מלחמת האיחודים
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
| מלחמה: מלחמותיו של לואי הארבעה עשר | ||||||||||
| תאריכים | 26 באוקטובר 1683 – 15 באוגוסט 1684 (42 שבועות ויום) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ארצות השפלה הספרדיות, טריר, ג'נובה, קטלוניה והים התיכון | |||||||||
| תוצאה | הפסקת האש של רטיסבון | |||||||||
| שינויים בטריטוריות | ||||||||||
| ||||||||||
מלחמת האיחודים (1683–1684) הייתה סכסוך בין צרפת, ספרד והאימפריה הרומית הקדושה, עם מעורבות מוגבלת של ג'נובה. ניתן לראות במלחמה המשך של מלחמת האצלה (1667–1668) וצרפת–הולנד (1672–1678), אשר הונעו על ידי נחישותו של לואי ה-14 לקבוע גבולות בני הגנה לאורך גבולותיה הצפוניים והמזרחיים של צרפת.
למרות השלום שכונן על ידי הסכמי ניימכן משנת 1678, לואי שמר על צבא גדול, פעולה חריגה ביותר בתקופה. ב-1681 כבשו חייליו את שטרסבורג וב-1682 כבשו את נסיכות אורנג', שהייתה נחלה של ויליאם מאורנז'. כשהחלו פעולות האיבה ב-1683, התמיכה הצרפתית בעות'מאנים במלחמתם עם אוסטריה אפשרה ללואי לכבוש את לוקסמבורג ולגבש את מעמדו באלזס.
שביתת הנשק של רטיסבון שסיימה את הסכסוך סימנה את קו פרשת המים של הישגים טריטוריאליים צרפתיים תחת לואי ה-14.[1] לאחר מכן, מתנגדיו הכירו בצורך באחדות כדי להתנגד להתרחבות נוספת, מה שהוביל להקמת הברית הגדולה ב-1688, קואליציה אנטי-צרפתית שנלחמה במלחמת תשע השנים ובמלחמת הירושה הספרדית.
רקע כללי
על פי הסכמי וסטפאליה ב-1648, אקס-לה-שאפל ב-1668 וניימכן ב-1678, צרפת רכשה שטחים בחבל הריין ולאורך גבולה הצפוני עם ארצות השפלה הספרדיות.[2] כאשר עיירה החליפה ידיים, היא כללה בדרך כלל את העורף הכלכלי המקיף אותה, אך לעיתים קרובות הסכמים לא הצליחו להגדיר את הגבולות של אזורים תלויים אלה. למרות שהיה מוכן לנהל משא ומתן על השטחים בתוך ארצות השפלה הספרדיות על בסיס דו-צדדי, לואי ראה ברכישות באלזס ולורן חיוניות להבטחת גבולותיו. עבור אזורים אלה, הוא הקים "לשכות איחוד" כדי לקבוע אם צרפת קיבלה את כל השטח המגיע לה; מאחר שמי שמונו למשרדים היו משפטנים צרפתים, התוצאה הנורמלית הייתה לדרוש ויתורים נוספים, אך מכיוון שאלו כללו בדרך כלל עיירות וכפרים קטנים, הם הועברו ללא התנגדות.[3]
יוצאי הדופן היו שטרסבורג ולוקסמבורג, שתיהן נותרו חלק מהאימפריה הרומית הקדושה. בעוד שצרפת שלטה בחלק גדול מהאזור שמסביב, הגשר על הריין בשטרסבורג שימש את הכוחות הקיסריים כדי לפלוש לאלזס בשלוש הזדמנויות במהלך מלחמת הולנד–צרפת.[4] באותו אופן, לוקסמבורג שלטה באזורים שסופחו מארצות השפלה הספרדיות. לואי האמין שרק החזקתם של שני האזורים האלו יכולה לוודא את ביטחון השטחים החדשים שלו. כוחות האימפריה לא יכלו להגיב מאחר שהיו מעורבים במלחמת האימפריה העות'מאנית–הליגה הקדושה, המתקפה הגדולה ביותר אי פעם של העות'מאנים נגד הגבול המזרחי של האימפריה.[5]
שטרסבורג נכבשה ב-30 בספטמבר 1681 והפכה רשמית לחלק מצרפת, אם כי היא שמרה על מידה של אוטונומיה כלכלית ופוליטית עד 1726.[6] מרשל בופלר הטיל מצור על לוקסמבורג, אך כעת החליט לואי שזה לא פוליטי מבחינתו לתקוף ממלכה נוצרית אחרת בזמן שהייתה מותקפת על ידי העות'מאנים ובמרץ 1682 הוציא בופלר את חייליו.[6] עם זאת, ב-12 בספטמבר 1683 צבא אימפריאלי, גרמני ופולני משולב הביס את העות'מאנים בקרב וינה ואילץ אותם לסגת.[7]
המלחמה
לאחר עצירת ההתקדמות העות'מאנית בווינה, הצליחו ההבסבורגים להפנות את תשומת לבם למערב. ספרד הכריזה מלחמה על צרפת ב-26 באוקטובר 1683 ובלילה שבין 3 ל-4 בנובמבר, צבא תחת דוכס הומייר נכנס לארצות השפלה הספרדיות וכיתר את קורטרייק. לאחר שנכנעה ב-6 בנובמבר, הוא התקדם ל- Diksmuide, שנכנעה ללא קרב ב-10.[8] בין 22 ל-26 בדצמבר, הפגיז כוח שני בפיקודו של המרשל פרנסואה דה קריי את לוקסמבורג עם 3,000 עד 4,000 פצצות מרגמה אך עם התקרבות החורף וסירוב העיר להיכנע, הוא נסוג.[9]
לואי חידש את המצור על לוקסמבורג באפריל 1684, בסיוע המומחה הטכני שלו ללוחמת מצור, Sébastien le Prestre de Vauban. 2,500 מגיניה נכנעו ב-3 ביוני, אם כי הלחימה נמשכה במקומות אחרים עד להפוגה של רטיסבון ב-15 באוגוסט 1684.[10] צרפת שמרה על השטח שנכבש במהלך המלחמה, כולל שטרסבורג ולוקסמבורג והפעולות הבאות נועדו לשמור את קווי הפסקת האש לצמיתות.[11]
למרות היקפה ואורכה המצומצמים, המלחמה זכורה כעקובה מדם במיוחד, שכן לואי ה-14 השתמש במכוון באלימות כמדיניות שלו, במטרה ללחוץ על פקידי אויב להיכנע.[12] לובואה הורה למונטל לשרוף 20 כפרים ליד שרלרואה, משום שהספרדים הרסו בעבר שתי אסמים בפאתי שני כפרים צרפתיים, והתעקש שאף בית אחד לא יישאר על כנו.[13]
סכסוך נפרד אך קשור התרחש ברפובליקה של ג'נובה, שהבנקאים והבתים הפיננסיים שלה כמו משפחות סנטוריוני, פלאוויצ'יני וויוואלדי ניהלו קשרים ארוכי שנים עם ספרד,[14] והלוו כסף לממשלתה מאז המאה ה-16.[15] במהלך המלחמה האחרונה, הם אפשרו לספרדים לגייס שכירי חרב משטח ג'נובה ולהשתמש בנמל שלהם לבניית כמה גליאות עבור הצי הספרדי.[16] כעונש, ב-5 במאי עזב צי צרפתי בפיקודו של אדמירל אברהם דוקסנה את בסיס הצי הים תיכוני של טולון והחל בהפגזת ג'נובה ב-17 במאי 1684, שנמשכה לאורך 12 הימים הבאים מלבד הפסקת אש קצרה למשא ומתן.[17] עד שהסתיימה ההפגזה ב-28 במאי, נהרסו שני שלישים מהעיר.[18]
שלום ואמנה
בעוד לואי סירב לשלוח סיוע לאימפריה ואף שלח שליחים חשאיים כדי לעודד את העות'מאנים, דיווחים עדכניים הצביעו על כך שזה יהיה לא ראוי עבורו להמשיך להילחם באימפריה בגבולה המערבי. לפיכך, לואי הסכים להפוגה של רטיסבון, שהבטיחה 20 שנות שלום בין צרפת לאימפריה וביקש מבן דודו הראשון, צ'ארלס השני, מלך אנגליה, להיות בורר בתביעות הגבול השנויות במחלוקת.
לאחר מכן
המלחמה, כמו קודמותיה, לא הצליחה לפתור את הסכסוך המתוח בין שושלת בורבון הצרפתית לבין הענפים הספרדיים והאוסטריים של השושלת ההבסבורגית. הסכסוך הקצר אך האכזרי היה אחד ממבשרי מלחמת תשע השנים הארוכה יותר.
הערות שוליים
- ^ Lynn 1999, p. 169.
- ^ Lynn 1999, pp. 109, 156.
- ^ Lynn 1999, pp. 162-163.
- ^ Lynn 1999, p. 163.
- ^ Kinross 1977, pp. 343-347.
- ^ 6.0 6.1 Lynn 1999, p. 165.
- ^ Kinross 1977, p. 347.
- ^ Lynn 1999, pp. 166-167.
- ^ Lynn 1999, p. 170.
- ^ Lynn 1999, p. 168-169.
- ^ Smith 1965, p. 210.
- ^ Lynn 1999, pp. 170-171.
- ^ Lynn 1993, p. 301.
- ^ Thomas 2003, p. 8.
- ^ Smith 1965, p. 159.
- ^ Lynn 1999, p. 173.
- ^ Lynn 2002, p. 48.
- ^ Lynn 1999, p. 174.
36863958מלחמת האיחודים