועצת הביטחון של האו"ם. בין השאר האירועים בהם נטלו חלק, במהלך ביקורו של צוות פיקוח הסוכנות הבין לאומית לאנרגיה אטומית בבסיס של צבא עיראק, אותרו רכיבי כור גרעיני שהיו אסורים לאחזקה ושימוש על ידי העיראקים.[6]
ראש המנהלת הראשון בתקופת סדאם חוסיין, נאזם גזאר, שהיה באותה עת בכיר במפלגת הבעת', מונה על ידי סדאם בשנת 1969, מספר שנים לאחר שהצטרף למפלגת הבעת'. באותה עת, הייתה המנהלת כפופה למשרדי ההגנה והפנים של עיראק. בתפקידו כראש המנהלת, נודע גזאר כמי שהנהיג שיטות חקירה אכזריות וסדיסטיות שזרעו בהלה בתוככי המפלגה עצמה במהלך כהונתו והפך את פעולות הארגון לנמרצות מאי פעם. בשנות כהונתו, הייתה המנהלת אחראית למותם של אלפי קומוניסטים וכורדים במתקן חקירות שכונה "מצודת הסוף" (קסר א-ניהאיה).[7]
כשחולקה העיר בגדאד לרבעים ביטחוניים בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, החלוקה חייבה את תושבי העיר למכור את הנכסים שלהם בהתאם למחיר שקבעה הממשלה, ללא התחשבות ברצונותיהם. באותם רבעים ביטחוניים, הקימה המנהלת מרכזי מעקב, במטרה לנטר ולבדוק את חיי השגרה ותנועות התושבים.[8] בתקופה זו, נהגו אנשי המנהלת לערוך תשאולים לזרים שביקרו בעיר במטרה ללמוד אודות מעשיהם. כאשר הזרים ביקשו לצלם את מהלך ביקורם במדינה, נדרשו לאישור כתוב מטעם משרד הפנים העיראקי. מי מהם שצילם ללא אישור, נחקר על ידי אנשי המנהלת. מרכזי הרבעים בעיר בגדד היו מרושתים במצלמות סמויות בדרכים מגוונות – על גגות הבתים, בתוך פסלים ובאנדרטאות. מטרתם היו לכסות כבישים ראשיים, צמתים וכיכרות ויצרו רשת מקיפה שסייעה לאנשי המנהלת לנטר פעילות ברוב שטחי העיר.[9]
בשנת 1973, חטף ראש המנהלת גזאר את שרי ההגנה והפנים של עיראק במטרה לחולל הפיכה שלטונית ולהתנקש בנשיא, אחמד חסן אל-בכר. גזאר נכשל במזימתו וניסה לברוח לגבול עם איראן, אך נתפס והוצא להורג יחד עם שלושים וחמישה שוטרים נוספים שהפרו את נאמנותם לנשיא המכהן, לאחר שמועצת הפיקוד המהפכנית גזרה את דינם, לא לפני שירה למוות בשני השרים החטופים שהיו במחיצתו. ניסיונו של גזאר לפגוע במנהיגו ובכך להפר את אמונו, הובילה את סדאם, בין שאר סיבותיו, להדק את הכפיפות אליו וכן להבטיח את נאמנות אנשיו.
ארגון מחדש בשורות המנהלת (1973)
לאחר הוצאתו להורג של גזאר עברה המנהלת תהליך שינוי. במטרה להבטיח את נאמנות אנשיו עד אחרון הפעילים בארגונים השונים, סדאם חוסיין, יורשו של הנשיא הקודם, אחמד חסן אל-בכר, חתם על הסכם מודיעין חשאי עם יורי אנדרופוב, ראש שירותי המודיעין של ברית המועצות, הק.ג.ב, שסייע לארגון מחדש של מנהלת ביטחון הפנים העיראקי, לפי עקרונות הפעולה של הארגון הסובייטי. ההסכם סייע למנהלת לעשות שימוש בשיטות ובכלים שקיבלו אנשיה ממקביליהם הסובייטים. הם צוידו בשיטות חקירה וציוד חדשני למעקב ואיסוף מודיעין, עברו הדרכות בבתי הספר של הק.ג.ב והמינהל הראשי של המטה הכללי הרוסי (GRU; המודיעין הצבאי הסובייטי), שקיבלו בתמורה מהעיראקים סיוע דיפלומטי מצד נציגויות דיפלומטיות עיראקיות במדינות שברית המועצות לא עמדה עמן בקשרים רשמיים.[7]
בשנת 1974, לקחה המנהלת חלק בקמפיין משותף של משרדי ההגנה והחינוך להבאת כל התושבים בגילאים 15–45 להשלמת לימודי קרוא וכתוב, קמפיין שהוגדר 'סיוט מבצעי' בידי מבצעיו, אנשי השטח של המנהלת. אנשי המנהלת פעלו לצד הצבא העיראקי לאיתורם של אזרחים אנאלפביתים ולהבאתם לכיתות הלימוד, תוך שאנשיה מפקחים מקרוב על הנעשה בכיתות ומלווים את ההכשרה של אזרחי עיראק מקרוב, כשהם לבושים במדי הארגון.[8]
בתקופתו של עלי חסן אל-מג'יד
בשנת 1980, מינה סדאם חוסיין את בן דודו עלי חסן אל-מג'יד לתפקיד ראש המנהלת והוא עמד בראשה במהלך מלחמת מלחמת איראן-עיראק.[8] במסגרת תפקידו, כיהן אל-מג'יד גם כראש לשכת הביטחון של מפלגת הבעת' במחוזות הצפוניים של עיראק בשנים 1987–1989. בתפקידו זה, היה אל-מג'יד אחראי על התיאום בין ארגוני הביטחון והמודיעין של סדאם במאבקם במורדים הכורדים באזור. בשנת 1987, במהלך מבצע אל-אנפאל נגד המורדים הכורדים בצפון המדינה, הנחה אל-מג'יד לעשות שימוש בנשק כימי נגד אוכלוסיות אזרחיות, מעשי טבח אכזריים שהובילו למותם של חמשת אלפים בני אדם, בגינם כונה אל-מג'יד כ'עלי הכימי'. על אף המעשים, המשיכו הכורדים במעשי ההתנגדות שלהם ולפיכך הנחה אל-מג'יד את צבא עיראק שלחם במקביל באיראן, להרוג ולחסל אוכלוסייה משטחים כורדיים. בתום המבצע הארוך, נרצחו כמאה ושמונים אלף כורדים, נהרסו עשרות כפרים כורדיים ומעל מיליון אזרחים כורדים הפכו לפליטים. שנים לאחר תום כהונתו כראש המנהלת, בשנת 2007, נידון אל-מג'יד בבית משפט עיראקי לתלייה בעקבות הפשעים נגד הכורדים שעליהם פיקד במהלך המבצע, והוצא להורג בשנת 2010.
לאחר תום מלחמת איראן-עיראק, כיהן אל-מג'יד גם בתפקידים בכירים כמו שר ההגנה ומפקד הצבא העיראקי. בשנת 1982 בוצע ניסיון התנקשות כושל בסדאם בעיירה דוג'ייל, מצפון לבגדאד, בירי צלף. עקב הניסיון, הוציאו אנשי המשטרה החשאית של סדאם להורג 150 גברים מתושבי העיירה, בהם נערים, ואת שאר התושבים גירשו למחנות במדבריות עיראק.[10] בעקבות ניסיון ההתנקשות הכושל, סיפקה המנהלת את שומרי הראש שהוצמדו לנשיא והיוו חלק מרכזי בהקמת שירות הביטחון המיוחד של עיראק, כשאנשי השטח שלה צורפו ליחידת האבטחה האישית של הנשיא, לצד קציני מודיעין ואנשי המודיעין הכללי.[11]
בשנים שלאחר מלחמת המפרץ (1990–2003)
לאחר מלחמת המפרץ, בשנים 1990–1991, וההפסד שנחלה בה עיראק, הייתה המדינה נתונה לסנקציות קשות שהטילה עליה מועצת הביטחון של האו"ם, ובעקבותיה שילמה עיראק פיצויים בגובה של מעל חמישים מיליארד דולרים לכווית. המדינה העיראקית חוותה משבר קשה, שהוביל את סדאם להכפיף את ארגוני הביטחון והמודיעין אליו באופן אישי ולהנחות אותם להדק את אחיזתם המודיעינית בחברה העיראקית כדי למנוע חתרנות, חוסר נאמנות ושיתוף פעולה עם האויב, משימה שאותה הובילה המנהלת. משלב זה, הפעילו אנשי המנהלת משרדים וסוכני שטח שעקבו אחר גורמי אופוזיציה פנימיים. אנשיה הופקדו על כל רחובות הערים, המשרדים, בתי המלון, בתי הספר לצד אתרים ומוסדות נוספים, וזאת במטרה ללמוד על מי שעשוי להביע התנגדות למשטרו של סדאם. הם הפעילו מערכות מעקב מתקדמות, ביצעו דרך קבע תצפיות בערים וגייסו רשת של מודיעים ברחובות עיראק. אחת השיטות שהנהיגה המנהלת הייתה לפנות לפקידי ממשל אקראיים בניסיון לשכנע אותם לפעול למטרות אופוזיציה או ריגול, ואז לעצור אותם בגין הפשע שהתכוונו לבצע.[12]
לאחר היחלשות ארגוני הביטחון העיראקיים השונים לאחר מלחמת המפרץ בה נחלה עיראק הפסד, הקים סדאם זרוע חדשה שכונתה "ארגון הביטחון המיוחד", שהורכב מקצינים בכירים ששירתו עד אז במנהלת. מטרת הזרוע החדשה הייתה, בין היתר, לוודא כי אנשי המנהלת הבכירים שנבחרו להיות במעגל הביטחוני הקרוב ביותר, אכן נאמנים למנהיגם. הקמת הזרוע יכולה להעיד כי אפילו על מעגל הנאמנים ביותר שלו התקשה סדאם לסמוך, ולכן הקים זרוע שתפקח גם על המעגלים הביטחוניים המבצעים את המשימות הרגישות ביותר בהוראה ישירה של הנשיא.[12] נוסף לכך, בין אזרחי עיראק חלחלה ההבנה כי ארגוני הביטחון העיראקיים הכפופים לסדאם, ובראשם אנשי המנהלת, יפעלו בלי היסוס נגד כל מי שיביע כל סוג של התנגדות למשטרו של סדאם בדרך כלשהי. האפשרות כי אנשי המנהלת ירדפו אזרחים, יאתרו אותם ויפעלו להיעלמותם, יצרה חששות גדולים ברחוב העיראקי מפני הארגון ויצרה לו הילה מאיימת.[12]
בחודש מאי של 2003 הודיעה ממשלת המעבר העיראקית שהוקמה על-ידי הקואליציה בראשות ארצות הברית לאחר הפלישה למדינה כי מכורח החלטה מספר 2 שלה, יפורקו לאלתר כל גופי האכיפה והביצוע שפעלו תחת משטרו של סדאם חוסיין, ובכללם גם מנהלת הביטחון הכללי.[13] לאחר פירוקה, הוחלפה מנהלת הביטחון הכללי במרבית המשימות שביצעה על-ידי שירות הביון הלאומי העיראקי, שחלק מאנשיו היו בעברם סוכנים של שירות הביון העיראקי של סדאם.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Ibrahim Al-Marashi, Iraqi Intelligence Operations and Objectives in Turkey (עמ' 2)
- ^ Ibrahim Al-Marashi, IRAQI INTELLIGENCE OPERATIONS AND OBJECTIVES IN TURKEY (עמ' 2)
- ^ foreign intelligence and security services (עמ' 5)
- ^ JAGRAN JOSH, Defunct Intelligence Agency: Iraq
- ^ foreign intelligence and security services (עמ' 6)
- ^ סקוט ריטר, "סוף המשחק", עמ' 99,100 ; 112
- ^ 7.0 7.1 Makiya, Kanan, Republic of fear : the politics of modern Iraq;, עמ' 12-13
- ^ 8.0 8.1 8.2 Makiya, Kanan, Republic of fear : the politics of modern Iraq, עמ' 55
- ^ Makiya, Kanan, Republic of fear : the politics of modern Iraq, עמ' 3-4
- ^ משפט סדאם: מי ידע על הטבח בדוּג'ייל?
- ^ Ibrahim al-Marashi, [https://ciaotest.cc.columbia.edu/olj/meria/ali02_01.pdf IRAQ’S SECURITY AND INTELLIGENCE NETWORK: A GUIDE AND ANALYSIS]
- ^ 12.0 12.1 12.2 Ann Taylor, MP, Intelligence and Security Committee Iraqi Weapons of Mass Destruction – Intelligence and Assessments Chairman: The Rt. Hon., עמ' 46;49
- ^ COALITION PROVISONAL SUTHORITY ORDER NUMBER 2: DISSOULUTION OF ENTITIES, archive.org (ארכיון)
35137795מנהלת הביטחון הכללי (עיראק)