מוזיאון גטו ריגה
 |
מוזיאון גטו ריגה (בלטבית: Rīgas Geto un Holokausta muzejs) הוא מוזיאון בעיר ריגה, לטביה. הוא נחנך ב־21 בספטמבר 2010 בנוכחות ראש עיריית ריגה ניל אושקוב, סגנו איינרס שלסר, שר התרבות אינטס דלדריס ואישים בכירים נוספים. המוזיאון שוכן ברחוב לאסטדיאס 14א, סמוך לטיילת הגנרל רדזינש, ובפינת רחובות לאסטדיאס ווילהלם פורביטיס.
מטרות המוזיאון
מטרתו המרכזית של המוזיאון היא להפיץ ידע על תולדות יהדות לטביה החל מימי הביניים ועד העת החדשה, ולהנגיש את המידע בנוגע להיקף הקטסטרופלי של השואה בשטחי לטביה תחת הכיבוש הנאצי. התצוגה ממוקמת תחת כיפת השמיים, באחד מ"האסמים האדומים" של ריגה – מבנים היסטוריים בלב אזור מסחרי שהוקם בשנות ה־60–80 של המאה ה־19 על ידי אדריכלים גרמנים־בלטים. בתקופת השלטון הנאצי שימשו מבנים אלה כאזור תפעולי של הלופטוואפה. באחד מהם עבד יאניס ליפקה אשר הציל 56 יהודים. המבנה שבו פעל ליפקה מצוי כיום במצב של הזנחה, אך קיימות תוכניות לשחזורו ולשילובו כחלק מהרחבת המוזיאון בעתיד.
מבנה התצוגה
נושא הגטו
התצוגה במוזיאון מחולקת לשני אגפים סימטריים. משמאל לכניסה מוצבים לוחות תצוגה המציגים מראות של שכונת מוסקבה, ששימשה כשטח הגטו תחת שלטון גרמניה הנאצית. הגטו הוקם בהתאם למסמך חתום מ־21 באוקטובר 1941, בידי הנס לוזה ואוטו־היינריך דרקסלר, האחראים הישירים לפשעי המלחמה נגד יהדות לטביה. בתמונות מופיעים כמעט כל המבנים בגטו, אשר נותרו כמעט ללא שינוי מאז תום מלחמת העולם השנייה – מצב ייחודי בקנה מידה אירופי. חלק חשוב בתצוגה מוקדש לנתונים סטטיסטיים על פיזור הקהילות היהודיות בלטביה.
בתי כנסת ובתי תפילה
באזור סמוך מוצגים תצלומים של בתי כנסת ובתי תפילה שפעלו בלטביה עד הפלישה הגרמנית ביוני–יולי 1941, כולל ברז'קנה, לודזה, טוקומס ודאוגבפילס. כמו כן, מופיעות תמונות של 14 בתי הכנסת שפעלו בריגה, בתי מדרש וישיבות. תצוגה זו משתלבת בתיאור ביוגרפי קצר של דמויות בולטות מקרב יהדות לטביה, ובהם האדריכל פאול מנדלשטם, ההיסטוריון שמעון דובנוב, המלחין אוסקר סטרוק, הפוליטיקאי והרב מרדכי דובין, ופקיד המדינה פאול מינץ.
החינוך היהודי
אחד מאגפי התצוגה מתמקד במערכת החינוך היהודית – בתי ספר שבהם נערכו לימודים ביידיש ובעברית, ומוסדות חינוך בעלי אוריינטציה יהודית. המוזיאון מציג גם מידע על פעילות סניף "עבריה" שפעל בלטביה, ארגון שעסק בהפצת השכלה יהודית.
השואה בלטביה
החלק השני של התצוגה מוקדש לנושא השואה. הוא מעוצב כמעבר צר שממוקם בין גדר תיל מצדה האחד ולוחות מידע ותצלומים מצדו השני. לאורך הגדר מונצחים שמותיהם של למעלה מ־70,000 יהודים שנספו בשואה בלטביה. תצוגה נרחבת עוסקת בתעמולה אנטישמית ואנטי־בולשביקית שפרסמו עיתונים תומכי גרמניה הנאצית – ובכללם קריקטורות של סטלין (!) ותמונות תעמולה כמו צילום של מנהיגי לטביה הסובייטית סועדים יחד, לעומת צילומי גופותיהם של לאומים שונים שנרצחו על ידי הנאצים. עוד ניתן למצוא דימויים של "יהודים ב־נ.ק.ו.ד.", ו"יהודים מלמדים איכרים לטבים להפעיל ציוד חקלאי" – בתוספת כרזות, עלונים ותצלומים מתוך העיתון הפרו־נאצי "טביה" (*Tēvija*).
התנגדות יהודית בגטו
 |
 |
 |
 |
החלק המסכם את התערוכה סוקר את תולדות השואה בלטביה – מהאירועים הראשונים ביֶלגבה ובריגה, ועד לפשעי יחידות המשטרה הלטבית שסייעו לנאצים. המוזיאון מציג גם דמויות של חסידי אומות העולם – אנה אלמה פולה, יניס ליפקה – ואת סיפורי הישרדותן של אלה מדלה ופרידה מיכלסון, ששרדו את טבח רומבולה.
חשיבות מיוחדת ניתנת לפעילות המחתרת בגטו ריגה, שפעלה מדצמבר 1941 ועד אוקטובר 1942. המחתרת פעלה לארגון מרד, צברה נשק במחסן סודי והפיצה עלונים בלטבית. ב־28 באוקטובר 1942 ניסו עשרה לוחמים לפרוץ את תחומי הגטו, אך נהרגו במארב סמוך לעיירה אולברוקה. בראש המחתרת עמדו הסוחר אוסיי אוקון, מ. וולפוביץ' ומ. ליברמן, שתמונותיהם מוצגות בתערוכה.
המוזיאון מציג גם מפת הגטו, כולל מיקומם של שירותי הרפואה, היודנראט (בראשות עו"ד מ. אליאשוב), בית הכלא ל"עבריינים", והגבולות הפנימיים של הגטו – הגטו הקטן, גטו העבודה הגרמני וגטו הנשים.
עתיד המוזיאון
בשנת 2020 עמד המוזיאון בפני סכנת סגירה. הקרקע עליה ממוקם המוזיאון הוענקה לו על ידי עיריית ריגה לשימוש חופשי לעשר שנים – תקופה אשר תמה באוקטובר 2020. העירייה החליטה להאריך את תקופת השימוש החופשי כל עוד העמותה המפעילה את המוזיאון מוגדרת כארגון בעל תועלת ציבורית, או עד למועד בו תזדקק העירייה לקרקע – אך לא מעבר לעשר שנים נוספות.
אולם, בחוזה החדש נכללו סעיפים מעוררי מחלוקת, שעלולים להוביל לביטול ההסכם כולו.[1]
למשל, העירייה שומרת לעצמה את הזכות להטיל הגבלות מבלי לתאם עם העמותה – והחשש הוא שמדובר בזכות מעבר עבור חברת נדל"ן סמוכה, המבקשת להשתמש ברצועת קרקע עליה מצויה אנדרטת שמות הנספים. בנוסף, חוזה החכירה יתבטל במקרה שהעירייה תחליט למכור את המגרש או להשתמש בו בעצמה.[1]
קישורים נוספים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Музей Рижского гетто попал в жернова коммерции". Sputnik Латвия (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-2021-01-21. נבדק ב-2020-12-07.
מוזיאון גטו ריגה40887563Q4306181