מחנה נחל שורק
מרכז התחמושת והטילים 6420 (ראשי תיבות: מרת"ח 6420), או מחנה נחל שורק, הוא בסיס צבאי של מרכז התחמושת והטילים של אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. הוא ממוקם על נחל שורק, מדרום למושב יסודות על כביש 3, כ-3 ק"מ מזרחה ממחלף שורק.
הקמת המחנה
כשהבריטים עזבו את הארץ, וארגון ההגנה יצא מהמחתרת, הוא החל להעביר את התחמושת מהסליקים לאחסנה בבסיסים בריטיים. במהרה נבנו בבסיס בגבעתיים חמישה בונקרים בני 160 מ"ר עם פתחי אוורור ודלתות הזזה, ונחצבה מערה עמוקה שדופנה בבטון, ומעלית מיוחדת הוליכה אליה. בסיס זה הפך לימים לבסיס אחסנה שנקרא בסיס "הגבעה." הוא שימש לאחסנת נשק קל, תחמושת כבדה וקלה. מחסן עם תחמושת ציוד מוחזר שהכיל 200 פצצות 81 מ"מ נפיץ התפוצץ, אך איש לא נפגע. בשנת 1950 הופרדה התחמושת מהנשק, ובאותה שנה הקימו את בסיס ואדי סרר שהפך לימים למרת"ח נחל שורק. בבסיס הוקם גם מכון לטיפול בתחמושת לניקויה ושימורה. לאחר מבצע קדש הועברה תחמושת שלל ותחמושת "כושר נמוך" לאחסנה לטיפול, לניקוי ולשיקום.
במהלך השנים
לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973, הורחבה הפעילות במרת"ח, והוקם בסיס תחמושת בביר חסנה בסיני. נקבעה תוכנית חמש-שנתית אשר דרשה פריסת בסיסים ומחנות כך שיענו על הכמויות התחמושת המתוכננות, מספר האוגדות השתלש, ונוסף להקמת בסיסים, הורחבו בסיסים של מרת"ח וביניהם נחל שורק.
בעקבות חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979, הייתה חייבת ישראל לפנות את סיני תולך שלוש שנים, ועל תחמושת מבסיס קציעות בתחום של כ-3 ק"מ מהגבול החדש להתפנות. כזו שלא היה כדאי לפנות הושמדה. הסכם השלום אפשר ניתוב תקציבים למימוש חלקי המלחמה, ועקב הפינוי מקציעות והצורך בהרחבה הורחב בסיס נחל שורק.
בעשור השני למאה ה-21, הפעילות בבסיסי מרת"ח כמו נחל שורק הוגבלה עקב התפתחות מואצת של היישובים העירוניים בקרבתם, דוגמת קרבת נחל שורק לכביש ראשי. עם זאת, לצד גדילה בתחמושת וסד"כ בצה"ל הוקמו יחידות שלהן אין מחסני תחמושת, ועל כן, הוקמות בסיסים חדשים, וגם הוגדלה כמות המחסנים בבסיס נחל שורק.
קישורים חיצוניים
- ספר מרת"ח, אתר חיל החימוש
מחנה נחל שורק42203818