ממלכת וסקס
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | |
| ממלכת וסקס ב-803 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה אבסולוטית |
| ראש המדינה | בית מלוכה עיקרי |
| שפה נפוצה |
אנגלית עתיקה לטינית |
| עיר בירה | וינצ'סטר, המפשייר |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אירופה |
| היסטוריה | |
| הקמה | 519 |
| פירוק | המאה ה-10 |
| ישות יורשת |
 ממלכת אנגליה |
| דמוגרפיה | |
| דת | פגניות, נצרות |
ממלכת וֶסֵקְס (באנגלית עתיקה: Westseaxna rīce ובלטינית: Regnum Occidentalium Saxonum, "ממלכת הסקסונים המערביים" – "West" פירושו מערב באנגלית עתיקה) הייתה אחת משבע הממלכות שהתקיימו באנגליה בתקופת ההפטרכיה, בין סוף השלטון הרומאי במאה ה-5 ועד לאיחודה של הארץ לממלכה אחת תחת כתר אחד במאה ה-10. וסקס שכנה בדרום מערבה של אנגליה, לחופי תעלת למאנש. היא גבלה במזרח בממלכות הסקסוניות סאסקס ואסקס ובממלכה היוטית קנט, ומצפון בממלכת מרסיה האנגלית.
וסקס הייתה לאורך רוב שנותיה לאחת המדינות הדומיננטיות ביותר באנגליה, לפרקים באופן דומה לעוצמתה של מרסיה, אך לרוב אף יותר ממנה. היא הוקמה בשנת 519 על ידי הסקסונים, אשר פלשו לאזור מצפון גרמניה במהלך המאה ה-5. במקור הייתה האוכלוסייה פגנית בעיקרה, אך במהלך המאה ה-7 נכנסה וסקס בעול הנצרות. המאה ה-8 הייתה עבור וסקס תקופה של צמיחה והתעצמות, כאשר בסופו של דבר היא הרחיבה את שטחי שלטונה מערבה ובכלל זה היא קנתה לעצמה שליטה בחבל קורנוול. לאורך המאה ה-9, כאשר הדברים מגיעים לשיאם תחת מלכותו של אלפרד הגדול, תרגמה וסקס את עוצמתה להתפשטות טריטוריאלית רחבת היקף. בראשית המאה היא כבשה את אסקס, והפכה את קנט וסאסקס למדינות חסות שלה. מאוחר יותר גם מרסיה, יריבתה הגדולה, הובסה והפכה גם היא לנתונה לחסות וסקס. לבסוף, בראשית המאה ה-10, קנט, סאסקס ומרסיה סופחו לממלכת וסקס. במקביל, על רקע הפלישות הוויקינגיות לאנגליה, הביסה וסקס את הוויקינגים, ובמסגרת זאת כבשה מהם את מזרח אנגליה, אשר הייתה נתונה אז לחסות ממלכת דנמרק. עד לאמצע המאה, אז שלטה כבר וסקס על רובה הגדול של אנגליה, יכריזו על עצמם מלכי וסקס כעל מלכי אנגליה, וממלכת וסקס תפורק ועל בסיסה תקום ממלכת אנגליה.
היסטוריה
ראשית הממלכה
על פי "דברי הימים האנגלו סקסים" נוסדה ממלכת וסקס על ידי סרדיק וקינריק אשר פלשו לאנגליה, נחתו בחוף המפשייר וכבשו את האזורים הסמוכים לחוף ובהם את האי וייט. אין עדויות ארכאולוגיות התומכות בתיאור זה. עדויות ארכאולוגיות שנתגלו מראות כי ההתיישבות הסקסונית בעמק נהר התמזה העליון, וכן באזור גבעות הקוטסוולדס החלה בשלהי המאה השישית ובראשית המאה השביעית. בדה ונרביליס מציין בספרו כי האי וייט היה מיושב על ידי היוטים ולא על ידי הסקסונים, ולכן ייתכן ש"דברי הימים האנגלו סקסים" מתארים למעשה את מקום מושבם של הסקסונים המערביים במאה השמינית והתשיעית ומשליך את אזורי המושב בעת שנכתבו הכרוניקות אל תוך התיאור ההיסטורי. עדות נוספת התומכת בסברה זו היא שהשמות המופיעים ב"דברי הימים האנגלו סקסים" הם שמות ברטוניים ולא שמות סקסונים (סרדיק הוא ככל הנראה עיוות של השם סרדיק, וקינריק הוא שיובש של השם קונוריקס). הראשון מבין המלכים של ממלכת וסקס הנושא שם סקסוני הוא אינה אשר מלך בשנת 688.
על פי "דברי הימים האנגלו סקסים", ממלכת וסקס נוסדה בשנת 495, וכל יתר תקופות השלטון מתייחסות לתאריך זה. ההיסטוריון דיוויד דומוויל חקר את התאריכים המופיעים בכרוניקה ובכתבי יד אחרים והראה אי תאימויות בתאריכים.
"דברי הימים האנגלו סקסים" מציינים כי סרדיק נחת ב"חוף סרדיק" (המזוהה כיום עם קאלשוט). עוד מתואר הקרב בו הרגו סרדיק וקינריק מלך ברטוני בשם נטנלאוד, וכן הרגו 5,000 מאנשיו.
בהמשך מתוארת נחיתה נוספת בחוף זה. ככל הנראה וינצ'סטר וסילצ'סטר נכבשו על ידי הסקסונים בי השנים 508–514. בשנת 519 התקדמו הסקסונים לסארום הישנה. אלבני מייג'ור בספרו "Early Wars of Wessex" סבור כי גבולות ממלכת וסקס היו דומים לגבולות המסורתיים של מחוז המפשיר. מייג'ור מסתמך על כך שהגבול בין המפשייר לברקשייר עובר לאורך הדרך הרומית העתיקה, אולם סוטה ממנה צפונה ומקיף את סילצ'סטר, דבר המעיד על כך שהעיר נכבשה על ידי הסקסונים.
ניצחונם של הברטונים בקרב מונס באדוניקוס בשנת 517 עצר את התקדמות הסקסונים צפונה.
לא ידוע משך מלכותו של סרדיק, אולם בשנת 554 שלט קינריק לבדו בממלכה. ישנה סברה לפיה קינריק היה בנו של סרדיק, אולם יש הסוברים כי קינריק היה נכדו של סרדיק (ובנו של קראודה, בנו של סרדיק). במותו של קינריק עלה לשלטון, בשנת 581 קיוולין, ככל הנראה בנו.
על פי הכרוניקות ששרדו כבש קיוולין את צ'ילטרנס בגלוסטרשייר ואת סומרסט. קיוולין היה אחד משבעת המלכים המוזכרים בספרו של בדה ונרביליס "תולדות הכנסייה של האומה האנגלית" שנשאו את התואר "אימפריום" בשל שלטונם המוחלט בדרום אנגליה. עוד מציין בדה כי קיוולין נשא את התואר "ברטוואלדה" ("שליט בריטניה").
קיוולין הודח מכיסאו על ידי יורשו קאול, ונפטר זמן קצר לאחר מכן. קאול היה בנו של קת'ה, אחיו של קיוולין. בשנת 594 עלה לשלטון קאולוולף אחיו של קאול, ובשנת 617 עלה לשלטון קינגליס. לא ברור מי היה אביו של קינגליס.
התנצרות ממלכת וסקס ועליית כוחה של ממלכת מרסיה
מלכותו של קינגליס ניתן לתיארוך בשל העובדה שבתקופת מלכותו הוא הוטבל לנצרות על ידי בירינוס. אירוע זה אירע ככל הנראה בשנת 640 או מספר שנים קודם לכן, מאחר שידוע שלאחר הטבילה מונה בירינוס כבישוף של וסקס, והתיישב בדורצ'סטר. בעקבות טבילת המלך החל הליך איטי של המרת דתם לנצרות של תושבי הממלכה, אולם לא כולם פנו לדת זו, ואף יורשו של קינגליס (ככל הנראה בנו), קנוויל נותר פגאני (קלטי) בדתו בעת הכתרתו, והוטבל מאוחר יותר, ובתקופת שלטונו הפכה הממלכה לממלכה נוצרית.
סנדקו של קינגליס היה אוסוולד, מלך ממלכת נורת'מבריה, והמרת דתו של קינגליס לנצרות הייתה חלק מהברית שנכרתה עם אוסוולד כנגד פנדה מלך ממלכת מרסיה אשר תקף את ממלכת וסקס.
כיבושי ממלכת מרסיה הביאו לכך שממלכת וסקס איבדה את הטריטוריות שלה צפונית לנהרות התמזה והאבון, ועיקר שטחי הממלכה נותרו מדרום מערב לתמזה.
קנוויל כרת ברית עם פנדה ונשא לאישה את בתו של פנדה, אולם לאחר שגרש אותה שב פנדה ותקף את ממלכת וסקס, כבש אותה, ושלח את קנוויל לגלות שנמשכה כשלוש שנים. תאריכי אירועים אלה אינו ידוע בוודאות, אולם הם ככל הנראה התרחשו בשנות ה-50 של המאה השביעית. קנוויל גלה לממלכת מזרח אנגליה ובה המיר דתו לנצרות. לאחר שובו לשלטון בממלכתו הותקפה הממלכה על ידי יורשו של פנדה, ולפהיר אולם קנוויל הדף את המתקפות והרחיב את גבולות ממלכתו כשהצליח לכבוש את סומרסט מהברטונים.
קנוויל הקים בישופות שנייה בממלכתו, בוינצ'סטר, אולם הבישוף של דורצ'סטר נאלץ לאסוף את עירו עם כיבוש האזור על ידי ממלכת מרסיה אפאגאנית. בעקבות התקדמות כוחות מרסיה הפכה וינצ'סטר בפועל לבירת ממלכת וסקס.
לאחר מותו של קנוויל בשנת 673 עלתה אלמנתו, סיקסבר לשלטון, ושלטה כשנה, ולאחר מכן עלה לשלטון אאסקווין, ככל הנראה בנו של אחיו של קילווין. בשנת 676 עלה לשלטון קנטווין, אחיו של קנוויל. קנטווין תקף את הברטונים וכבש שטחים מהם, אולם תאריכי הקרבות ומיקום התרחשותם אינו ידוע כיום.
במותו של קנטווין עלה לשלטון קאדוואלה, קרוב משפחה רחוק של קנטווין. קאדוואלה שלט שנתיים, אולם במסגרתם ניהל מסע כיבושים נרחב ומוצלח וכבש את הממלכות סאסקס, קנט ואת האי וייט. קנט מרדה, וזכתה בעצמאותה זמן קצר לאחר מכן, ובעקבות ויתורו של קאדוואלה על כס המלוכה (בשנת 688, עת עלה לרגל לרומא והוטבל על ידי האפיפיור) זכתה גם סאסקס בעצמאותה.
אינה אשר עלה לשלטון לאחר מכן, היה צאצאו של קילווין. אינה שלט 38 שנים, וחוקק חוקים רבים אשר תיעודם השתמר עד ימינו. אינה הקים בישופות בשרבורן וכבש את יער סלווד ושטחים נוספים ממערב לו. בשנות חייו האחרונות עלה לרגל לרומא, וכס המלוכה עבר למספר מלכים אשר קשרי המשפחה ביניהם אינו ברור.
במהלך המאה השמינית הגיעה ממלכת מרסיה לשיא כוחה, ומלכי וסקס הכירו לרוב בשליטתה בממלכתם בתמורה לאטונומיה רבה (בפועל שליטתה של ממלכת מרסיה בממלכת וסקס הייתה פחותה משליטתה בממלכות האחרות). ממלכת וסקס המשיכה בכיבושיה לכיוון מערב, וכבשה את ממלכת דומוניה הברטונית (דבון של ימינו). כיבושי ממלכת מרסיה בצפון הביא לכך שמרסיה שלטה בגלוסטרשייר ואוקספורדשייר של ימינו, עד נהר התמזה והנהרות תמזה ואבון היוו את הגבול בין הממלכות. ממלכת וסקס השתרעה על פני המפשייר, וילטשייר, ברקשייר, דורסט וסומרסט של ימינו. שיטת חלוקת הממלכה למחוזות (שייר), אשר נוצרה במהלך המאה השמינית, הפכה לימים לשיטה של הממשל המקומי באנגליה כולה, ובהמשך גם באירלנד, ויילס וסקוטלנד.
ההגמוניה של וסקס והמתקפות הוויקינגיות
בשנת 802 עלה לשלטון אגברט, צאצאו של אחיו של אינגליד, אחיו של אינה. בתקופת שלטונו יצא במסעות כיבושים כנגד מערב ויילס. המסע הראשון התרחש בשנת 813 והמסע השני בשנת 822. במהלך מסעות אלה כבש את היישובים הבריטנים שנותרו בדבון ואשר טרם נכבשו, והפך את הברטונים בקורנוול לוסאלים של ממלכתו.
בשנת 825 הביס אגברט את באורנוולף מלך ממלכת מרסיה בקרב אלאנדום וכבש את הממלכות סאסקס, קנט ואסקס מידי ממלכת מרסיה. כמו כן סייע לממלכת מזרח אנגליה למרוד בממלכת מרסיה ולקבל את עצמאותה. בשנת 829 כבש אגברט את ממלכת מרסיה ושלח את מלכה, ויגלאף לגלות. אגברט כרת ברית עם ממלכת נורת'מבריה שמצפון ולמעשה הפך אותה לממלכה כפופה לו ובכך הפך ל"ברטוואלדה" - מלך בריטניה כולה.
מעמד זה לא החזיק זמן רב, ובשנת 830 שב ויגלאף ויזם מרד במרסיה, אשר קיבלה את עצמאותה מחדש, אולם ממלכת וסקס המשיכה לשלוט בכל דרום מזרח אנגליה.
החל משנת 835 החלו הויקינגים הדנים לפלוש לאנגליה ולבזוז אותה. בשנת 851 נחת בשפך נהר התמזה צי דני גדול שכלל 350 ספינות. הדנים הביסו את באורטוולף מלך מרסיה בקרב ופלשו לווסקס. אתלוולף מלך וסקס הצליח להביס את הדנים בקרב אקלאה אשר עצר את התקדמות הדנים לתקופה של כ-15 שנים, אולם לא מנע את המשך מסעי הביזה שלהם לתוך הממלכה.
בין השנים 855–856 עלה אתלוולף לרגל לרומא, ובנו אתלבולד קשר נגדו והשתלט על הממלכה. עם שובו של אתלוולף, הסכים לחלק את השלטון בממלכה עם בנו, על מנת למנוע שפיכות דמים, והוא שלט במזרח אנגליה בעוד שאתלבולד שלט בשטחי הממלכה המערביים. במותו של אתלוולף עבר מזרח הממלכה לשלטון בנו אתלברט, מלך וסקס, אשר לאחר מותו של אתלבולד איחד את הממלכה מחדש. לאחר מותו של אתלברט עלו לשלטון, אחד אחרי השני, שני בנים נוספים של אתלוולף: אתלרד ואלפרד הגדול.
הממלכה האנגלית האחרונה
בשנת 865 פלש הצבא הוויקינגי הגדול לאנגליה, וכבש את ממלכת נורת'מבריה וממלכת מזרח אנגליה. ממלכת וסקס עצמה הותקפה בשנת 871 ואף שאתלרד ואלפרד הצליחו לנצח במספר קרבות ומנעו את כיבוש ממלכתם, הם איבדו רבים מלוחמיהם בקרבות, ולבסוף נאלצו לשלם לדנים מס על מנת למנוע את כיבוש ממלכתם. במהלך השנים הבאות כבשו הדנים את ממלכת מרסיה, והתיישבו בנות'מבריה. בשנת 876 שבו לתקוף את וסקס. אלפרד הביס אותם במספר קרבות והביא לנסיגתם בשנת 877, אולם בחורף 878 שבו הדנים לתקוף את וסקס, ואלפרד נאלץ להימלט עם תומכיו לסומרסט. מספר חודשים לאחר מכן הצליח לאסוף צבא ולהביא לתבוסת הדנים בקרב אדינגטון, תבוסה שבעקבותיה נסוגו הדנים מוסקס (אולם פנו מזרחה והתיישבו בממלכת מזרח אנגליה).
אלפרד יזם ארגון מחדש של צבאו ושל ממלכתו, בנה ספינות מלחמה, והקים צבא על מנת להגן על ממלכתו, כמו כן ביצר את כל ערי ממלכתו. תיעוד מהמאה ה-10 שנקרא "בורגל הידייג'" מפרט את מיקום לוחמיו וביצורי 33 מצודות מבוצרות שהוקמו על מנת להגן על וסקס. רפורמות אלה הצליחו למנוע מצבא פלישה דני נוסף שהגיע לאנגליה בעשור האחרון של המאה התשיעית, לכבוש את הממלכה.
בנוסף אלפרד שינה את מערכת המשפט האנגלית, יזם מערכת חוקים חדשה, ופיתח את ההשכלה בממלכתו, בכך שהביא לחצרו מלומדים מכל רחבי אנגליה ואף מאירופה ויזם תרגום כתבי יד לטיניים לאנגלית. בין כתבי היד שנכתבו בתקופה זו הם "דברי הימים האנגלו סקסים". בעקבות פרויקט רחב היקף זה, השפה של ממלכתו (עגה וסקסית) הפכה למעשה לשפה המקובלת באנגליה (והיא השפה האנגלית הקדומה אשר ממנה התפתחה האנגלית של ימינו).
מאחר שממלכות נות'מבריה ומזרח אנגליה היו בשליטה דנית, ובמרסיה שלט קאולוולף השני שהיה שליט בובה מטעם הדנים, היה למעשה אלפרד המלך האנגלי היחיד.
ממלכת אנגליה
אף לאחר תום המאה התשיעית המשיכו כוחות צבאיים ויקינגים דנים לפלוש לאנגליה בקבוצות קטנות, אולם פלישות אלה נהדפו לרוב בלא אבדות רבות על ידי צבא ממלכת וסקס. בשנת 911 אדוארד הזקן, בנו ויורשו של אלפרד סיפח למלכותו את לונדון, אוקספורד ואת השטחים שסביבם, וככל הנראה את כל מידלסקס, הרטפורדשייר, בקינגהאמשייר ואוקספורדשייר.
בין השנים 913–918 יצא צבא ממלכת וסקס במתקפה כנגד הדנים, כבש את שטחי ממלכת מרסיה וממלכת מזרח אנגליה ולמעשה כל השטחים דרומים לנהר ההאמבר הפכו לחלק ממלכת וסקס, שהפכה לממלכה מאוחדת של האנגלים. בשנת 927 יורשו של אדוארד, אתלסטאן כבש את ממלכת נורת'מבריה והפך לראשונה את כל השטחים שהיוו את ממלכת אנגליה לממלכה אחת, ולמעשה ממלכת וסקס הפכה להיות לממלכת אנגליה.
לאחר מותו של אידרד בשנת 955 חולקה הממלכה בין שני בניו, שהבכור, אדווי שלט למעשה בממלכת וסקס, אסקס, קנט ומזרח אנגליה, ואילו צעיר הבנים אדגר שלט בממלכת מרסיה. בעקבות מותו של אדווי בשנת 959 היה אדגר לשליט בממלכה כולה.
בשנת 1016 נכבשה ממלכת אנגליה על ידי קנוט הגדול מלך דנמרק. קנוט חילק את ממלכתו לרוזנויות על בסיס החלוקה הקדומה לממלכות, והקים את רוזנויות נורת'מבריה, מרסיה ומזרח אנגליה. קנוט שלט בווסקס בעצמו (כאשר וסקס כללה את כל שטחי אנגליה דרומית לנהר התמזה). זמן קצר לאחר מכן הקים קנוט את רוזנות וסקס והעניק אותה לעוזרו גודווין, אשר בעקבות זאת היה לאחד האנשים החזקים באנגליה, מאחר שאוצרות רוזנות וסקס העשירה היו נתונים לשליטתו. במותו של גודווין היה בנו, הרולד גודווינסון לאיש השני בעוצמתו באנגליה, לאחר המלך. במותו של מלך אנגליה אדוארד המודה בשנת 1066 היה הרולד גודווינסון למלך אנגליה, ואיחד מחדש את רוזנות וסקס עם הממלכה.
בשל הכיבוש הנורמני שאירע באותה שנה לא הספיק הרולד, שנהרג בקרב הייסטינגס, למנות רוזן לרוזנות וסקס, והרוזנות בוטלה, ולמעשה ממלכת וסקס חולקה למחוזות שהיוו חלק ממלכת אנגליה, ולא שבה להיות ישות מדינות עצמאית.
המינוי הבא של רוזן לווסקס אירע בשנת 1999.
סמלים
ויוורן או דרקון
סמלה של וסקס הוא דרקון או ויוורן. סמל זה מבוסס על כתבים עתיקים המתארים את דגלי הממלכה. הן הנרי מהנטינגדון והן הכתבים שיוחסו למתיו מווסטמינסטר מציינים כי בקרב ברפורד בשנת 752 נשאו כוחות וסקס דגל ועליו דרקון מוזהב.
שטיח באייה מתאר דרקון מוזהב מת לסמל את מלכי וסקס, וכן דרקון מת על מנת לציין את מותו של הרולד השני שהיה רוזן וסקס.
ויטראז' מקתדרלת אקסטר מציין את הדרקון כסמל וסקס ומעיד על כך שקישור זה נשתמר אף קודם לתקופה הוויקטוריאנית, אולם השימוש בדרקון כסמל וסקס הפך פופולרי במהלך המאה ה-19, בעקבות כתפיו של אדוארד אוגוסט פרימן. בשל פופולריות זו העניק קולג' האבירים את הדרקון האדום כסמל מועצת מחוז סומרסט בשנת 1911, ובשנת 1937 הוענק למועצת מחוז וילטשייר סמל דומה, ובשנת 1950 הוענק למועצת מחוז דורסט סמל ועליו שני דרקונים מוזהבים.
בהתאם, סמלה של סופי, רוזנת וסקס כולל תומך שמאלי שהוא ויוורן כחול בשל השיוך של הוויברן כסמל וסקס.
שלט אצולה
במהלך ימי הביניים, כפי שעולה בכתבים מהמאה ה-13 השתמשו בשלט אצולה כחול שבמרכזו צלב כסמל ממלכת וסקס. בשלט אצולה זה נעשה שימוש בתקופת מלכותו של הנרי השלישי, אולם מדובר באנכרוניזם, שכן השלט עוצב במהלך המאה ה-12, ולא התקיים קודם לכן, בעת שממלכת וסקס התקיימה.
אזכורים ספרותיים
הסופר האנגלי תומאס הארדי השתמש בספריו בכינוי "וסקס" לתאר את מחוזות דרום מערב אנגליה החל מגלוסטרשייר ועד אוקספורדשייר וכן דבון, כאשר בספרו "ג'וד האלמוני" מכונה העיר אוקספורד בכינוי "כריסטמינסטר".
רוזן וסקס
ערך מורחב – רוזן וסקס
רוזן וסקס כיום הוא הנסיך אדוארד, בנה של המלכה אליזבת השנייה. תואר זה הוענק לו לאחר נישואיו לסופי ריס-ג'ונס. תואר זה לא היה בשימוש כ-900 שנה מאז המלך הרולד גודווינסון (האחרון שנשא בתואר לפני אדוארד) נהרג בקרב הייסטינגס בשנת 1066.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| ממלכות ההפטרכיה | |
|---|---|
|
| אנגליה האנגלו-סקסונית | ||
|---|---|---|
| ארכאולוגיה אנגלו-סקסונית • הפטרכיה • היסטוריה אנגלו-סקסונית | ||
| אירועים בולטים | ההתיישבות בבריטניה • ההתנצרות • הפלישה הוויקינגית • השלטון הוויקינגי • הכיבוש הנורמני | |
| פוליטיקה | ||
| הממלכות | מרסיה • וסקס • נורת'מבריה • דיירה • ברניקיה • מזרח אנגליה • אסקס • קנט • סאסקס | |
| רשימות המלכים | מרסיה • וסקס • נורת'מבריה • דיירה • ברניקיה • מזרח אנגליה • אסקס • קנט • סאסקס | |
| בתי המלוכה | איקלינגאס • סרדיקינגאס • דיירה • ברניקיה • ואפינגאס • אסקס • קנט • סאסקס | |
| חברה | ||
| תרבות, לשון ודת | פגניות ומיתולוגיה • נצרות מקומית • אומנות • אדריכלות • ספרות ושירה • שפה • כתב | |
| קבוצות אתניות | אנגלו-סקסונים • יוטים • קלטים בריטונים • פיקטים • ויקינגים | |
