מחנה הריכוז פייהינגן
_neu_gestalteter_KZ-Friedhof_(1958)_bei_Gedenkst%C3%A4tte.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | גרמניה |
| מחוז | וייהינגן אן דר אנץ |
| נתונים | |
| קואורדינטות | 48°56′44″N 8°57′15″E / 48.9456°N 8.95414°E |
מחנה הריכוז פַייהִינגֶן (בגרמנית: Konzentrationslager Vaihingen), ובשמו הרשמי מחנה הריכוז וִיזֶנגרוּנד (Konzentrationslager Wiesengrund), היה מחנה ריכוז ועבודות כפייה בסמוך לעיר פייהינגן אן דר אנץ שבגרמניה הנאצית. במחנה, שהיה בראשיתו מחנה משנה של מחנה הריכוז נאצוויילר-שטרוטהוף שוכנו אסירים שייצרו חלקים לתעשיית החימוש הגרמנית, ובפרט ארגון טודט. בשלהי המלחמה היה למחנה ריכוז לאסירים חולים וגוססים.
המחנה נבנה בסוף 1943 – תחילת 1944 כחלק מתוכנית סודית בשם "שטוֹפל" להעביר מפעלי ייצור מסרשמיט אל מתחת לאדמה, במטרה שיהיו מוגנים מהפצצות בעלות הברית. מתקנים תת-קרקעיים אלה נבנו בסמיכות למחצבות באזור.
במחנה שוכנו בראשיתו 2,189 אסירים יהודים מגטו ראדום שבפולין. אסירים אלה, ואסירים נוספים שצורפו בהמשך, אולצו לעבוד במחצבה, ולשאת אבנים, אבני גוויל, חול וגרוסת, במשך 12 שעות ביממה בתנאי רעב. שיעור התמותה היה גבוה. האסירים שוכנו בארבעה מבנים עם לטרינה אחת. על המחנה הייתה שמירה הדוקה, עם גדר תיל כפולה, מגדלי שמירה וחיילי אס אס.
לקראת סתיו 1944 נזנח מבצע "שטופל", ורוב האסירים שובצו במחנות אחרים, בהם ביזינגן, הסנטל, דאוטמרגן ואונטריקסינגן. במחנה פייהינגן נשאר מספר מסוים של עובדי כפייה, אולם הוא הפך ליעד לאסירים חולים, שלמעשה הושארו שם למותם. מבנה חמישי הוקם לשמש מרפאה. 2,442 אסירים במצב רפואי קשה הגיעו בין נובמבר 1944 למרץ 1945, ושיעור התמותה בו עלה בצורה חדה ל-33 מתים ביום. מגפת טיפוס הבהרות החמירה את התנאים במחנה במידה ניכרת.
עם התקדמות הצבא הצרפתי, שלח האס אס ב-5 באפריל 1945 אסירים רבים לצעדת מוות בכיוון מחנה הריכוז דכאו. באותו היום ניצלו 16 אסירים נורווגיים בידי הצלב האדום השוודי, בהם טריגווה בראטלי, לימים ראש ממשלת נורווגיה. ב-7 באפריל שוחרר המחנה רשמית על ידי הארמייה הצרפתית הראשונה. למרות השחרור, 92 אסירים נוספים מתו לאחר השחרור מטיפוס או מבריאות ירודה.
גופות מקברי אחים גדולים הוצאו מקבריהן ונקברו מחדש בבית קברות ליד המחנה, אשר נפתח רשמית ב-2 בנובמבר 1958.
בעלי תפקידים במחנה נשפטו על ידי בית דין צבאי צרפתי. עשרה נדונו למיתה ושמונה נדונו לעבודות פרך.
קישורים חיצוניים
- אפיית מצות וליל הסדר במחנה ריכוז, בתוך: א' כרמון, י' אורון, חיוניות יהודית בשואה, משרד החינוך והתרבות תשל"ה–1975, אתר דעת
מחנה הריכוז פייהינגן40963023Q1555413