מוסטפא צ'מראן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מוסטפא צ'מראן
مصطفی چمران ساوه‌ای
צ'מראן
צ'מראן
לידה 2 באוקטובר 1932
טהראן, איראן
נהרג 21 ביוני 1981 (בגיל 48)
כורדיסטן האיראנית
מקום קבורה בית העלמין בהשט-י זהרה, טהראן
שם מלא מוסטפא צ'מראן סאוואי
מדינה איראןאיראן איראן
השכלה
עיסוק פיזיקאי, פוליטיקאי, קצין צבא ולוחם גרילה
השקפה דתית שיעה
בת זוג
  • גד'ה ג'אבר (ממוצא לבנוני)
מספר ילדים 4
chamran.ir
חבר המג'לס (הפרלמנט)
28 במאי 1980 – 21 ביוני 1981
(שנה)
שר ההגנה והלוגיסטיקה של הכוחות המזוינים
30 בספטמבר 1980 – 28 ביוני 1980
תחת ראש הממשלה מהדי באזרגאן
→ Taghi Riahi
Javad Fakoori ←
סגן ראש הממשלה לענייני המהפכה
21 באפריל 1979 – 30 בספטמבר 1979
(163 ימים)
תחת ראש הממשלה מהדי בזארגאן
→ מהדי באזרגאן
אבראהים יזדי ←

מוסטפא צ'מראן סאוואי (בפרסית: مصطفی چمران ساوه‌ای; 2 באוקטובר 1932 – 21 ביוני 1981) היה פיזיקאי, פוליטיקאי, מפקד ולוחם גרילה איראני. לאחר המהפכה האיראנית שימש כשר ההגנה הראשון של איראן, כחבר המג'לס וכמפקד מתנדבים צבאיים-למחצה במלחמת איראן–עיראק, במסגרת גוף שכונה "מטה הלחימה הבלתי סדירה". הוא נהרג במהלך מלחמת איראן–עיראק.[1]

ביוגרפיה

ראשית חייו וחינוך

צ'מראן נולד למשפחה דתית ב־2 באוקטובר 1932 בטהראן.[2][3] הוא קיבל חינוך דתי מידי האייתוללות טאלקאני ומורתזה מותח'רי.[4] צ'מראן למד בבית הספר התיכון אלבורז, ולאחר מכן סיים בתואר בוגר באלקטרומכניקה באוניברסיטת טהראן.[2]

בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 עבר צ'מראן לארצות הברית לצורך לימודים גבוהים. הוא השלים לימודי תואר שני באוניברסיטת טקסס A&M,[5] ובהמשך קיבל תואר דוקטור בהנדסת חשמל ופיזיקת פלזמה בשנת 1963 מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי.[6]

בספרו Self-construction and Development כתב צ'מראן כי בשנות ה-60 הועסק כחוקר במעבדות נוקיה בל ובמעבדת ההנעה הסילונית של נאס"א (Jet Propulsion Laboratory).[7][8]

קריירה ציבורית

בשנות ה-60 היה צ'מראן אחד ממנהיגי תנועת החירות של איראן, שבראשה עמד מהדי באזרגאן.[2][9] הוא נמנה עם הזרם הרדיקלי החיצוני של התנועה, יחד עם אבראהים יזדי, סאדק קוטבזאדה ועלי שריעתי.[10]

בתום לימודיו נסע צ'מראן לקובה, שם עבר הכשרה צבאית.[11] בדצמבר 1963 עזב את ארצות הברית יחד עם סאדק קותבזאדה ואבראהים יזדי ונסע למצרים, שם עברו שלושתם הכשרה בלוחמת גרילה.[12][13] במהלך שהותם נועדו עם גורמים מצריים במטרה להקים ארגון אופוזיציה לשלטון השאה באיראן. הארגון שנוסד כונה מאוחר יותר סאמא (SAMA) – הארגון המיוחד לאחדות ופעולה (SAMA – Special Organization for Unity and Action), וצ'מראן מונה לראש הזרוע הצבאית שלו.[10]

בשובו לארצות הברית בשנת 1965 ייסד בסן חוזה קבוצת פעולה בשם "השיעה האדומה", שמטרתה הייתה להכשיר פעילים לוחמים. אחיו, מהדי צ'מראן, היה גם הוא חבר בקבוצה.[12] בשנת 1968 הקים צ'מראן ארגון נוסף בשם "אגודת הסטודנטים המוסלמים של אמריקה" (MSA), שנוהל בידי אבראהים יזדי. לארגון נוסדו סניפים גם בבריטניה ובצרפת.[12]

בשנת 1971 עזב צ'מראן את ארצות הברית ועבר ללבנון,[12] שם הצטרף למחנות של אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין) ולתנועת אמל.[11] הוא היה בין הבולטים והמייסדים של התנועה האסלאמית המהפכנית במזרח התיכון, ועסק בארגון והכשרה של לוחמי גרילה וכוחות מהפכניים באלג'יריה, מצרים וסוריה. במהלך מלחמת האזרחים בלבנון שיתף פעולה באופן פעיל עם מוסא א-סדר, מייסד תנועת אמל. צ'מראן הצטרף לתנועה ונחשב ל"יד ימינו של א־סדר".[14][15]

צ'מראן, יחד עם סאדק קותבזאדה, היה חלק מקבוצה שכונתה "המאפיה הסורית" בסביבתו של רוחאללה ח'ומייני. בין קבוצה זו לבין הקבוצה היריבה שתמכה בלוב ועמדה תחת הנהגתו של מוחמד מונטזרי התנהל סכסוך פוליטי.[16]

וליאולה פלאחי, מוסתפא צ'מראן ועבאס ע'זמאני לאחר שחרור העיר פאוה
מוסטפא צ'מראן המדען במעבדת הגרעין

עם פרוץ המהפכה האסלאמית באיראן שב צ'מראן לאיראן.[17] בשנת 1979 שימש כסגן ראש הממשלה בממשלת המעבר בראשות מהדי באזרגאן.[18][19] באותה תקופה פיקד על מבצעי הצבא באזור כורדיסטן האיראנית, שם פרצו מרידות של האוכלוסייה הכורדית נגד ממשלת המעבר.[18] בין ספטמבר 1979 ל־1980 כיהן כשר ההגנה של איראן,[20] והיה לשר ההגנה האזרחי הראשון של הרפובליקה האסלאמית.[21]

במרץ 1980 נבחר צ'מראן למג'לס (הפרלמנט האיראני) כנציג מטעם מחוז טהראן.[22] במאי אותה שנה מונה לנציג האייתוללה במועצה העליונה לביטחון לאומי.[23]

חיים אישיים ומשפחה

בשנת 1961 נשא מוסתפא צ'מראן לאישה אמריקאית בשם תומאס (פרוונה) היימן. מנישואין אלו נולדו להם בת בשם רושן ושלושה בנים – רחים, עלי וג'מאל. ילדיו מתגוררים בחוף המערבי של ארצות הברית; לאחר שמשפחתו היגרה ללבנון, שבה פרוונה לארצות הברית בשל נסיבות קשות, ונפרדה מצ'מראן בשנת 1973. הם לא חזרו להתגורר יחד עד לפטירתה בשנת 2009. צ'מראן נמנע מיצירת קשר נוסף עם ילדיו, מתוך אמונה שחייו נפרדו מחייהם. לאחר שובו לאיראן, שלח לו אחד מילדיו קלטת שמע, אך הוא לא הגיב לפנייה. במשך השנים לא פורסמו ראיונות עם אשתו וילדיו, עניין שעורר סקרנות מצד חוקרים וביוגרפים.

בשנת 1977 נישא צ'מראן בשנית לגד'ה ג'אבר,[24] אזרחית לבנונית. הנישואין נערכו בתיווכם של מוסא א־סדר ואיש דת בשם סייד ע'ראוי.[25]

אחיו הבכור, עבאס צ'מראן, היה הדקאן האחרון של הפקולטה להנדסת חשמל באוניברסיטת שריף לטכנולוגיה לפני המהפכה, ונפטר לאחר מכן. אח נוסף, מהדי צ'מראן, שימש בעבר כיו"ר מועצת העיר טהראן.[26]

קברו של מוסטפא צ'מראן בבית הקברות בהשט-א זהרה באיראן

צ'מראן פיקד על יחידת חי"ר במהלך מלחמת איראן–עיראק ונפצע פעמיים ברגלו השמאלית מרסיסי פגז מרגמה.[7] על אף פציעתו, מיאן לעזוב את יחידתו.[7]

הוא נהרג ב־21 ביוני 1981 באזור דהלאויה, מפגיעת פגז מרגמה בראשו, בעוד הקרבות נמשכו בחזית.[2][27] מותו נחשב בעיני גורמים מסוימים כ"מעורר חשד", ופרטים הקשורים לנסיבות האירוע נותרו לוטים בערפל.[17][28][29] קיימת סברה שהוא נהרג מירי דו צדדי של הכוחות האירניים.

צ'מראן נקבר בבית העלמין בהשט-א זהרה שבטהראן.[7] קברו ממוקם בחלקה 24, שורה 71, מספר 25.[30]

מורשת והוקרה

  • האייתוללה רוחאללה ח'ומייני תיאר את צ'מראן בפומבי כ"מצביא גאה של האסלאם".[7] לאחר מותו הוענק לו מעמד של גיבור לאומי, ומבנים ורחובות רבים באיראן ובלבנון נקראו על שמו, בהם גם דרך מהירה מרכזית.[7]
  • בשנת 2012 פרסם מחסן עלווי פוּר ביוגרפיה של צ'מראן.[31]
  • בשנת 2013 נקראה על שמו מין חדש של עש.[32][33]
  • באותה שנה פרסם ניק רובינסון בבריטניה, ביוגרפיה באנגלית על צ'מראן בשם: "לא אורח חיים חדש עבור הצמאים לאנושיות!" (Not a New Lifestyle for Those Who Thirst for Humanity!).[34]
  • בשנת 2014 יצא לאקרנים הסרט "צ'ה" (בפרסית: چ), בבימויו של אבראהים חאתמי-כיא, לכבודו של צ'מראן. הסרט מתאר יומיים מחייו של צ'מראן לאחר המהפכה האסלאמית באיראן.
  • בשנת 2017 יצר הבמאי האיראני רזא מירכרימי סרט אנימציה על צ'מראן.[35][36]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוסטפא צ'מראן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ Hiro, Dilip., The Longest War: The Iran-Iraq Military Conflict, Routledge & CRC Press, ‏1991 (באנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Vida Moezzinia. "Dr. Mostafa Chamran". IICHS. אורכב מ-המקור ב-27 בפברואר 2013. נבדק ב-17 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ↑ Dominique Avon; Anaïs-Trissa Khatchadourian (2012). Hezbollah. A History of the "Party of God". Cambridge, MA: Harvard University Press. p. 198. doi:10.4159/harvard.9780674067523. ISBN 9780674067523.
  4. ↑ "Shahid Mostafa Chamran has been known for his life of sacrifices". ABNA. 26 ביוני 2010. אורכב מ-המקור ב-13 באפריל 2013. נבדק ב-17 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ↑ An integrator based on motion and electrostatic charge. (Book, 1959). [WorldCat.org]. OCLC 5974555.
  6. ↑ "PhD Dissertations; EECS at UC Berkeley". CS. 9 בינואר 2013. נבדק ב-17 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 Scott Peterson (21 בספטמבר 2010). Let the Swords Encircle Me: Iran--A Journey Behind the Headlines. Simon & Schuster. pp. 701. ISBN 978-1-4165-9739-1. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ↑ دارالحدیث, موسسه علمی فرهنگی. "Self-construction and development (author Mostafa Chamran) - کتابخانه تخصصی جهاد و شهادت (موسسه فرهنگی روایت سیره شهدا)". www.lib.ir. נבדק ב-24 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ↑ "Mehdi Bazargan's biography". Bazargan website. נבדק ב-3 באוגוסט 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ 10.0 10.1 Houchang Chehabi; Rula Jurdi Abisaab; Centre for Lebanese Studies (Great Britain) (2 באפריל 2006). Distant Relations: Iran and Lebanon in the Last 500 Years. I.B.Tauris. p. 182. ISBN 978-1-86064-561-7. {{cite book}}: (עזרה)
  11. ^ 11.0 11.1 Sepehr Zabih (בספטמבר 1982). "Aspects of Terrorism in Iran". Annals of the American Academy of Political and Social Science. International Terrorism. 463: 84–94. doi:10.1177/0002716282463001007. JSTOR 1043613. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 Barsky, Yehudit (במאי 2003). "Hizballah" (PDF). The American Jewish Committee. אורכב מ-המקור (Terrorism Briefing) ב-29 באוקטובר 2013. נבדק ב-5 באוגוסט 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ↑ Abbas William Samii (1997). "The Shah's Lebanon policy: the role of SAVAK". Middle Eastern Studies. 33 (1): 66–91. doi:10.1080/00263209708701142.
  14. ↑ "Musa al Sadr: The Untold Story". Asharq Alawsat. 31 במאי 2008. אורכב מ-המקור ב-19 באוקטובר 2013. נבדק ב-5 באוגוסט 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ↑ Mohammad Ataie (Summer 2013). "Revolutionary Iran's 1979 endeavor in Lebanon". Middle East Policy. XX (2): 137–157. doi:10.1111/mepo.12026.
  16. ↑ Gayn, Mark (20 בדצמבר 1979). "Into the depths of a boiling caldron". Edmonton Journal. נבדק ב-27 ביולי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ 17.0 17.1 John H. Lorentz (1 באפריל 2010). The A to Z of Iran. Rowman & Littlefield. p. 69. ISBN 978-0-8108-7638-5. {{cite book}}: (עזרה)
  18. ^ 18.0 18.1 "Iran Unleashes Might on Kurds". The Pittsburgh Press. Tehran. UPI. 2 בספטמבר 1979. נבדק ב-8 באוגוסט 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ↑ "Kurds claim town siege". The Palm Beach Post. 17 באוגוסט 1979. נבדק ב-8 באוגוסט 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ↑ Sepehr Zabir (23 באפריל 2012). The Iranian Military in Revolution and War (RLE Iran D). CRC Press. p. 277. ISBN 978-1-136-81270-5. {{cite book}}: (עזרה)
  21. ↑ Gregory F. Rose (Spring–Summer 1984). "The Post-Revolutionary Purge of Iran's Armed Forces: A Revisionist Assessment". Iranian Studies. 17 (2–3): 153–194. doi:10.1080/00210868408701627. JSTOR 4310440.
  22. ↑ Bahman Baktiari (1996). Parliamentary Politics in Revolutionary Iran: The Institutionalization of Factional Politics. University Press of Florida. p. 79. ISBN 978-0-8130-1461-6. נבדק ב-27 ביולי 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  23. ↑ "Khomenei's hard-liners triumph". The Spokesman Review. Associated Press. במאי 1980. נבדק ב-4 באוגוסט 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ↑ "Mostafa Chamran's Lebanon converted into Arabic". Iran Book News Agency. 12 בדצמבר 2012. נבדק ב-4 באוגוסט 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ↑ ازدواج به سبک شهید چمران - تسنیم, خبرگزاری تسنیم | Tasnim (בפרסית)
  26. ↑ پایگاه اطلاع رسانی شبکه خبر صدا و سیمای جمهوری اسلامی ایران, مهدی چمران رئیس ماند, پایگاه اطلاع رسانی شبکه خبر صدا و سیمای جمهوری اسلامی ایران (בפרסית)
  27. ↑ Houchang Chehabi; Rula Jurdi Abisaab (2 באפריל 2006). Distant Relations. I.B.Tauris. p. 208. ISBN 978-1-86064-561-7. נבדק ב-19 בפברואר 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  28. ↑ Manouchehr Ganji (2002). Defying the Iranian Revolution: From a Minister to the Shah to a Leader of Resistance. Greenwood Publishing Group. p. 109. ISBN 978-0-275-97187-8. נבדק ב-1 באוגוסט 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  29. ↑ Augustus R. Norton (19 בינואר 2009). Hezbollah: A Short History. Princeton University Press. p. 30. ISBN 978-0-691-14107-7. {{cite book}}: (עזרה)
  30. ↑ زندگينامه دكتر چمران, www.chamran.org
  31. ↑ "Martyr Chamran's biography book unveiled". Taqrib News. 20 ביוני 2012. נבדק ב-4 באוגוסט 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ↑ M. Esfandiari; P. Gyulai; M. Rabieh; A. Seraj; L. Ronkay (2013). "Anagnorisma chamrani sp. n. (Lepidoptera, Noctuidae) from Iran". ZooKeys (317): 17–25. Bibcode:2013ZooK..317...17G. doi:10.3897/zookeys.317.5515. PMC 3744136. PMID 23950668.
  33. ↑ "New Anagnorisma Moth Species from Beautiful Binaloud Mountain Iran". Science Daily. 17 ביולי 2013. נבדק ב-8 באוגוסט 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ↑ "Book on lifestyle of Iranian veteran Chamran published in UK". Tehran Times. Tehran. 10 ביולי 2013. אורכב מ-המקור ב-6 בדצמבר 2013. נבדק ב-8 באוגוסט 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ↑ "The Story Of The Life Of Mostafa Chamran With English Subtitles". Youtube. 6 בינואר 2023. נבדק ב-25 באוקטובר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ↑ "Director Mirkarimi animations to be screened", IRNA English, 9 באוגוסט 2014, נבדק ב-25 באוקטובר 2023 {{citation}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מוסטפא צ'מראן41290453Q720760

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מוסטפא_צ%27מראן&oldid=3308107"