מדגה
מִדְגֶּה הוא ענף חקלאי העוסק בגידול דגים למאכל ולצרכים אחרים, לרוב בבריכות מלאכותיות. בעשורים האחרונים הפך המדגה למקור עיקרי לדגים למאכל ברחבי העולם, ומהווה אלטרנטיבה חשובה לדיג בים הפתוח, הסובל מירידת מלאי, רגולציה גוברת ופגיעה סביבתית.
מאפיינים כלליים
המדגה הוא ענף חקלאי העוסק בגידול יצורים מימיים, בעיקר דגים, בסביבה מבוקרת. בניגוד לחקלאות מסורתית של גידולי שדה או בעלי חיים ביבשה, המדגה מתבצע לרוב בבריכות מים מלאכותיות שביבשה, ולעיתים גם במתקנים סגורים או במערכות משולבות של דגים וצמחים (אקוופוניקה).
בשונה מכך, חקלאות ימית מתקיימת בים עצמו – לרוב באמצעות כלובים הצפים במים מלוחים – ולכן נחשבת לענף נפרד המתמקד בגידול דגים, רכיכות או אצות במים פתוחים.
מדגה בישראל
בישראל מתקיים מדגה בעיקר בקיבוצים ובמושבים, במיוחד באזורי הפריפריה החקלאית כמו עמק החולה, עמק יזרעאל והנגב. דוגמאות בולטות לתשתיות מדגה כוללות את קיבוץ מעגן מיכאל, קיבוץ ניר דוד, קיבוץ עין המפרץ, קיבוץ כפר מסריק, קיבוץ מבוא חמה וכן את קיבוץ משאבי שדה שבנגב.
ענף המדגה הישראלי כולל גידול של מגוון דגים, ביניהם:
- אמנון (מושט)
- קרפיון
- בורי
- פורל (בעיקר באזורים צפוניים וקרים יותר)
- דגי נוי במקרים מסוימים
חדשנות ומעורבות ציבורית
בשנים האחרונות פועל משרד החקלאות לפיתוח ענף המדגה בישראל באמצעות עידוד חדשנות, שיתופי פעולה עם גורמים מקצועיים, ושיתופי ציבור. מהלכים אלה נועדו לאתר פתרונות שיחזקו את הענף, ישפרו את איכות הגידול ויגבירו את השקיפות כלפי הצרכן. בין היתר נבחנים פתרונות טכנולוגיים בתחומים כגון סימון דגים, שיפור תנאי הגידול והתייעלות תפעולית בבריכות.[1]
מדגה בעולם
המדגה תופס מקום הולך וגדל בשרשרת אספקת המזון העולמית. לפי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), יותר ממחצית מהדגים הנצרכים למאכל בעולם כיום מקורם בחקלאות מים.[2] הענף מתפתח בעיקר באסיה, אך גם באירופה, אמריקה הלטינית וישראל. המדגה נחשב לתחליף חשוב לדיג המסורתי, במיוחד על רקע דלדול משאבי הטבע בימים ובאוקיינוסים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ משרד החקלאות וביטחון המזון, אירוע שיתוף ציבור בענף המדגה - מרץ 2023
- ↑ Balmer, Crispian (2024-06-07). "Aquafarming becomes main global source for fish, U.N. food agency says". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2025-06-24.
מדגה41309485