מיסב השן
תבנית אנטומיה ריקה מיסב השן או מערכת התמיכה של השן (בלטינית: Periodontium) מתייחס לרקמות המתמחות המקיפות ותומכות בשיניים, ושומרות על יציבותן בעצמות הלסת העליונה והתחתונה. פריודונטיה (מחלות חניכיים) היא ההתמחות ברפואת שיניים העוסקת באופן ספציפי בטיפול ובתחזוקה של רקמות אלו, המספקות את התמיכה הנחוצה לתפקוד השן.
מערכת זו מורכבת מארבעה מרכיבים עיקריים:[1]
- חניכיים (Gingiva)
- ליגמנט פריודונטלי (Periodontal ligament - PDL)
- צמנטום (מלט השן)
- עצם המכתשית (Alveolar bone proper)
כל אחד מהמרכיבים נבדל במיקומו, במבנה האדריכלי שלו ובתכונותיו הביוכימיות, והוא מסתגל במהלך החיים. לדוגמה, כאשר שיניים מגיבות לכוחות או נודדות לכיוון המדיאלי, מתרחשת ספיגת עצם בצד הלחץ והוספת עצם בצד המתח. באופן דומה, הצמנטום מסתגל לשחיקה במשטחי הלעיסה של השיניים באמצעות השקעה של חומר באזור חוד השורש (אפיקלי).
הליגמנט הפריודונטלי מאופיין בתחלופה גבוהה של תאים, המאפשרת לשן לא רק להיות תלויה בתוך העצם המכתשית, אלא גם להגיב לכוחות המופעלים עליה. לפיכך, על אף שמרכיבים אלו נראים סטטיים ולכל אחד מהם תפקוד משלו, כולם פועלים כיחידה תפקודית אחת.[2] האנטגוניסט לאיתות Wnt, המכונה Sfrp3/Frzb, התגלה לאחרונה כסמן התפתחותי מוקדם של מערכת התמיכה של השן.[3]
כוחות חיצוניים ומערכת התמיכה של השן
מערכת התמיכה של השן קיימת כדי לתמוך בשיניים במהלך תפקודן, והיא תלויה בגירוי שהיא מקבלת מהתפקוד השוטף לצורך שימור המבנה שלה. על כן, קיים מצב קבוע של איזון בין המבנים הפריודונטליים לבין הכוחות החיצוניים המופעלים עליהם.[4]
העצם המכתשית עוברת שחלוף עצם פיזיולוגי מתמיד בתגובה לכוחות חיצוניים, ובעיקר כוחות סגירת הלסת (כוחות אוקלוזליים).
עצם נספגת מאזורים שבהם היא אינה נחוצה עוד, ומתווספת לאזורים שבהם קיים צורך. דופן המכתש משקפת את התגובה לכוחות אלו: אוסטאובלסטים ואוסטאואיד שנוצר לאחרונה מרפדים את אזורי המתח, בעוד שבאזורי הדחיסה ניתן למצוא אוסטאוקלסטים. הכוחות משפיעים גם על המספר, הצפיפות והערך של הטרבקולות בתוך העצם, אשר מסתדרות במסלול מאמצי המתח והדחיסה כדי לספק התנגדות מרבית לכוחות הלעיסה במינימום חומר עצם. כאשר הכוחות גדלים, גם מספרן ועוביין של הטרבקולות עולה.
הליגמנט הפריודונטלי (PDL) תלוי בגירוי התפקודי לצורך שימור המבנה שלו. בתוך גבולות פיזיולוגיים, הליגמנט יכול להסתגל לעומס מוגבר על ידי הרחבת רוחבו. כוחות החורגים מיכולת ההסתגלות של המערכת גורמים לפציעה המכונה "טראומה אוקלוזלית". מנגד, כאשר כוחות הלעיסה פוחתים, הליגמנט עובר ניוון (אטרופיה) ונראה דק יותר, תופעה המכונה "ניוון מחוסר שימוש" (Disuse atrophy).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Kumar GS, ed. (2011). "8". Orban's Oral Histology and Embryology (13th ed.). New Delhi: Elsevier. p. 172. ISBN 9788131228197. נבדק ב-22 באפריל 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ Newman MG, Takei H, Klokkevold PR, Carranza FA, eds. (2012). Carranza's Clinical Periodontology (11th ed.). St. Louis, MO: Saunders Elsevier. ISBN 9781455706389. נבדק ב-22 באפריל 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ Mitsiadis TA, Pagella P, Cantù C (2017). "Early Determination of the Periodontal Domain by the Wnt-Antagonist Frzb/Sfrp3". Frontiers in Physiology. 8: 936. doi:10.3389/fphys.2017.00936. PMC 5702314. PMID 29209231.
- ↑ Tanne K, Sakuda M, Burstone CJ (בדצמבר 1987). "Three-dimensional finite element analysis for stress in the periodontal tissue by orthodontic forces". American Journal of Orthodontics and Dentofacial Orthopedics. 92 (6): 499–505. doi:10.1016/0889-5406(87)90232-0. PMID 3479896.
{{cite journal}}: (עזרה)
מיסב השן43210370Q143652