מיכאל הייניש
 | |||||
| לידה |
15 באוגוסט 1858 אוסטריה תחתית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 26 בפברואר 1940 (בגיל 81) | ||||
| מדינה |
 אוסטריה | ||||
| מפלגה | עצמאי | ||||
| |||||
מיכאל ארתור יוזף יקוב הייניש (בגרמנית: Michael Arthur Josef Jakob Hainisch; 15 באוגוסט 1858 – 26 בפברואר 1940) היה פוליטיקאי אוסטרי שכיהן כנשיא אוסטריה השני, לאחר נפילתה של המונרכיה של האימפריה האוסטרו-הונגרית בסיומה של מלחמת העולם הראשונה.
קריירה מוקדמת
הייניש החל את דרכו כעורך דין וכפקיד בכיר במשרד האוצר ובמשרד החינוך, אך לאחר מכן פרש לאחוזותיו באוסטריה תחתית ובשטיריה, שם הוא עסק בחקלאות, היה למנהיג של הסניף האוסטרי של האגודה הפביאנית ולאחד ממייסדי הספרייה העממית המרכזית. בשנותיו האחרונות הוא עבר מסוציאליזם רדיקלי לשמרנות אגררית.
נשיא
פעילות מפלגתית לא הייתה חביבה על הייניש. הוא נבחר להיות נשיא בשל דמותו הסמכותנית, אף על פי שהוא לא היה חבר הפרלמנט. בבחירות לנשיאות הוא התמודד כמועמד עצמאי. ב-1920 הוא החל לכהן כנשיא ונשאר בתפקידו למשך שתי תקופות כהונה עד 1928. הייניש נשא לאישה את אמיליה פיגדור, בת למשפחה יהודית מתבוללת. אביה של אמיליה, גוסטב, היה חבר מועצת העיר וינה.
כנשיא, עמל הייניש קשות לשפר את מצבה הקשה שאוסטריה מצאה את עצמה לאחר המלחמה. הוא עשה רבות לפתח את המגזר החקלאי, עודד את חשמול מערכת הרכבות וניסה לפתח את התיירות, במיוחד בהרי האלפים. הוא גם עודד את תנועת הסחר עם הארצות השכנות, כמו גרמניה. הייניש היה המגן של המסורות והתרבות המקומיים והוא יזם את חקיקתו של החוק להגנת אנדרטאות. הוא גם היה חבר של כבוד באקדמיה למדעים.
ב-1928 העלו המפלגות הראשיות הצעה לתקן את החוקה כדי לאפשר את בחירתו של הייניש לתקופת כהונה שלישית. הקנצלר איגנץ זייפל הציע שהייניש יכהן כנשיא שנה אחת נוספת, אך הייניש דחה את ההצעה. לאחר סיום תפקידו כנשיא הוא כיהן כשר המסחר מ-1929 ועד 1930.
בצעד שנוי במחלוקת, תמך הייניש ברעיונות הפאן גרמניים ומאוחר יותר תמך באנשלוס, סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית ב-1938, כמו רבים מבני ארצו. מיכאל הייניש מת ב-1940, שנה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה.
קישורים חיצוניים
- מיכאל הייניש באתר הממשלה (בגרמנית)
| נשיאי אוסטריה | ||
|---|---|---|
|
.svg){kind=small}
24698418מיכאל הייניש