מוזיאון קמפר לאמנות
 |
מוזיאון מילדרד ליין קמפר לאמנות הוא מוזיאון אמנות הממוקם בקמפוס של אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, במסגרת בית הספר לעיצוב ואמנויות חזותיות ע"ש סם פוקס של האוניברסיטה. המוזיאון נוסד בשנת 1881 כבית הספר ומוזיאון האמנויות היפות של סנט לואיס, ושכן בתחילה במרכז העיר סנט לואיס. זהו מוזיאון האמנות העתיק ביותר ממערב לנהר המיסיסיפי. המוזיאון מציג ציורים, פסלים, הדפסים, מיצבים ותצלומים אירופאים ואמריקאים מהמאות ה-19, ה-20 וה-21. האוסף כולל גם כמה עתיקות מצריות ויווניות.
בשנת 2006 עבר המוזיאון למשכנו הנוכחי, שעוצב על ידי חתן פרס פריצקר פומיהיקו מאקי.[1]
בשנת 2018 נסגר המוזיאון לשיפוץ כחלק מתוכנית שיפוץ קמפוס האוניברסיטה, בעלות של 360 מיליון דולר. שנה לאחר מכן, הוא נפתח מחדש עם חזית פלדת אל-חלד מלוטשת חדשה בגובה 10 מטרים, גן פסלים וכמעט 50 אחוז יותר שטח תצוגה ציבורי.[2] [3]
היסטוריה
המוזיאון הוקם בשנת 1881 כחלק מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, תחת השם בית הספר ומוזיאון האמנויות היפות של סנט לואיס. האלסי סי. אייבס היה המנהל הראשון של המוזיאון, ובמהלך כהונתו, האוסף התמקד באמנים אמריקאים עכשוויים, ובמיוחד ביצירות של ויליאם מריט צ'ייס.
בשנת 1905, תרם הבנקאי מסנט לואיס, צ'ארלס פרסונס, את האוסף הפרטי שלו למוזיאון. אוסף זה, שכלל יצירות של פרדריק אדווין צ'רץ', ביסס את המוזיאון כמוסד מרכזי של אמנות אמריקאית עכשווית.
בשנת 1906 הועבר המוזיאון לארמון האמנויות היפות בפורסט פארק, שם שכן עד 1909, אז הוערך ערכו רשמית ב-700,000 דולר. באותה שנה הוקם מוזיאון העיר לאמנות, והחל לרכוש יצירות אמנות משלו במימון גביית מס אזרחי ייחודי, בנפרד מאוסף האוניברסיטה הפרטי.
נכון לסוף שנת 1931, אוסף האמנות של האוניברסיטה היה נרחב, יקר ערך, אך חסר שם וחסר בית. בין נכסיה נכללו אוסף צ'ארלס פארסונס וכן יצירות של צ'ייס, פרדריק רמינגטון, אנדרש סורן, רוזה בונר ורבים אחרים. כל אלה הושאלו למוזיאון האמנות העירוני, הוצגו במקום כלשהו בקמפוס, הוצגו בביתו של צ'נסלור ת'רופ, או אוחסנו. שווי האוסף הוערך ב-1,000,000 דולר, בדומה לאלו של הרווארד, פרינסטון וייל.[4]
בשנת 1941, פרופסור להיסטוריה של האמנות, יליד רוסיה, בשם ה. וו. ינסון, הצטרף לאוניברסיטה כפרופסור בבית הספר לאמנויות יפות של סנט לואיס, והוביל את חידוש אוסף האמנות עם דגש מחודש על יצירות אמנות אירופאיות עכשוויות, ובמיוחד ברכישת יצירות קוביזם, אקספרסיוניזם וסוריאליזם.
תוכניתו של ינסון למכור קנבסים פופולריים כמו "A Rise for the Timber" של פרדריק רמינגטון בגלריות של משפחת קנדה בניו יורק עוררה תגובות בעיתון המקומי, שתהו מדוע לא ניתנה עדיפות לתושבי סנט לואיס.[5] ינסון מכר 120 יצירות אמנות, שמר 80, ורכש 40 יצירות של מודרניסטים אירופאים דרך גלריות קנדה:[6] פאול קלה, חואן גריס, תיאו ואן דוסבורג ועוד.[7]
ינסון גם דאג להקים בית קבע לאוסף המוזיאון. הוא עזב בשנת 1948, אך בשנת 1960 עבר המוזיאון לאולם שטיינברג, הממוקם בקמפוס הראשי של האוניברסיטה. באותה תקופה, שונה שמו של המוזיאון לגלריית האמנות של אוניברסיטת וושינגטון.
המוזיאון המשיך להתמקד ברכישת יצירות עכשוויות, כולל יצירות של ג'קסון פולוק, רוברט ראושנברג וג'ני הולצר. בשנת 2004 שונה שמו של המוזיאון שוב, הפעם למוזיאון מילדרד ליין קמפר לאמנות. שנתיים לאחר מכן, בשנת 2006, עבר המוזיאון לבניין חדש הסמוך לאולם שטיינברג הישן. הבניין תוכנן על ידי פומיהיקו מאקי, ומשמש גם כביתם של ספריית האמנות והאדריכלות של אוניברסיטת וושינגטון והמחלקה להיסטוריה של האמנות וארכאולוגיה.
אוסף
-
אלברט קאופ, פרות עם חולבת בחצר משק, 1650 -
תומאס קול, אמת מים ליד רומא, 1832 -
פרדריק אדווין צ'רץ', סיירה נבאדה דה סנטה מרתה, 1883 -
תיאו ואן דוסבורג, יצירה VII (שלוש הגרציות), 1917 -
מקס בקמן, Les Artistes mit Gemüse (אמנים עם ירקות), 1943
.jpg)
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מוזיאון קמפר לאמנות
הערות שוליים
- ↑ Saltzstein, Dan (24 ביוני 2010). "36 Hours in St. Louis". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Washington University's East End". www.bizjournals.com. נבדק ב-2020-02-11.
- ↑ "New facilities for Sam Fox School of Design & Visual Arts to be unveiled in Fall 2019 | The Source | Washington University in St. Louis". The Source (באנגלית אמריקאית). 2019-03-21. נבדק ב-2020-02-11.
- ↑ "W.U. Has $1,000,000 Art Objects but No Place to Put Them". St. Louis Globe-Democrat. 27 בדצמבר 1931. נבדק ב-3 ביולי 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Washington U. Sale of Painting Open to St. Louis Bidders". St. Louis Globe-Democrat. 29 באפריל 1945. נבדק ב-25 ביוני 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Gammom, Martin (6 בנובמבר 2018). Deaccessioning and Its Discontents: A Critical History. MIT Press. p. 290. ISBN 9780262345217. נבדק ב-25 ביוני 2021.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ "About the Collection". Kemper Art Museum. נבדק ב-25 ביוני 2021.
{{cite web}}: (עזרה)
מוזיאון קמפר לאמנות41104900Q6129019