מים מינרליים

מים מינרליים הם מים המכילים מינרלים או חומרים מומסים אחרים המשנים את טעם המים או מעניקים להם ערך טיפולי. חומרים מסיסים נפוצים הם מלחים, תרכובות גופרית וגזים. מים מינרליים לרוב יכולים לעבור פחמון, כלומר תהליך שבו תכולת הפחמן מתגבשת בתהליך בעירה שאינו צורך חמצן. מים מינרליים מופקים בטבע במקורות תת-קרקעיים.

לעיתים מים מינרליים נצרכים באופן מסורתי ישירות ממקום נביעתם, כמו במרכזי ספא ובארות. לעיתים קרובות אתרי תיירות יוקמו סביב אתר מים מינרליים. התפתחויות תיירותיות כאלו הן ערי ספא ומלונות הידרופתיים.

בימינו נפוץ לשווק מים מינרליים בבקבוקי פלסטיק לצריכה אישית. ההגעה ישירות אל מקורות המים המינרליים אינה נפוצה כיום ולעיתים אף חסומה בגלל זכויות בלעדיות של בעלי המקום. כיום יש מעל 3,000 מותגי מים מינרליים בעולם^[1].

השאלה האם מים מינרליים עדיפים מבחינה בריאותית על פני מי ברז רגילים, תלויה בעיקר באיכות המים המקומית. על פי משרד הבריאות הישראלי וחוקרים נוספים, ישראל נמצאת בין המדינות המובילות בעולם באיכות מי שתייה ובאחוז חריגות נמוך, ולכן אין כל יתרון בריאותי לצריכת המים המינרליים על פני מי הברז כשמומחים רבים טוענים כי דווקא מי הברז בריאים יותר. בנוסף, נטען כי במבחני טעימה עיוורת מי ברז זוכים בדרך כלל לציון גבוה יותר ממים מבוקבקים וכי אלו שמעדיפים את טעמם של מים מינרליים עושים זאת בעיקר ממניעים פסיכולוגיים.

טענה נוספת כלפי יצרני המים המינרליים, היא שהשימוש הגובר במכלי הפלסטיק לצריכת מים מגביר את צריכת הנפט, פליטת גזי החממה ותורם לזיהום הסביבה. בשל הביקורת, פועלות החברות להקטין את תכולת הפלסטיק בבקבוקים.^[2]

בשפת הדיבור, הביטוי "מים מינרליים" יכול להתייחס למי שתייה המשווקים בבקבוקי פלסטיק גם אם לא מדובר במי מעיינות מיוחדים. קיימים מפעלים שאורזים ומשווקים מים מאספקת המים הכללית. מפעלים אלו מעבירים את המים שמתקבלים מאספקת המים הכללית מספר תהליכים של סינון ובקרת איכות לפני אריזתם בבקבוקים. מים מבוקבקים נחשבים בדרך כלל לבטוחים לשתייה גם כאשר באספקת המים הכללית מתגלות תקלות שמחייבות הרתחה. למרות זאת, רשויות בריאות רבות בעולם, ובכללם משרד הבריאות הישראלי ממליצות להרתיח מים המשמשים להכנת מזון לתינוקות עד גיל שנה, גם אם משתמשים במים מבוקבקים או מינרליים^[3].

מים מינרליים מבוקבקים אינם עוברים הפלרה כמו מי ברז רגילים, ולכן המתנגדים להפלרה מקפידים לשתות מהם, ומנגד התומכים בהפלרה קוראים לא להסתמך עליהם.