מהפכת זנזיבר
|
| ||
מהפכת זנזיבר הייתה מרד מזוין שאירע ב-12 בינואר 1964 באי זנזיבר, שהיה אז מדינה עצמאית קטנה באוקיינוס ההודי, מול חופי מזרח אפריקה. במהלך המרד, קבוצות חמושות בהובלת ג'ון אוקלו הדיחו את שלטון הסולטאן הערבי ג'מאל א-דין עבדאללה אל-סעיד, והעלו לשלטון ממשלה אפריקאית-מהפכנית. המהפכה התרחשה על רקע מתיחות אתנית ארוכת שנים בין המיעוט הערבי השולט לבין הרוב האפריקאי באוכלוסייה, אשר חש תחושת הדרה ודיכוי. האירועים לוו באלימות קשה ובמספר רב של הרוגים, ובמהרה שינו את מאזן הכוחות הפוליטי באזור. שלושה חודשים לאחר המרד, אוחדה זנזיבר עם טנגניקה והוקמה רפובליקת טנזניה.
רקע
זנזיבר, אשר נשלטה בידי סולטנות ערבית ממוצא עומאני מאז המאה ה-17, הפכה לפרוטקטורט בריטי בשנת 1890. ב-1963, קיבלה זנזיבר עצמאות מהבריטים והפכה למונרכיה חוקתית תחת שלטונו של הסולטאן ג'מאל א-דין, אך השלטון נותר בידי המיעוט הערבי, אף על פי שרוב האוכלוסייה הייתה ממוצא אפריקאי שחור[1].
המתיחות האתנית והחברתית בין המיעוט השולט לבין הרוב המדוכא, יחד עם השפעות תנועות אנטי-קולוניאליות באפריקה, תרמו לאי השקט הפוליטי במדינה הצעירה[2].
המרד
בליל ה-12 בינואר 1964, קבוצה חמושה של אפריקאים בראשות ג'ון אוקלו, מהגר מאוגנדה, תקפה את תחנות המשטרה ומתקני השלטון של הסולטאן בעיר סטון טאון. תוך שעות ספורות, נפלה הממשלה, והסולטאן נמלט למדגסקר ומשם לבריטניה[3].
המהפכה לוותה באלימות קשה, שכללה ביזה, פגיעות בנשים ורצח המוני של בני המיעוט הערבי וההודי, כאשר מספר ההרוגים מוערך באלפים. על פי דיווחים עיתונאיים ודיפלומטיים, האלימות הייתה כה חמורה עד שמערביים פונו מן האי[4].
לאחר המהפכה
לאחר הפלת הסולטאן, הוקמה הרפובליקה העממית של זנזיבר, בהנהגת אייביד קארומה שנחשב לדמות פוליטית מתונה יותר מאוקלו. הממשלה החדשה כוננה קשרים דיפלומטיים עם גוש המדינות הקומוניסטיות, כולל ברית המועצות, מזרח גרמניה וסין[5].
באפריל 1964, רק שלושה חודשים לאחר המהפכה, אוחדה זנזיבר עם טנגניקה ויחד הקימו את הרפובליקה המאוחדת של טנזניה, תחת שלטונו של ג'וליוס נייררה. צעד זה נועד לייצב את המצב הפנימי ולמנוע השפעה סובייטית גוברת באזור[6].
מורשת
מהפכת זנזיבר נחשבת לאירוע מכונן בהיסטוריה של מזרח אפריקה. היא סימנה את קץ השליטה הערבית בזנזיבר והעלתה לשלטון הנהגה אפריקאית לראשונה. עם זאת, אופיה האלים של המהפכה, והאלימות כלפי אזרחים, נותרים נושא שנוי במחלוקת עד היום[7].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Clayton, Anthony; Killingray, David. Khaki and Blue: Military and Police in British Colonial Africa. Ohio University Press, 1989, pp. 254–255.
- ↑ Glassman, Jonathon. War of Words, War of Stones: Racial Thought and Violence in Colonial Zanzibar. Indiana University Press, 2011, pp. 192–194.
- ↑ Lofchie, Michael F. "Zanzibar: Background to Revolution." The Journal of Modern African Studies, vol. 2, no. 3, 1964, pp. 389–407. https://doi.org/10.1017/S0022278X00003739
- ↑ Myers, Garth A. Verandahs of Power: Colonialism and Space in Urban Africa. Syracuse University Press, 2003, p. 124.
- ↑ Burgess, G. Thomas. "Race, Revolution, and the Struggle for Human Rights in Zanzibar." International Journal of African Historical Studies, vol. 34, no. 2, 2001, pp. 351–368.
- ↑ Iliffe, John. A Modern History of Tanganyika. Cambridge University Press, 1979, pp. 540–542.
- ↑ Bissell, William C. Urban Design, Chaos, and Colonial Power in Zanzibar. Indiana University Press, 2011, pp. 203–210.
מהפכת זנזיבר41245406Q75844