מודל הצפנה/פענוח

מודל הצפנה/פענוח הוא מודל בתקשורת המונים שהגה החוקר סטויארט הול (אנ') בשנת 1973 בספרו "Encoding and decoding in the television discourse".

סטויוארט הול מציע מודל תאורטי מעגלי לדרכי ההפקה והצריכה של המסר התקשורתי. בניגוד למודלים הליניאריים המסורתיים להבנת המסר התקשורתי, לפי גישתו של הול הצרכן ממלא תפקיד אקטיבי בתהליך הפענוח של המסר, תוך שהוא מסתמך על הקונטקסט החברתי שממנו הצרכן מגיע.

לטענת הול, כל טקסט תקשורתי בנוי מארבעה שלבים:

הפקה / הצפנה – בטקסט יש בחירה בשימוש בקוד תרבותי מסוים (לדוגמה: שמות, ביטויים וכדומה)
הפצה – אחרי שהמסר מופץ הוא נצרך על ידי הצרכנים
התפלגות בקרב קהלים / צריכה – אם הקהל מקבל את המסר, הוא ממשיך גם לצרוך אותו
שעתוק – צריכת הקהל במסר מייצרת מציאות חדשה, מכיוון שהוא מפרש בהתאם לקודים של המסר

מתוך כך יוצא שהול מדגיש כי הכוח נמצא אצל הצרכן. כלומר, הצרכן יכול לפרש את המסר בהתאם לעצמו ועל כן להחליט האם להמשיך לצרוך אותו או לא. באותה תקופה הוא פיתוח גם תאוריית ההתקבלות.

חלוקה לפענוח מסר טלוויזיוני על פי הול

ישנן שלוש עמדות לפענוח מסרים:

"העמדה השלטת הגמונית" – כלומר זה מה שמשדרים וקהל יקבל את המסר כמשמעו.
"הצופן המתדיין" – הקהל מקבל חלק מהמשמעויות ההגמוניות, אך שומר לעצמו את הזכות לקיים עמן משא ומתן ופענוח שחורג מהמשמעות ההגמונית.
קריאה מתנגדת (או צופן אופוזיציוני )- הקהל מבין את הצפנים במלואם אך יוצא נגדם ושואף לפרק אותם.