מלחמת מטבעות
מלחמת מטבעות או פיחות תחרותי הוא מצב בכלכלה ויחסים בינלאומיים שבו מדינות מנסות להשיג יתרון בסחר בינלאומי על פני מדינות אחרות באמצעות הפחתת שער החליפין של המטבע שלהן ביחס למטבעות אחרים. בהיעדר התערבות של מדינות במסחר במטבע חוץ, נקבע שער המטבע של מדינה על פי כוחות השוק של היצע וביקוש. מדינות עשויות להתערב בשוק, כדי להשיג יעדים מוגדרים, כדוגמת שימור מאזן תשלומים או כדי לסייע ליצואנים בסחר בינלאומי.
עקרונות
כאשר פוחת ערך המטבע של מדינה, הייצוא ממנה הופך לתחרותי יותר לעומת מדינות אחרות והייבוא למדינה הופך ליקר יותר, מה שמסייע לייצור המקומי כתוצאה מגידול ההכנסה היחסית במטבע המקומי. עם זאת העלאת המחירים של מוצרים מיובאים (או נסיעות לחוץ לארץ) פוגעים בכוח הקנייה של האזרחים, וכאשר מדינות רבות מאמצות מדיניות שכזו היא עשויה להפחית את הסחר הבינלאומי.
במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 במסגרת צעדים ליציאה מהשפל הגדול נעשו צעדים של מלחמת מטבעות ומדינות ביצעו פיחות במטבע על מנת לתמרץ את כלכלתן. בישראל הונהג פיחות בשנות ה-70, ה-80 ותחילת שנות ה-90 כשהייתה אינפלציה גבוהה.[1]
סיבות לפיחות
באופן היסטורי השימוש בפיחות יחד עם השפעותיו הוא נדיר. על פי הכלכלן האמריקאי ריצ'רד קופר פיחות ניכר הוא מדיניות "טראומטית" שממשלה יכולה לאמץ - היא עשויה להביא להתמרמרות ולקריאות להחלפת הממשלה. פיחות עלול להוביל להפחתת רמת החיים של האזרחים בשל פגיעה בכוח הקנייה שלהם כשהם קונים מוצרים מיובאים או מטיילים בחו"ל. פיחות עשוי לתרום ללחץ אינפלציוני.
פיחות עשוי להפוך את תשלום הריבית בחובות בינלאומיים ליקר יותר כאשר החובות נקובים במטבע זר, ועלול להרתיע משקיעים זרים. לפחות עד המאה ה-21 מקובל היה לראות במטבע חזק כסימן ליוקרתה של הכלכלה ואילו פיחות כסימן לממשלה חלשה.
עם זאת כאשר מדינה סובלת מאבטלה גבוהה או מעוניינת בקידום מדיניות של צמיחה מבוססת ייצוא, שער חליפין נמוך עשוי להיחשב כמועיל. מאז תחילת שנות ה-80 הציעה קרן המטבע הבינלאומית להנהיג פיחות כפתרון אפשרי למדינות מתפתחות שמוציאות באופן קבוע יותר על ייבוא מאשר הן מרוויחות על ייצוא. ערך נמוך יותר של המטבע המקומי מגדיל את מחיר הסחורות המיובאות והופך את הייצוא לזול יותר. כתוצאה מכך יש העדפה לייצור מקומי, שמגדיל את התעסוקה ואת התוצר המקומי הגולמי - אף על פי שהשפעה זו עשויה שלא להיות מיידית בשל תנאי מרשל-לרנר. פיחות עשוי להיות פתרון לאבטלה כאשר אפשרויות אחרות כדוגמת הגדלת ההוצאות הציבוריות אינן אפשרויות למשל בשל חוב גבוה, או כאשר יש למדינה גרעון במאזן התשלומים.
מנגנוני פיחות
מדינה המעוניינת להנהיג פיחות או לבדוק את הערכת המטבע שלה צריכה לפעול במסגרת מגבלות הרווחות במערכות מטבע בינלאומיות. במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 הייתה באופן יחסי יותר שליטה ישירה למדינות על שער המטבע שלהן באמצעות פעולות של הבנקים המרכזיים. בעקבות התפרקות מערכת ברטון וודס בתחילת שנות ה-70התגברה משמעותית השפעתם של השווקים כששערי המטבע נקבעים בעיקר על פי כוחות השוק במספר גדל והולך של מדינות. יחד עם זה הבנק המרכזי של מדינה עדיין מסוגל להתערב בשווקים כדי להשפיע על פיחות - אם הבנק מוכר את המטבע שלו כדי לרכוש מטבעות אחרים הוא יכול להפחית את ערך המטבע. הרחבה כמותית יכולה גם היא להוריד את ערך המטבע באופן עקיף, אפילו אם אם הבנק לא רוכש בצורה ישירה נכסים זרים. צעד נוסף שעשוי להשפיע על ערך המטבע הוא הפחתת ריבית.
הערות שוליים
- ^ עמי גינזבורג, מלחמת המטבעות: המדינות שמנסות לפחת את ערך המטבע שלהן כדי לשפר ביצועים, באתר TheMarker
