מיכאיל פטרוביץ' סידקו
מיכאיל פטרוביץ' סידקו (ברוסית: Сидько, Михаил Петрович; נולד ב-1936 בקייב) הוא מהנדס כימי, ממציא וחדשן מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, הניצול האחרון מטבח באבי יאר.[1]
ביוגרפיה
משפחתו הייתה אמורה להתפנות ברכבת מזרחה, אך אחיו גרישה ירדה מהרכבת כדי לשחרר את יוני המשפחה שהיו בשובך. האם ברטה הורידה את שלושת ילדיה האחרים מהרכבת כדי לחפש אותו. האב היה במקום אחר ברכבת ונותר עליה.[2]
ב-28 בספטמבר 1941, 2,000 עלונים חולקו בקייב, באוקראינית ובגרמנית: "כל יהודי העיר קייב וסביבתה צריכים להתייצב ביום שני, 29 בספטמבר 1941, עד השעה 8 בבוקר, בפינת הרחובות מלניקובסקיה ודגטיארניה (ליד בית הקברות). קחו אתכם את המסמכים שלכם, חפצי ערך, בגדים חמים ותחתונים. אלה שלא יצייתו לפקודה זו יירו".
שכנים שכנעו את אמו של סידקו לא ללכת למקום ההתכנסות, מכיוון שבעלה וילדיה היו אוקראינים. המשפחה נשארה בבית.[3]
ב-30 בספטמבר, עוזרת הבית לושקה הודיעה לגרמנים כי המשפחה יהודיה ואינה מצייתת לפקודות שהוצאו ב-28 בספטמבר. המשפחה נשלחה לבאבי יאר והצטרפה לשיירת יהודים בראשות קצין גרמני ושוטר. השוטר משך מהשיירה את מיכאיל, אחיו וכמה ילדים. הוא ירה והרג שני גברים. שאר האנשים בשיירה נמלטו.
שבוע לאחר מכן, עוזרת הבית לושקה מסרה שוב את המשפחה לגסטפו. שכנם, איוון פולקסדויטש, היה המתורגמן של הגסטפו. הוא סיפר לגרמנים שמיכאיל ואחיו הם אוקראינים, והם שוחררו.[4]
מאוחר יותר, שכנה התיישבה איתם - סופיה קריבורוט-בקלנובה עם בתה גלינה. במהלך הפשיטות, סופיה קונדרטייבנה אמרה שמיכאיל ואחיו הם ילדיה. בשנת 2004 הוענק תואר חסידת אומות העולם לגלינה אליזרובנה ולסופיה קריבורוט-בקלנובה (לאחר מותה).
מיכאיל ואחיו גנבו פחם בתחנת הרכבת, נתפסו והגיעו למחנה סירץ, שם נערכו בהם ניסויים רפואיים: רגליהם הוקפאו, הם נחשפו לקרציות דלקת המוח וקיבלו זריקות. בחורף 1942–1943 גרישה נמלט ובשנת 1943 חילץ את מיכאיל.[5]
לאחר המלחמה מיכאיל סידקו השלים את לימודיו בבית הספר, ומגיל 13 עבד כסנדלר, שירת בצבא והתיישב בצ'רקאסי, שם עבד במפעל כימי. לאחר פרישתו עלה לישראל בשנת 2000.[6]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Haikin, Boris (31 בינואר 2018). Deportation to Hell, or Voices from the Underworld. Litres. ISBN 978-5-04-043706-1. נבדק ב-12 בדצמבר 2021.
{{cite book}}
: (עזרה) - ↑ "The son of a Jewish woman and a Ukrainian told how he survived in Babi Yar: "And my grandchildren serve in the IDF"" (ברוסית). Vesty. 27 בינואר 2018. נבדק ב-5 במאי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ↑ ""מה שקרה לפני 75 שנה לעולם לא אשכח" – ניצול באבי יאר". יוטיוב (ברוסית). 30 בינואר 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ↑ "Survivors of concentration camps and ghettos". Netzulim (ברוסית). 29 ביולי 2023.
{{cite web}}
: (עזרה) - ↑ "Mikhail Sidko". www.lost-childhood.com. אורכב מ-המקור ב-23 בפברואר 2020. נבדק ב-5 במאי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ↑ "The son of a Jewish woman and a Ukrainian told how he survived in Babi Yar: "And my grandchildren serve in the IDF"" (ברוסית). Vesty. 27 בינואר 2018. נבדק ב-5 במאי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה)
מיכאיל פטרוביץ' סידקו41646392Q97205417