לודוויג מיס ון דר רוהה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה.
לודוויג מיס ון דר רוהה (בגרמנית: Ludwig Mies van der Rohe; 27 במרץ 1886 - 19 באוגוסט 1969) היה אדריכל ומעצב גרמני-אמריקאי. הוא נמנה עם אבות הסגנון המודרניסטי באדריכלות ועם מייסדי הסגנון הבינלאומי, ובזכות הגותו התאורטית והמבנים שתכנן הוא נחשב לאחד האדריכלים המשפיעים ביותר במאה ה-20. מיס היה אדריכל פעיל וחשוב מאד בגרמניה עד מלחמת העולם השנייה, ואף היה מנהלו האחרון של בית ספר ה"באוהאוס" עד שנסגר בידי הנאצים. עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היגר לשיקגו, ועד מותו המשיך להטביע את חותמו גם על האדריכלות בארצות הברית.
ביוגרפיה
שנים מוקדמות
מיס נולד בשם מאריה לודוויג מיכאל מיס באאכן, גרמניה, ולמד בבית ספר מקצועי עד גיל 16. השכלה בסיסית זו הייתה ההשכלה הפורמלית היחידה לה זכה, ואל הישגיו הרבים בהמשך הגיע בלימוד עצמי. בשנות נעוריו עבד כסתת מצבות תחת חסותו של אביו, שם רכש מיומנויות טכניות ואת האהבה לאדריכלות ולעיצוב. לאחר מכן עבד כשרטט פיתוחי גבס לבניין במשך 3 שנים, עד שבגיל 19 השתקע בברלין והחל לעבוד במשרדו של האדריכל היהודי-גרמני ברונו פאול, ממייסדי הוורקבונד. בגיל 21 קיבל לראשונה פרויקט לתכנון - בית מגורים קטן שאותו בנה בשנים 1907–1908. לאחר התנסות זו עבד במשרד האדריכל פטר בֶּרֶנס בין השנים 1908–1911, שבו נחשף לתאוריות עיצוביות בנות זמנו בגרמניה, וכמו כן למד מיומנויות אדריכליות תוך כדי התנסות. תחילה עבד כשרטט ומאוחר יותר כמפקח בנייה. עוד בתקופה זו הכיר שני אנשים חשובים נוספים אשר עבדו אצל ברנס: ולטר גרופיוס, לימים שותף וחבר קרוב של מיס ומייסד בית הספר "באוהאוס", והאדריכל לה קורבוזיה, אישיות מרכזית נוספת באדריכלות המאה ה-20, שאצלו עבד במשך כמה חודשים בלבד.
ב-1911 החל לתכנן את ביתה של משפחה אמידה מהולנד. הוא החל לתכנן פרויקט זה במסגרת משרדו של ברנס, אך בשנה זו עזב את המשרד והחל למעשה בקריירה עצמאית. הוא הוזמן להולנד כדי להמשיך ולתכנן את הבית במהלך שנת 1912, ואף בנה מודל בגודל אמיתי של הבית, הבנוי מיריעות בד המתוחות על מסגרות עץ. על אף שבנייתו של הבית לא יצאה לפועל בסופו של דבר, קידם פרויקט זה את מיס, ועד מהרה הוא הגיש הצעות לבתים פרטיים נוספים ואף לתכנון האנדרטה על שם ביסמרק בגרמניה.
ב-1913 התחתן עם בת למשפחה אמידה מצפון גרמניה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא, אך כיוון שאז היה כבר נשוי ואב לשתי ילדות קטנות, הוא שירת בתפקידים מנהליים עורפיים בחיל ההנדסה. במסגרת המלחמה היה שותף למאמצים לסלילת כבישים באזור הבלקן. עם שחרורו בתום המלחמה השתקע מיס עם משפחתו בברלין, שם התיידד עם חוגי האוונגארד ועם אנשי רוח רבים, ביניהם חברי תנועת הדאדא כגון ריכרד הולנסבק, טריסטן צארה ומאן ריי וכן האדריכל תיאו ון דוסברג, ממייסדי אסכולת דה סטייל. אישים נוספים שהצטרפו מאוחר יותר ונהגו אף לפקוד את ביתו של מיס היו אל ליסיצקי, איליה ארנבורג, אנטון פבזנר ואחרים.
כאדם בעל חזות מרשימה, דבקות במטרה וחריצות, הצליח עד מהרה להתבסס בעמדתו החדשה, מבן של סוחר לאדריכל פעיל בברלין, תוך כדי אימוץ השם בעל הניחוח האצילי, "מיס ון דר רוהה" - שם שהמציא לעצמו (שם נעוריה של אמו היה "רוהה"). שינוי שם לא היה דבר נדיר בזמנו, ואף עשו כן אדריכלים ואנשי רוח רבים בני זמנו, כמו לה קורבוזיה. משנת 1921 חי בנפרד מאשתו ובנותיו והתמקד באדריכלות.
ממסורתיות למודרניזם
בתחילת דרכו תכנן מיס ון דר רוהה מספר בתים בגרמניה בסגנונות מסורתיים של התקופה. העבודות שבהן התנסה במשרדו של ברנס היו מבנים מסורתיים - מבנים המאפיינים את העידן התעשייתי ומשתמשים בקורות פלדה קלות, אך נוקטים עדיין שפה חזותית השייכת לקלאסיציזם ולבנייה האירופית המסורתית. מיס התחנך גם הוא על ברכי התפיסה החברתית שבסגנון זה, והעריץ את הפרופורציות הנרחבות והחללים הרבועים של האדריכל הפרוסי קארל פרידריך שינקל בן המאה ה-19. עם זאת, נהג לפסול את גישות האדריכלות האקלקטית הנפוצות של תחילת המאה ה-20, אדריכלות שעל פי טענתו הייתה חסרת תוכן של ממש.
בעקבות משבר מלחמת העולם, החל לזנוח את הערצתו לסגנונות המסורתיים בצורתם המקובלת, והצטרף אל עמיתיו בחיפוש אחר סגנון חדש עבור העידן החדש שבפתח. בתקופה זו כבר ניכרה ביקורת רבה ועוצמתית מצד תאורטיקנים ואדריכלים כלפי סגנונות העבר, בין הידועים שבהם המסה "קישוט ופשע" (1908) מאת האדריכל התאורטיקן אדולף לוס. מיס הושפע מאד מכתביו של לוס וראה בחיפוש אחר הסגנון החדש, נטול הקישוטים חסרי הערך, סגנון שיהיה נכון יותר למציאות החברתית החדשה, מטרה שאליה יש לשאוף. בזכות קשריו עם כמה מאמני האוונגרד של תקופתו הושפע מיס רבות מזרם הקונסטרוקטיביזם הרוסי ומתנועת דה סטייל ההולנדית.
בהמשך דרכו של מיס התאפיינו תכנוניו האדריכליים בחיפוש אחר תמצית הרעיון המודרניסטי - מינימליזם, פונקציונליזם וניסיונות ליצור שפה חזותית כמו גם צורת חללים חדשה באדריכלות. הביטוי "Less is more" (פחות הוא יותר) המיוחס למיס היווה מוטו מרכזי באדריכלות שלו.
קריירה באירופה
ב-1922 הצטרף מיס ל"קבוצת נובמבר": חבורה של אמנים אקספרסיוניסטים גרמנים שהיו רובם אנשי שמאל, ומונה לאחראי לתערוכותיה. לתערוכות אלה תכנן במיוחד חמישה פרויקטים רעיוניים בשלוש השנים שעד 1925, בהם מגדלי זכוכית, בניין משרדים מבטון וזכוכית ומבנים בסגנון דה סטייל המשלבים שוב שימוש חדשני בבטון ובזכוכית. בפרויקטים אלו ניסה לגשר בין פנטזיה אמנותית למציאות הבאה לידי ביטוי בתכנון אדריכלי בר קיימא. תערוכות אלו זיכו אותו בפרסום רב והוצגו גם במרכזי תרבות אירופיים כמו פריז, וינה, מוסקבה, מנהיים וויימאר (מקום משכנו הראשון של הבאוהאוס).
החל משנת 1925 המשיך לבנות בתים פרטיים בברלין וסביבתה ובשנה זו גם התמנה בזכות קשריו לתפקיד סגן נשיא איגוד הוורקבונד, בו כיהן עד 1932. במקביל לפעילות בוורקבונד ועיסוקו באדריכלות, החל בשנת 1927 גם שותפות עם המעצבת לילי רייך. רייך עסקה בעיקר בעיצוב פנים ואופנה ובשותפות עם מיס עסקו השניים גם בעיצובים שונים, לרבות עיצוב רהיטים.
שיכון וייסנהוף
ערך מורחב – שיכון וייסנהוף
במסגרת פעילותו בוורקבונד היה מיס המנהל האמנותי של התערוכות שהציג האיגוד. במסגרת תפקידו גם ניהל בשנת 1927 את פרויקט שיכון וייסנהוף בתערוכת שטוטגרט. בפרויקט זה נבנו ואוכלסו בפועל מבני מגורים רבים, ומטרתו הייתה ניסיון חלוצי להקים שכונת מגורים חדשה על פי התפיסה המודרניסטית שהחלה להתגבש בשנים אלו. מיס היה המנהל הכללי של הפרויקט ותכנן גם באופן פרטני את המבנה הראשי של השכונה. את שאר המבנים בפרויקט תכננו מספר אדריכלים בכירים מאד שהוזמנו על ידי מיס ון דר רוהה.
ביתן ברצלונה
- ערך מורחב – ביתן ברצלונה
בשנת 1929 התקיימה בברצלונה התערוכה העולמית של ברצלונה (1929) שמטרתה הייתה תצוגת תכלית של אדריכלות ותעשייה עכשווית מכל העולם. את הביתן הגרמני ביריד הזמין שר התעשייה הגרמני ממיס כדי לייצג את המדינה ביריד העולמי במקביל לאולם התעשייה הגרמנית שהוצג בו. מבנה זה, שנועד לצורכי תצוגה בלבד, היה הצגת תכלית של כל העקרונות החדשים של האדריכלות המודרנית שגיבש מיס ון דר רוהה יחד עם חבריו לתנועה. על אף שלתכנון הביתן ניתנו למיס רק מספר שבועות בודדים, נבנה הביתן בזמן ואף עוצבו ויוצרו במיוחד עבורו מספר פרטי ריהוט. יחד עם לילי רייך תכנן את "כיסא ברצלונה" המפורסם, שייצורו נמשך באופן תעשייתי גם לאחר היריד.
הביתן בברצלונה, יחד עם וילה סבואה אשר בנה לה קורבוזיה באותה השנה בצרפת, הפכו למקור השראה ולמקרה מבחן חשוב בהתפתחות האדריכלות המודרנית והשפיעו רבות על מבנים רבים ברחבי אירופה והעולם שנבנו לאחר מכן. הביתן אמנם נהרס בסוף היריד, אך הפך למושג חשוב בלימודי האדריכלות באמצעות תמונותיו ותוכניותיו בלבד. בשנת 1986 הוקם מחדש בברצלונה על פי התוכניות המקוריות ובשימוש בחומרים זהים.
המבנים המשמעותיים ביותר אשר תכנן עוד באירופה היו האנדרטה בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה לזכר רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט (1926, נהרסה מאוחר יותר על ידי המשטר הנאצי) ווילה טוגנדהאט (Tugendhat House) בברנו, צ'כיה (1930).
כמנהל הבאוהאוס
בתחילת שנת 1930 פנה אל מיס ידידו הוותיק ולטר גרופיוס בהצעה לנהל את בית הספר באוהאוס בדסאו לאחר שעבר תקופה של חוסר יציבות. מיס החליף בתפקיד את האנס מאייר, אדריכל מודרניסט נוסף שניהל את המוסד כשנתיים. בתקופתו כמנהל בית הספר הושלם בו המעבר מלימודי עיצוב ואמנות ללימודי אדריכלות ועיצוב פנים. עקרונות הבאוהאוס, והערכים והגישות שהנחיל לתלמידיו לפני הגעתו של מיס, לא היו שונים מתפישותיו של מיס, שכן במשך השנים היה מעורב עם גרופיוס, מאייר ומרצים רבים נוספים שלימדו בבאוהאוס בחיפוש אחר האדריכלות החדשה וניסיונות מעשיים ליישם אותה. תקופתו בבאוהאוס נחשבת לתקופה טובה בה צמחו בבית ספר מספר רב של אדריכלים בעלי שם, ביניהם גם כמה אדריכלים יהודים שפעלו לאחר מכן ביישוב בארץ ישראל. מיס היה מנהלו האחרון של בית הספר, שמומן בעיקר מכספי המדינה, ושימש כמנהלו עד סגירתו ב-1933 עם עליית הנאצים לשלטון.
מעליית הנאציזם לשלטון חלה הידרדרות כללית בגרמניה בכל פעילותה של התנועה המודרניסטית, בעיקר בשל התנגדותה של המפלגה הנאצית לעקרונות המודרניזם על רקע פוליטי, שכן תפישת עולמה של התנועה המודרניסטית הייתה שמאלנית-סוציאליסטית. בשנים שלפני הגירתו לארצות הברית תכנן מיס מבנים בודדים בסגנונות מסורתיים. על אף תסכולו הרב מהמשטר הנאצי, חתם מיס יחד עם עוד מספר אדריכלים ידועים ובעלי דעות שמאלניות על עצומת אהדה להיטלר בשנת 1934. לאחר שמאס במצב הפוליטי והמדיני וחשש מהמצב באירופה לפני מלחמת העולם הוא היגר בשנת 1937 לארצות הברית והשתקע בעיר שיקגו. שותפתו לילי רייך וכן גם אשתו ובנותיו נשארו בגרמניה.
קריירה בארצות הברית
שמו של מיס ון דר רוהה היה ידוע גם בצפון אמריקה טרם הגירתו והוא השתלב בקלות בחברה האמריקאית ובענף האדריכלות המקומי שלה. בשנת 1944 גם זכה לקבל אזרחות אמריקאית. כבר בשנת 1930 ביקר בניו יורק והוזמן לתכנן את ביתו של ידידו האמריקאי, האדריכל פיליפ ג'ונסון. כבר בשנת 1938 התמנה למנהל בית הספר לאדריכלות של "מכון ארמור" בשיקגו, ששנתיים מאוחר יותר אוחד עם מוסד נוסף והיה למכון הטכנולוגי של אילינוי (Illinois Institute of Technology, או בקיצור ה-IIT). אחד מתנאיו לקבלת התפקיד היה ארגון מחדש של לימודי האדריכלות במכון ותכנון מחדש של הקמפוס. לסיוע בארגונו מחדש של בית הספר הזמין מיס כמה ממורי הבאוהאוס לשעבר לאילינוי, ביניהם לודוויג הילברזיימר, ולטר פטרהנס ותלמידו האמריקאי הווארד דירסטין.
בחלק ניכר מ-30 השנים שבהן פעל כאדריכל אמריקאי עסק בתכנון מבנים בקמפוס ה-IIT במקביל לבנייתם של פרויקטים רבים בצפון מזרח ארצות הברית. האדריכלות שיצר מיס בשנותיו אלו משקפת גישה עקבית ובוגרת יותר של רעיונותיו החדשניים אותם החל ליישם באירופה. הוא התמקד בעיקר ברעיונות האדריכלות האוניברסלית, זו שזכתה גם לכינוי "הסגנון הבינלאומי", ובגישות עיצוביות המשלבות פלדה וזכוכית נטולות קישוטיות. השפעתו על סגנון הבנייה האמריקאי הייתה רבה וחשפה את הציבור האמריקאי לגישה המודרניסטית באדריכלות, נטולת קישוטים ומעניקה תחושת חלל מסוג חדש.
רבים רואים בעבודותיו של מיס בארצות הברית זיקוק מודרניסטי לסגנון אסכולת שיקגו שכמעט ונשכח כבר בשנות ה-30 וה-40. אסכולת שיקגו, על אף שהייתה פונקציונלית בגישתה, אימצה שפה חזותית קלאסית המאופיינת בקישוטיות מיותרת. על כן זכתה בנייתו של מיס לכינוי "אסכולת שיקגו השנייה" והפכה לגורם משפיע מאד על אדריכלים אמריקאים נוספים גם במחצית השנייה של המאה ה-20.
המכון הטכנולוגי של אילינוי
עיקר עיסוקו של מיס בתקופתו בארצות הברית היה הוראה בבית הספר לאדריכלות שב-IIT. ה-IIT היה המקום שהעניק למיס את הבמה להצגת התאוריות החדשות שהביא מאירופה לצפון אמריקה בדבר הסגנון האדריכלי החדש. ה-IIT הפך למקום שממנו התפשטה הבשורה המודרניסטית לשאר היבשת. מעמדו של מיס במוסד גם משך ביקורת רבה מצד האדריכלים ואנשי הרוח השמרנים בארצות הברית במקביל לנשיאת העיניים אליו.
הלימוד במכון היה תאורטי כמו בכל מסגרת לימודים, אך התלווה אליו רובד חינוכי שהתבטא בתכנון ובנייה בפועל על ידיו בשיקגו ובסביבתה, ובפרט בקמפוס המכון הטכנולוגי. במהלך כ-20 שנים ממינויו למנהל בית הספר לאדריכלות ועד סוף שנות ה-50 תכנן מיס בקמפוס עצמו מבנים רבים או הרחיב ושיפץ רבים מהם. מבנים אלו שהיו מבני לימוד, מעבדות, מועדוני ומעונות סגל וסטודנטים ופונקציות אוניברסיטאיות נוספות, היוו יישום פיזי של התאוריה האדריכלית שלימד. הבניין המשמעותי ביותר שתכנן בקמפוס היה בניין הפקולטה לאדריכלות ("קראון-הול"), שאותה ניהל בעצמו.
בית פארנסוורת'
_1980,_MiNr_2509.jpg){kind=link}
- ערך מורחב – בית פארנסוורת'
בשנת 1945 פנתה אל מיס ד"ר אדית' פארנסוורת' כדי שיתכנן לה בית מפלט לסופי שבוע במרכזו של יער, כ-90 ק"מ משיקגו. מיס תכנן ובנה בית פלדה זכוכית, מינימליסטי מאוד, המדגיש את הניגודים שבין הטבע למבנה כדי להעצים את תחושת הבידוד והמפלט. מבנה זה ענה על ציפיות רבות שהיו לתלמידיו של מיס ממבנה מגורים התואם את התפיסות שחינך להן.
במהלך תכנון הבית הפכו יחסיו של מיס עם ד"ר פארנסוורת', רופאה ידועה בשיקגו, למערכת יחסים אישית ואף רומנטית. מערכת יחסים זו הגיעה למשבר כשאהבתה של פארנסוורת' למיס לא נשאה פרי. משבר זה הוביל לעימות בין השניים, שבו גם תבעה פארנסוורת' את מיס על רשלנות כביכול בתכנון ובבנייה של הבית. מיס זכה אמנם במשפט, אך הדיון הציבורי סביב הפרשה גם גרר ביקורות אדריכליות על המבנה. בין הביקורות בלטה ביקורתו של פרנק לויד רייט, גדול האדריכלים האמריקאים בתקופה זו. אף על פי כן, נחשב הבית עד היום בעיני רבים ליצירת מופת אדריכלית.
בניין סיגראם
- ערך מורחב – בניין סיגראם
בשנת 1958 הוזמן מיס לתכנן את בניין סיגראם בניו יורק, המטה האמריקאי של תאגיד "סיגראם" הקנדי שעסק במשקאות אלכוהוליים. בניין סיגראם היה גורד השחקים הראשון שתכנן מיס והוא התאפיין בכל עקרונות העיצוב שלו: עיצוב מינימליסטי, חזית זכוכית ומבנה פלדה. בניין סיגראם היה גם גורד השחקים הראשון בניו יורק שנבנה לא כמבנה מדורג על קו המגרש של הבניין אלא כמבנה מונוליתי הנסוג מהמדרכה ופותח כיכר עירונית קטנה בצמוד לבסיסו. בניין זה הפך בשנות ה-60 וה-70 לאב-טיפוס של גורד השחקים האמריקאי המקושר לתאגידי הענק.
ביקורת פוסט-מודרנית
האדריכלות המודרנית והסגנון הבינלאומי לא נקלטו בארצות הברית כפי שהם התפתחו באירופה. רבים התקשו לקבל את התמציתיות הטהורה של תפישתו האדריכלית של מיס ון דר רוהה וביקרו אותה על היותה מנוכרת, מנותקת ומשעממת. ידועה במיוחד התבטאותו של רוברט ונטורי, אדריכל ותאורטיקן פוסט מודרניסטי חשוב, "Less is a bore" (פחות הוא משעמם) כפרפראזה על האמירה "Less is more" של מיס.
האדריכלות הפוסט מודרנית החלה לצמוח בארצות הברית בשנות ה-60 על רקע חוסר יכולתה של האדריכלות המודרנית להיות בת-קיימא לאורך זמן ולספק מענה הולם לחברה האמריקאית ולצרכיה האמיתיים. ביקורות מאוחרות על עבודותיו של מיס טוענות כי בסופו של דבר, המינימליזם שהחל על רקע סוציאליסטי והומאני באירופה, מתוך דאגה למצוא פתרון אמיתי לבעיות הדיור בעידן התעשייתי, הפך למותרות יקרות ובלתי ישימות. ביקורת זו גם התייחסה לבניית השיכונים על ידי מיס באירופה לעומת קמפוסים אוניברסיטאיים יקרים ובנייני תאגידים עתירי רושם בצפון אמריקה.
פרויקטים נבחרים
1912-1937 - תקופתו בגרמניה
- 1912-1924 - וילות שונות באירופה. ב-1924 עיצב את בית משפחת מוסלר, שנחשב לבניין האחרון שתכנן מיס בסגנון מסורתי-שמרני.
- 1925 - שיכון ציבורי בברלין.
- 1926 - בית משפחת וולף בגובן.
- אנדרטה בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה לרוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט, ראשי הקומוניזם בגרמניה שנרצחו על ידי משטרת ברלין במרד הספארטקיסטים. האנדרטה נהרסה מאוחר יותר על ידי הנאצים.
- 1927–1937 - עיצוב פנים ועיצוב רהיטים בשותפות עם לילי רייך.
- 1927 - תוכנית הבינוי של שיכון וייסנהוף בשטוטגרט, שבה גם תכנן חלק מהמבנים.
- 1929 - ביתן ברצלונה - הביתן הגרמני ביריד הבינלאומי בברצלונה.
- 1928 - שתי הצעות בתחרויות שלא נבחרו בסוף: הצעה לשיקום כיכר אלכסנדר בברלין והצעה לבניין משרדים ברחוב לייפציג בעיר. שתי ההצעות כללו עיצוב חדשני במיוחד מבטון וזכוכית.
- 1930 - וילה טוגנדהאט (Tugendhat House) ברנו, צ'כוסלובקיה (כיום בצ'כיה).
- 1931 - תערכות הוורקבונד בברלין: "בית ודירה לרווק".
- 1932 - בית למקה, ברלין.
- 1933 - מפעלי משי, קרפלד.
- 1933–1938 - מעליית הנאציזם וסגירת הבאוהאוס על ידם ועד הגירתו לארצות הברית תכנן מיס כמה הצעות שלא נבנו ומספר מבנים בסגנון המסורתי ללא חשיבות מרובה.
1937-1969 - תקופתו בארצות הברית
- 1938 - התמנה למנהל בית הספר לאדריכלות של מכון ארמור בשיקגו, לימים המכון הטכנולוגי של אילינוי (IIT), והזמין מגרמניה כמה ממורי הבאוהאוס לשעבר. ב-1939 תכנן הצעה ראשונה לבניית הקמפוס של ה-IIT שאושרה ב-1941.
- 1943-1945 - בניינים בקמפוס IIT: בניין המינרלים, אולם הבוגרים ובניין הכימיה.
- 1947 - תערוכת עבודות של מיס במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, במקביל למינויו לנשיא CIAM.
- בית הדירות "Promontory" בשיקגו.
- 1950 - בניינים בקמפוס IIT: מכון הנפט, מכון הרכבת, בניין הקיטור.
- בית פארנסוורת' (Farnsworth House), אילינוי. בית זכוכית ופלדה.
- 1951 - המכון לחקר המכניקה ב-IIT.
- בית הדירות Lakeshore בשיקגו.
- 1952 - בניינים בקמפוס IIT: בית תפילה, מעבדות הרכבת, אולם הסטודנטים.
- הצעה לתיאטרון במנהיים, גרמניה (לא בוצע).
- 1953 - מגדל מגורים מזכוכית בפרויקט Lakeshore, שיקגו.
- מעבדות מכניקה ובית דירות סגל וסטודנטים ב-IIT.
- 1954 - אולם קונגרסים בשיקגו (לא נבנה).
- 1955-1957 עוד מספר בניינים ב-LIT ומגדלי דירות בשיקגו.
- 1956 - בניין הפקולטה לארכיטקטורה ב-IIT ("קראון הול"). נחשב לסינתזה של רעיונותיו של מיס: זכוכית, פלדה, מבנה מרחבי וחלל אוניברסלי.
- 1957 - שגרירות ארצות הברית בברזיל (לא בוצע).
- 1958 - מעבדת המתכת ב-IIT. בתי דירות בפארק לאפאייט בדטרויט.
- בניין סיגראם, ניו יורק - המפורסם שבין עשרות מגדלי המשרדים שתכנן. הבניין הפך למעין אבטיפוס לגורדי שחקים בארצות הברית בשנות ה-60 וה-70.
- 1959 - תוכנית אב לבנייני הממשל בשיקגו. המוזיאון לאמנות ביוסטון, טקסס.
- 1960 - בתי דירות בניוארק, ניו ג'רזי.
- 1961 - משרדי בקארדי, מקסיקו סיטי.
- 1962 - משרדי חברת הביטוח, דה מוין, איווה.
- 1963 - מגדלי לאפאייט בדטרויט, מגדלי משרדים בבולטימור ודירות בשיקגו.
- 1964 - אולם מרידית' באוניברסיטת דרייק בדה מוין.
- 1965 - מנהלת בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת שיקגו.
- 1967 - בניין יבמ, שיקגו.
- 1968 - הגלריה הלאומית החדשה (Neue Nationalgalerie), ברלין. מרכז המדע של אוניברסיטת דוקסן בפיטסבורג.
- 1968-1969 - מתחם של 6 גורדי שחקים במרכז טורונטו - "מרכז טורונטו-דומיניון" (Toronto-Dominion Centre).
עיצוב רהיטים
במשך כל הקריירה שלו, ראה מיס בעיצוב רהיטים, כמו גם עבודות אוּמנות נוספות, חלק בלתי נפרד מעבודת האדריכל. בפרויקטים רבים שתכנן, היה אחראי גם לעיצוב הפנים אשר כלל את עיצובם ובנייתם של רהיטים שונים. אחדים מן הרהיטים שתכנן עבור פרויקטים אדריכליים שונים הפכו גם למוצרים תעשייתיים בפני עצמם שיוצרו לאחר מכן באלפיהם. בתקופת מגוריו באירופה, ביצע את רוב עבודת העיצוב עם שותפתו, המעצבת לילי רייך.
פרסים ועיטורים
- 1959 - פור לה מריט (אזרחי) - למדע ואמנות.
- 1959 - מדליית זהב מלכותית (Royal Gold Medal) מהמוסד המלכותי לאדריכלות בבריטניה.
- 1960 - מדליית זהב של ה-AIA, איגוד האדריכלים האמריקאי.
- 1963 - מדליית החירות הנשיאותית, ניתנה על ידי הנשיא ג'ון פ. קנדי, שהגדיר את מיס: "מורה, מעצב, רב-בנאי, הגה והקים מבני זכוכית, פלדה ובטון מרקיעי שחקים המגלמים את האיכויות הייחודיות של דורנו." [1]
משנת 1988 מעניק האיחוד האירופי על שמו את "פרס מיס ון דר רוהה" לאדריכלות עכשווית, שניתן עד היום ל-9 אדריכלים.
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל גרמניה | ||
לקריאה נוספת
- Dennis Sharp, The Illustrated Encyclopedia of Architects and Architecture, New York: Quatro Publishing, 1991, מסת"ב 0-8230-2539-X
- Franz Schulze, "Mies van der Rohe, a Critical Biography", The University of Chicago Press, Chicago and London, 1985, מסת"ב 0-226-74059-5
- "תאוריות באדריכלות", אליעזר פרנקל, הוצאת הסדנא לעיצוב ואדריכלות, תל אביב 1993
- Jurgen Tietz, "The story of architecture of the 20th century", 1999, מסת"ב 3-8290-2045-7
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיס ון דר רוהה |
- Mies van der Rohe Society
- קרן מיס ון דר רוהה
- מיס ון דר רוהה, באתר Great Buildings
- מיס ון דר רוהה, באתר MOMA
- גלריית צילומים
- בית פארנסוורת'
- מיכאל יעקובסון, סקירה על הגלריה הלאומית החדשה בברלין, העבודה האחרונה שמיס השלים בחייו, באתר 'חלון אחורי', 2013
- מיכאל יעקובסון, סקירה על ביתן ברצלונה ותרומתו של מיס ון דר רוהה למודרניזם, באתר 'חלון אחורי', 2010
- Ludwieg Mies van der Rohe (1886–1969), Designboom
- Mies van der Rohe Dies at 83; Leader of Modern Architecture. The New York Times. August 17, 1969
- לודוויג מיס ואן דר רוהה בקטלוג בניין ודיור. מאת: דניאלה אוהד-סמית
