מיכאל סמוס
| לידה |
15 באפריל 1926 דנציג (העיר החופשית דנציג, כיום גדנסק, פולין) |
|---|---|
| פטירה |
21 באוקטובר 2025 (בגיל 99) רמת גן, ישראל |
| תאריך עלייה | 1979 |
| ידוע בשל | לוחם במרד גטו ורשה, פעילות להנצחת זכר השואה |
| עיסוק | צייר, אמן |
| פרסים והוקרה | עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
מיכאל סמוס (15 באפריל 1926 – 21 באוקטובר 2025) היה אמן ישראלי וניצול השואה פולני-ישראלי, שנודע כלוחם במרד גטו ורשה וכאחד מאחרוני שורדי המרד. לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה עסק באמנות ובחינוך להנצחת זכר השואה, וזכה בעיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.
ביוגרפיה
ילדותו ונעוריו
מיכאל סמוס נולד בעיר דנציג, אז בהעיר החופשית דנציג (כיום גדנסק, פולין), לדוד ולמרגרט רות סמוס.[1] לאחר ניצחון של מפלגה נאצית בבחירות בעיר, נאסר על ילדים יהודים ללמוד בבתי הספר הציבוריים, והוא סולק ממוסד הלימודים. אביו לימד אותו בבית עד שעברה המשפחה ללודז' כאשר סמוס היה בן 12.[2]
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין בידי גרמניה הנאצית, גורשו יהודי האזור לגטאות. מיכאל ואביו הועברו לגטו ורשה, בעוד אמו ואחותו פרידה נותרו מחוץ לגטו, בעקבות טעות בזיהוי אזרחות גרמנית של האם.[1]
תקופת השואה
בגטו ורשה והמרד
בגטו ורשה הצטרף סמוס לארגון יהודי לוחם ולתנועת השומר הצעיר. הוא עבד במפעל לתיקון קסדות של חיילים גרמנים ברחוב נאלבקי, וניצל את תפקידו, כדי להבריח חומר מדלל ששימש להכנת בקבוקי תבערה עבור הארגון המחתרתי.[3]
ב-19 באפריל 1943, עם פתיחת מרד גטו ורשה, השליך סמוס בעצמו בקבוקי תבערה על חיילים נאצים מגגות הבתים. הוא היה אחד ממעטים ששרדו את חודש הלחימה. לאחר דיכוי המרד נעצר והועלה לרכבת למחנה ההשמדה טרבלינקה, אך זו שבה על עקבותיה עקב ויכוח בין קצינים גרמנים, שדרשו להשיב את הפועלים ששימשו בתחנת הרכבת.[4][5]
מחנות העבודה וצעדת המוות
לאחר מכן נשלח סמוס למחנה בודזין הסמוך ללובלין, שם נורה אביו למוות על ידי מפקד המחנה ריינהולד פיקס (גר'). סמוס ניצל את מעילו של אביו כדי להבריח מזון לאסירים אחרים. בהמשך הועבר למחנות אושוויץ ופלוסנבירג, שם סומן במספר האסיר 60109.[1]
באפריל 1945 הוצעד סמוס עם אסירים נוספים בצעדת המוות לעבר דכאו, ממנה הצליח להימלט יחד עם חברו לחווה בכפר שטמסריד שבבוואריה. איכר גרמני העניק להם חלב – אותו תיאר סמוס כ"לידה השנייה" שלו – עד שהועבר באמבולנס של הצבא האמריקאי לבית חולים באידר-אוברשטיין (אנ').
לאחר השואה
לאחר שחרורו התאחד סמוס עם אמו ואחותו בלודז', אך עקב האנטישמיות שנותרה בפולין, היגרו לאזור האמריקאי שבגרמניה הכבושה. סמוס הפליג לארצות הברית על סיפון אוניית ליברטי והתיישב בניו יורק.[2]
בשנת 1956 השלים תעודת בגרות ולמד חשבונאות ומיסוי במכללה העירונית של ניו יורק. בעקבות הלם קרב אושפז במרפאה לניצולי השואה, אך בהמשך פנה לתחום האמנות כדרך ריפוי נפשי.
ב-1979 עלה לישראל והתיישב בתל אביב, שם עבד במלונאות, והחל לעסוק בציור באופן מקצועי. ציוריו עסקו בזיכרונות מהשואה ובמפגש עם האנושיות שלאחריה.
פעילות אמנותית והנצחה
סמוס הציג את יצירותיו בישראל, בארצות הברית ובגרמניה. אוסף הציורים המרכזי שלו, בשם "Reflections of a Survivor" ("הרהורים של ניצול"), מוצג במוזיאון השואה בפלורידה (Florida Holocaust Museum), הכולל 38 מיצירותיו.[6]
ציוריו נחשבים לכלי ביטוי אמנותי של חוויות השואה, והוצגו בבתי ספר ובאירועי חינוך בגרמניה ובישראל. חייו היוו השראה למחזמר "To Paint the Earth" ("לצייר את האדמה"), שהועלה בניו יורק.[1]
חיים אישיים
בישראל פגש סמוס את אשתו רותי בספא בעיר ערד. הוא השתתף תדיר במצעד החיים ובערבי זיכרון בסלון, ונודע בחוש ההומור שלו גם בגיל מתקדם. סמוס התגורר בשנותיו האחרונות ברמת גן.
בספטמבר 2025 קיבל את עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (Bundesverdienstkreuz) על תרומתו להנצחת זיכרון השואה ולחינוך לדורות הצעירים.[4] חודש לאחר מכן, ב-21 באוקטובר 2025, הוא הלך לעולמו בגיל 99.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Warsaw Ghetto Uprising's last survivor: Story of Michael Smuss, 12 באפריל 2025
- ^ 2.0 2.1 82 years after the Warsaw Ghetto Uprising, its last living survivor bears witness, 24 באפריל 2025
- ↑ Michael Smuss, who fought Nazis with Molotov cocktails during the Warsaw Ghetto Uprising, dies at 99, 23 באוקטובר 2025
- ^ 4.0 4.1 Michael Smuss: Warsaw Ghetto survivor who resisted the Nazis dies, 24 באוקטובר 2025
- ↑ איתמר אייכנר, מיכאל סמוס, מאחרוני הניצולים ממרד גטו ורשה, הלך לעולמו, באתר ynet, 23 באוקטובר 2025
- ↑ Reflections of a Survivor - Artwork by Michael Smuss
מיכאל סמוס42119904Q133688659