מודוס ויוונדי
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
מודוס ויוונדי (בלטינית: Modus vivendi; "מודוס"- "דרך", "ויוונדי" - "לחיות") הוא ביטוי בלטינית המשמש לתיאור מצב פוליטי ודיפלומטי שבו שני הצדדים של עימות מסוים חולקים הסכמה ארעית ולא רשמית על הפסקה של עימות זה, מתוך נכונותם להגיע או לציית להסדרים מסוימים שיבטיחו את מסלולם התקין של חייהם. כאשר שני צדדים מגיעים למצב של "מודוס ויוונדי" ביחס למחלוקת מסוימת, פירוש הדבר שלמרות המחלוקת, אומצה דרך שתאפשר לשני הצדדים לחיות איתה.
במובן הדיפלומטי והבין-לאומי של המושג, "מודוס ויוונדי" הוא כלי המשמש לביטוי טבעם של הסדרים בין מדינות בסיום מלחמה, הסדרים בעלי אופי זמני כללי וארעי, המיועדים להיות מוחלפים בהסכמים קבועים ומפורטים, לרוב בצורה של חוזה שלום או אמנה. שביתת נשק והסכמי כניעה נחשבים בדרך כלל למצבים של "מודוס ויוונדי".
במדינת ישראל היה קיים למעשה מצב של "מודוס ויוונדי" עם מדינות ערב, עם חתימת הסכמי שביתת הנשק לאחר מלחמת העצמאות. כיום, במובן מסוים, שרויה מדינת ישראל במצב של "מודוס ויוונדי" עם מספר מדינות ערביות.
בתולדות מדינת ישראל, מושג זה קיבל ביטוי מוחשי עם חתימת הסכמי שביתת הנשק ב-1949, שביססו מצב של "לא שלום ולא מלחמה" ועיצבו את "הקו הירוק" כגבול דה-פקטו. דוגמה בולטת לכך היא הסכם ה"מודוס ויוונדי" שנחתם ב-1950 כנספח להסכם שביתת הנשק עם מצרים, ונועד להסדיר אזורי חיץ והחלפת שטחים מצומצמת סביב רצועת עזה כדי להפחית את המתיחות הביטחונית. גם בעת הנוכחית, ישראל מקיימת מצב דומה של מודוס ויוונדי עם מספר מדינות ערביות, חלקן ללא יחסים דיפלומטיים, המבוסס על שיתוף פעולה אסטרטגי וביטחוני שקט ועל אינטרסים משותפים, המאפשרים יציבות אזורית גם ללא פתרון סופי למחלוקות האידאולוגיות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
מודוס ויוונדי42823689Q917194