לדלג לתוכן

מחנה הריכוז אוברר קוברג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
מחנה הריכוז אוברר קוברג
Konzentrationslager Oberer Kuhberg
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
תאריכים
תאריך הקמה 1933
תאריך סגירה 1935
אוכלוסייה
מפקדי המחנה קארל באק
מספר אסירים בשיא כ-600
השתייכות האסירים אסירים פוליטיים

מחנה הריכוז אוברר קוברג (בגרמנית: Konzentrationslager Oberer Kuhberg) היה מחנה ריכוז שנבנה והופעל על ידי גרמניה הנאצית במבצר אוברר קוברג.

רקע

תחילת הרדיפה אחר מתנגדי המשטר הפוליטיים והאידאולוגיים של הנאצים החל מיד לאחר העברת השלטון למפלגה הנאצית ב-30 בינואר 1933. עם הוצאת "צו נשיא הרייך להגנת העם והמדינה" ב-28 בפברואר 1933 הוכרז מצב חירום במדינה. באמצעות תקנה זו ובאמצעות "חוק ההסמכה" מ-24 במרץ 1933 הופסקו זכויות היסוד בסיסיות עבור מתנגדי המשטר והחלה רדיפתם והחזקתם של תומכי האופוזיציה הפוליטית במעצר.[1] תוך זמן קצר, אלפי אנשים ברחבי הרייך נכלאו ב-"מעצר מגן" ובמקביל הוקמו מספר מחנות ריכוז. מחנה הריכוז הראשון בוירטמברג היה מחנה הריכוז הויברג.[2] מאחר שהצבא הגרמני היה זקוק לאזור למטרות צבאיות, הועברו האסירים בסוף 1933 למחנה הריכוז אוברר קוברג.[3]

היסטוריה

כמבצר

מבצר אוברר קוברג נבנה בין השנים 1848–1857 כחלק ממערכת מבצר אולם, מבצר פדרלי של הקונפדרציה הגרמנית. המבצר שימש את הצבא עד המאה ה-20 ונחשב לאחד מהמבצרים הגדולים באירופה. בתקופת שלום תוכנן להכיל כ-5,000 חיילים, ובזמן מלחמה עד 20,000 חיילים.

כמחנה ריכוז

מחנה הריכוז אוברר קוברג הוקם בסתיו 1933 לפי צו של מושל וירטמברג, וילהלם מאר, כתחליף ישיר למחנה הריכוז הויברג, שהיה המחנה הראשון בוירטמברג. המחנה היה כפוף למשטרה הפוליטית של וירטמברג ובכך למשרד הפנים של מדינת וירטמברג.[4]

מחנה הריכוז המוקדם כלל כבר רבים ממרכיבי היסוד של מחנות הריכוז המאוחרים יותר. לכך השתייכו לא רק מערכת מדורגת של מגורים לאסירים, אלא גם תאי בידוד, תאי מעצר, מפקדה, חדרים לצוותי השמירה, רחבת מסדרים ומרפאת מחנה.[5]

במעוז המבצר שכנה מפקדת מחנה הריכוז, חדרי החקירות, משרדי האס אס, מחלקת הצנזורה וכן תאי מעצר, שבהם נכלאו אסירים שכביכול עברו על תקנות המחנה. מגורי האסירים מוקמו בקזמטים — מעברים תת-קרקעיים שבהם שוכנו, בעת תפוסה מלאה, עד כ-300 אסירים.[6]

בין נובמבר 1933 ליולי 1935 נכלאו במחנה הריכוז אוברר קוברג כ-600 אסירים.[7] הם היו בעיקר קומוניסטים וסוציאל-דמוקרטים, אך בין האסירים היו גם שלושה אנשי כנסייה קתוליים ומטיף אוונגלי מכנסייה חופשית.[8] בין האסירים הבולטים היה קורט שומאכר, פוליטיקאי גרמני, לימים מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD). הוא כיהן בתפקידו ממאי 1946 ועד מותו באוגוסט 1952. אסיר בולט נוסף היה חבר הרייכסטאג מטעם המפלגה הקומוניסטית הגרמנית (KPD), שניהם נכלאו בבידוד.[9] אסירים ידועים נוספים היו חן רויס, חבר מועצת העיר אסלינגן מטעם המפלגה הקומוניסטית, אוטו קרואופמן, חבר מועצת העיר של שטוטגרט של שטוטגרט, וכן גוטלוב קאם, שכיהן לאחר המלחמה כ-"שר השחרור" בבאדן-וירטמברג.[10] בנוסף, היו אסירים שנרדפו מסיבות חברתיות, והוגדרו כ-"א-חברתיים" או "עצלנים". בין אלה היו, למשל, סוחרים נודדים, חסרי בית ואבטלנים, אך גם כמה אמנים.[11]

לעולם החיצון הוצג מחנה הריכוז אוברר קוברג כמקום ל-"חינוך מחדש", ותיאור זה הופיע גם באמצעי התעמולה.[12] הטיפול באסירים הוצג לציבור כקפדני אך הוגן, במטרה לשבור את ההתנגדות הפוליטית באזור ולשלב את האסירים ב-"קהילה הלאומית".[13] חיי היומיום במחנה אופיינו בטרור מצד שומרי האס אה והאס אס ומפקד המחנה, קארל באק.[14] חלק מטרור זה כלל עונשים שרירותיים, ספירות נוכחים (roll call) שנמשכו שעות רבות, אלימות פיזית והוצאות להורג מדומות.[7] תנאי המחיה בתאי האסירים הובילו למחלות קשות בקרב האסירים. התאים התת-קרקעיים היו לחים, חשוכים וקרים באופן מתמיד. הטיפול הרפואי היה נקודתי, ומחלות בדרך כלל לא טופלו. לעיתים שוחררו אסירים חולים מאוד מוקדם מהמחנה כדי למנוע קשר אפשרי בין מקרי מוות לבין מחנה הריכוז.[15] לפי הנתונים הידועים כיום, לא נרשמו מקרי מוות במחנה.

מחנה הריכוז אוברר קוברג נוהל לאורך כל תקופתו על ידי קארל באק, יליד שטוטגרט, שכיהן קודם לכן בתפקיד זה גם במחנה הריכוז הויברג.[16] מאחר שהצבא הגרמני היה זקוק לאזור למטרות צבאיות, הועברו האסירים בסוף 1933 למחנה הריכוז אוברר קוברג. באק דרש יחס קשוח כלפי האסירים ופיקח על השומרים, שכללו את המשטרה המוגנת (Schutzpolizei), האס אה והאס אס.[17]

לאחר סגירת מחנה הריכוז אוברר קוברג, קארל באק פיקד על מחנה הריכוז וולצהיים (1935–1940). לאחר מכן מונה למפקד מחנה הריכוז שירמק באלזס.[18]

מחנה הריכוז אוברר קוברג פורק ביולי 1935, במסגרת מיזוג וארגון מחדש של מערכת מחנות הריכוז הנאצית. כ-30 אסירים נשארו במחנה והועברו למחנה הריכוז דכאו, ביניהם קורט שומאכר ואלפרד האג.[19] עבור רבים מהאסירים, המעצר באוברר קוברג היה תחילתו של מסע ממושך דרך מחנות ריכוז ומרכזי מעצר נאציים נוספים.[20]

הנצחה

קהילת שורדי המחנות הויברג–קוברג–ולצהיים והארגון לתיעוד והנצחה של מחנה הריכוז אוברר קוהברג (Verein Dokumentationszentrum Oberer Kuhberg Ulm, DZOK) הוקמו בשנת 1948. מאז שנות ה-60 הם פעלו להקמת אתר זיכרון באתר ההיסטורי. המבצר ושטחו הוכרזו כאתר מוגן רשום ב-1960. מבנה ושטח המבצר ניצלו מהרס מלחמתי ומהתערבויות בנייה משמעותיות לאחר המלחמה, ובכך נשמרו חלק ניכר מהמבנים המקוריים.

עם זאת, לאחר סגירת מחנה הריכוז נעשה שימוש במבנים ובשטח המבצר למטרות שונות: מחנה לשבויי מלחמה, ייצור נשק, מחנה פליטים ואף מסעדה בשנים הראשונות לאחר המלחמה. החל משנות ה-60 עבר האתר שינויים ושיפוצים במסגרת ייעודו לשימוש כאתר הנצחה למחנות הריכוז וכמוזיאון.

מרכז התיעוד וההנצחה אוברר קוברג (Dokumentationszentrum Oberer Kuhberg) הוקם בשנת 1985, ביוזמתם של אסירים לשעבר ועמותת התיעוד של אוברר קוברג באולם. מאז משמש המבצר, כמוזיאון ומרכז חינוכי. ב-2017 הוכר רשמית כאתר הנצחה למחנה ריכוז.[21]

  • Fairground
    יריד
  • Reduit
    מעוז פנימי
  • Example of a cell
    דוגמה לתא
  • Replica of prisoner's beds
    שחזור מיטות אסירים

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מחנה הריכוז אוברר קוברג בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ Entrechtet - verfolgt - vernichtet: NS-Geschichte und Erinnerungskultur im deutschen Südwesten, 1. Auflage, Stuttgart: Verlag W. Kohlhammer GmbH, 2016, Schriften zur politischen Landeskunde Baden-Württembergs, עמ' 61, מסת"ב 978-3-945414-20-0
  2. ↑ Wolfgang Benz, Barbara Distel, Angelika Königseder, Der Ort des Terrors: Geschichte der nationalsozialistischen Konzentrationslager, München: C. H. Beck, 2005, עמ' 127, מסת"ב 978-3-406-52960-3
  3. ↑ Nicola Wenge, Die Etablierung des Terrors: Frühe Verfolgung der politischen Opposition in Baden und Württemberg. Geschichte und Nachgeschichte des KZ Oberer Kuhberg Ulm, שטוטגרט, 2016, עמ' 69
  4. ↑ Nicola Wenge, Die Etablierung des Terrors: Frühe Verfolgung der politischen Opposition in Baden und Württemberg. Geschichte und Nachgeschichte des KZ Oberer Kuhberg Ulm, שטוטגרט, 2016, עמ' 68–69
  5. ↑ "Württembergisches Schutzhaftlager Ulm": ein frühes Konzentrationslager im Nationalsozialismus (1933 - 1935); Informationen und Arbeitshilfen für den Besuch der Ulmer KZ-Gedenkstätte mit Schülern, Neubearb, Tübingen: Oberschulamt Tübingen, 2004, Materialien zur Landeskunde und Landesgeschichte, עמ' 87, מסת"ב 978-3-9805396-6-1
  6. ↑ Myrah Adams, Wurde des Menschen ist unantastbar, אולם: Dokumentationszentrum Oberer Kuhberg, 2002, עמ' 21
  7. ^ 7.0 7.1 der schrankenlosesten Willkür ausgeliefert: Häftlinge der frühen Konzentrationslager 1933-1936/37, 1. Auflage, Weinheim: Campus Verlag, 2017, Wissenschaftliche Reihe des Fritz Bauer Instituts, עמ' 144, מסת"ב 978-3-593-50702-6
  8. ↑ Silvester Lechner, Das KZ Oberer Kuhberg und die NS-Zeit in der Region Ulm, Neu-Ulm, 2. Aufl, Stuttgart: Silberburg-Verl, 1988, Die NS-Zeit in der Region Ulm, Neu-Ulm / hrsg. von Silvester Lechner, עמ' 99, מסת"ב 978-3-925344-28-2
  9. ↑ Silvester Lechner, Das KZ Oberer Kuhberg und die NS-Zeit in der Region Ulm, Neu-Ulm, 2. Aufl, Stuttgart: Silberburg-Verl, 1988, Die NS-Zeit in der Region Ulm, Neu-Ulm / hrsg. von Silvester Lechner, מסת"ב 978-3-925344-28-2
  10. ↑ Bertold Kamm, Wolfgang Mayer, Der Befreiungsminister: Gottlob Kamm und die Entnazifizierung in Württemberg-Baden, 1. Auflage, Tübingen: Silberburg-Verlag, 2005, מסת"ב 978-3-87407-655-5
  11. ↑ Oberer Kuhberg Documentation Centre, אתר התיירות הרשמי של אולם (בגרמנית)
  12. ↑ Entrechtet - verfolgt - vernichtet: NS-Geschichte und Erinnerungskultur im deutschen Südwesten, 1. Auflage, Stuttgart: Verlag W. Kohlhammer GmbH, 2016, Schriften zur politischen Landeskunde Baden-Württembergs, עמ' 78, מסת"ב 978-3-945414-20-0
  13. ↑ Entrechtet - verfolgt - vernichtet: NS-Geschichte und Erinnerungskultur im deutschen Südwesten, 1. Auflage, Stuttgart: Verlag W. Kohlhammer GmbH, 2016, Schriften zur politischen Landeskunde Baden-Württembergs, עמ' 74, מסת"ב 978-3-945414-20-0
  14. ↑ Entrechtet - verfolgt - vernichtet: NS-Geschichte und Erinnerungskultur im deutschen Südwesten, 1. Auflage, Stuttgart: Verlag W. Kohlhammer GmbH, 2016, Schriften zur politischen Landeskunde Baden-Württembergs, עמ' 71, מסת"ב 978-3-945414-20-0
  15. ↑ Entrechtet - verfolgt - vernichtet: NS-Geschichte und Erinnerungskultur im deutschen Südwesten, 1. Auflage, Stuttgart: Verlag W. Kohlhammer GmbH, 2016, Schriften zur politischen Landeskunde Baden-Württembergs, עמ' 81, מסת"ב 978-3-945414-20-0
  16. ↑ Wolfgang Benz, Barbara Distel, Angelika Königseder, Der Ort des Terrors: Geschichte der nationalsozialistischen Konzentrationslager, München: C. H. Beck, 2005, עמ' 127, מסת"ב 978-3-406-52960-3
  17. ↑ Nicola Wenge, Die Etablierung des Terrors: Frühe Verfolgung der politischen Opposition in Baden und Württemberg. Geschichte und Nachgeschichte des KZ Oberer Kuhberg Ulm, שטוטגרט, 2016, עמ' 73
  18. ↑ Myrah Adams, Wurde des Menschen ist unantastbar, אולם: Dokumentationszentrum Oberer Kuhberg, 2002, עמ' 39
  19. ↑ Silvester Lechner, Das KZ Oberer Kuhberg und die NS-Zeit in der Region Ulm, Neu-Ulm, 2. Aufl, Stuttgart: Silberburg-Verl, 1988, Die NS-Zeit in der Region Ulm, Neu-Ulm / hrsg. von Silvester Lechner, עמ' 211, מסת"ב 978-3-925344-28-2
  20. ↑ Myrah Adams, Wurde des Menschen ist unantastbar, אולם: Dokumentationszentrum Oberer Kuhberg, 2002, עמ' 45
  21. ↑ Die KZ-Gedenkstätte – DZOK Ulm, אתר הארגון לתיעוד והנצחה של מחנה הריכוז אוברר קוהברג (בגרמנית)

מחנה הריכוז אוברר קוברג42105419Q1260059

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מחנה_הריכוז_אוברר_קוברג&oldid=3557081"