מגע עם סוכן חוץ

עבירת מגע עם סוכן חוץ, הקרויה פעמים רבות מגע עם סוכן זר, מוגדרת בחוק העונשין בסעיף 114, הנכלל בסימן ד': ריגול של פרק ז': בטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים. לשון הסעיף:

(א) מי שקיים ביודעין מגע עם סוכן חוץ ואין לו הסבר סביר לכך, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.
(ב) ניסה אדם ליצור מגע עם סוכן חוץ, או שביקר במקום מגוריו או במקום עבודתו של סוכן חוץ או נמצא בחברתו, או שנמצא ברשותו שמו או מענו של סוכן חוץ ואין לו הסבר סביר לכך, דינו כדין המקיים מגע עם סוכן חוץ.
(ג) בסעיף זה, ”סוכן חוץ“ – לרבות מי שיש יסוד סביר לחשוד בו כי עסק, או נשלח לעסוק, מטעם מדינת חוץ או ארגון מחבלים או למענם, באיסוף ידיעות סודיות או במעשים אחרים העשויים לפגוע בבטחון מדינת ישראל וכן מי שיש יסוד סביר לחשוד בו שהוא חבר בארגון מחבלים או קשור בו או פועל בשליחותו.
(ד) לא יורשע אדם לפי סעיף זה אם הוכח לבית המשפט שלא עשה ולא התכוון לעשות דבר שיש בו כדי להביא לידי פגיעה בבטחון המדינה.

תכלית החקיקה

השופט אילן אינפלד מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עמד על תכליתו של איסור מגע עם סוכן חוץ:

תכלית האיסור של המגע עם הסוכן, קשורה באופן הדוק לסיכון הגדול שבעצם קיומו של הקשר הזה. כך, ישנם ערכים מוגנים, אשר מידת הסכנה הטמונה בהם חייבה את המחוקק לאסור אף מעשים שאינם פוגעים בערך המוגן באופן ישיר. זאת, בין מחמת קשיי ההוכחה של עבירות חמורות יותר, המחייבות ליצור איסורים במעגל רחב, ובין מחמת מידת הסיכון שנוצרת בעצם הקרבה לפגיעה בערך המוגן. כך, יש איסור על עצם ההחזקה של סם מסוכן בכמות מסחרית, על מנת להקדים ולמנוע סחר. יש איסור בהחזקת נשק ותחמושת, משום שדרכם של כלי נשק, בסופו של יום, להרוג. יש איסור בקשירת קשר לפשע, מתוך החשש כי הסכמה מפורשת להתחייב לעשות מעשה, תוליד מעשה. כך, המשלח אש נבדל מגורם היזק "רגיל", משום פוטנציאל הסיכון החריג אשר בתבערה, סיכון לנפש, לגוף ולרכוש. כמו אלה, איסור המגע עם סוכן חוץ, נועד להקדים ולמנוע עבירות חמורות ומסוכנות הרבה יותר, כגון ריגול, בגידה או שיתוף פעולה עם ארגוני טרור.

הוראות הסעיף

שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן ציין כי "היסוד העובדתי של עבירת מגע עם סוכן חוץ מורכב משלושה רכיבים: הראשון, הדרישה כי הנאשם 'קיים מגע'; השני, כי המגע האמור היה עם 'סוכן חוץ'; והשלישי, כי למי שקיים מגע כאמור אין 'הסבר סביר לכך'." הוא הוסיף כי "לשם הרשעה בעבירה נדרש בנוסף כי המעשים המתוארים ייעשו מתוך יסוד נפשי של מודעות."

השופט אילן סלע מבית המשפט המחוזי בירושלים הרחיב בעניין זה:

היסוד הנפשי הוא "ביודעין", ומאחר ומדובר בעבירה שהיא התנהגותית, אין צורך להוכיח פגיעה בפועל בביטחון המדינה ודי בקיומו של פוטנציאל לפגיעה, גם לא נדרש להוכיח כוונה מצד הנאשם, ודי במודעות לרכיבי היסוד העובדתי כאמור, בכלל זה לכך שהאדם שעמו הוא מקיים מגע הוא סוכן חוץ. על ידיעה זו ניתן ללמוד מתוך אופי המגעים.

לצד זאת, גם כאשר מתקיימים שלושת הרכיבים הנזכרים, לנאשם קיימת הגנה, אם הוכיח לבית המשפט שלא עשה ולא התכוון לעשות דבר שיש בו כדי להביא לידי פגיעה בביטחון המדינה. בניגוד לנטל בהוכחת שלושת הרכיבים המקימים את העבירה המוטל על המאשימה, הנטל להוכחת הרכיב ההגנתי, מקום בו עמדה המאשימה בנטל המוטל לפתחה, עובר לפתחו של הנאשם.

סעיף קטן (ג) של סעיף 114 קובע שסוכן חוץ הוא גם "מי שיש יסוד סביר לחשוד בו", כלומר לא נדרשת ידיעה ודאית של נאשם שהאיש שאיתו קיים מגע הוא סוכן חוץ, אלא די בקיום "יסוד סביר לחשוד בו". השופט סלע ציין כי "ההוכחה צריכה להיות לכך שהיה לנאשם, על בסיס המידע שברשותו, יסוד לחשד סביר לפי מבחן אובייקטיבי של סבירות כי מדובר ב'סוכן חוץ'. קיומו של יסוד לחשד סביר לפי מבחן אובייקטיבי, הוא כזה שאמור להתעורר בעיניו של אזרח ולא בעיניו של איש שירות הביטחון. ... . העובדה כי איש שירות בטחון יודע לאפיין פעילות מסוימת כפעילות הנעשית על ידי סוכן חוץ, אינה מלמדת כי אזרח מן השורה אמור לדעת לאבחן זאת."

סעיף קטן (א) של סעיף 114 קובע שלא יורשע מי שיש לו "הסבר סביר" לקשר שקיים עם סוכן חוץ. בפסק דינו של השופט אינפלד נקבע כי "ההלכה היא שיכול ויהא לאדם הסבר סביר למגע עם סוכן זר, כאשר המגע בא למטרה חברתית סבירה ומקובלת, או כאשר מדובר בנסיבות אחרות אשר בהן רגילים בני אדם מן היישוב להיפגש. אולם, יוצאות מכלל זה פגישות סתר ומגעים קונספירטיביים וכן כל המגעים הבאים לשם קיום מגע עם סוכן זר דווקא." השופט סלע הוסיף כי " ההסבר שעשוי לשמש צידוק לקיום מגע עם סוכן זר, נקבע לפי קנה מידה אובייקטיבי. לאמור, קיום מגע שכזה, אשר לפי הדעה המקובלת על הציבור, אינו סביר – יהווה עבירה על החוק."

סעיף קטן (ד) של סעיף 114 מאפשר לנאשם להגן על עצמו באמצעות הוכחה "שלא עשה ולא התכוון לעשות דבר שיש בו כדי להביא לידי פגיעה בבטחון המדינה". סעיף קטן זה "כולל מבחן אובייקטיבי – 'עשה', ומבחן סובייקטיבי – 'התכוון לעשות'". השופט סלע ציין כי בסעיף קטן זה

ביקש המחוקק ליצור ברירת מחדל של אשם פלילי, במקרה של מפגש מעין זה, אך לאפשר לנאשם להימנע מהרשעה אם יסתור את החזקה בדבר פגיעה בביטחון המדינה. בכך יבוא לידי ביטוי האיזון בין קשיי ההוכחה בעבירות ריגול וביטחון מעין אלה – שבשלהם נוצרה חזקה לפגיעה בביטחון המדינה בעת מפגש לא מוסבר עם סוכן זר – לבין הצורך לאפשר לנאשם, אף שאין בידו הסבר מניח את הדעת, להוכיח כי לא עשה דבר שיש בו כדי לפגוע בביטחון המדינה ואף לא התכוון לעשות זאת, ולכן אין זה מוצדק להרשיעו.

היסטוריה חקיקתית

ענישה על מגע עם סוכן חוץ נכללה לראשונה בסעיף 10 לפקודת הסודות הרשמיים משנת 1933, שעסק באדם ש"לקח דברים או נסה לקחת דברים עם סוכן נכרי". ככל פקודות ממשלת המנדט, עם קום המדינה הפכה הפקודה לחלק מחוקי מדינת ישראל.

בשנת 1957 הוחלפה הפקודה בחוק לתיקון דיני העונשין (ביטחון המדינה), התשי"ז-1957, שסעיף 24 בו קבע:

(א) קיים אדם מגע עם סוכן זר ואין לו הסבר סביר לכך, רואים אותו כאילו מסר ידיעה סודית בלי להיות מוסמך לכך.
(ב) ניסה אדם ליצור מגע עם סוכן זר, או ביקר אדם במקום מגוריו או במקום עבודתו של סוכן זר או נמצא בחברתו, או נמצא ברשות אדם שמו או מענו של סוכן זר ­ואין לו הסבר סביר לכך, דינו כדין המקיים מגע עם סוכן זר.
(ג) בסעיף זה, "סוכן זר" ­ לרבות מי שיש יסוד סביר לחשוד בו כי עסק, או נשלח לעסוק, מטעם מדינה זרה או למענה, באיסוף ידיעות סודיות או במעשים אחרים העשויים לפגוע בבטחון מדינת ישראל.

בשנת 1967 תוקן החוק: סעיף קטן (א) בו הוחלף בנוסח "מי שקיים ביודעין מגע עם סוכן זר ואין לו הסבר סביר לכך, דינו מאסר חמש עשרה שנה". תיקון זה ביטל את החזקה בדבר מסירת ידיעה סודית, שנקבעה בנוסח הקודם ועונשה נקבע בסעיף 23 לחוק, וקבע במקומה עבירה עצמאית. בתיקון גם נוסף סעיף קטן (ד) הקובע: "לא יורשע אדם לפי סעיף זה אם הוכח לבית המשפט שלא עשה ולא התכוון לעשות דבר שיש בו כדי להביא לידי פגיעה כבטחון המדינה". תיקון זה נעשה בעקבות הרשעתו של אהרן כהן, שבה העיר בית המשפט בפסיקתו על כך שהחוק הקיים אינו מבחין בין מגע עם סוכן זר לבין מסירת ידיעות לאותו סוכן, ומניח אוטומטית שמגע כזה פירושו ריגול.

בשנת 1977 שולב סעיף 24 זה בחוק העונשין, התשל"ז-1977, כסעיף 114, שבו נשמר הנוסח של סעיף 24, תוך החלפת המושג "סוכן זר" במושג "סוכן חוץ".

בתיקון משנת 1979 תוקן סעיף קטן (ג) לנוסח ”בסעיף זה, ”סוכן חוץ“ – לרבות מי שיש יסוד סביר לחשוד בו כי עסק, או נשלח לעסוק, מטעם מדינת חוץ או ארגון מחבלים או למענם, באיסוף ידיעות סודיות או במעשים אחרים העשויים לפגוע בבטחון מדינת ישראל וכן מי שיש יסוד סביר לחשוד בו שהוא חבר בארגון מחבלים או קשור בו או פועל בשליחותו” שונוספה בו התייחסות לארגון מחבלים. תיקון זה בא בעקבות הערתו של בית המשפט העליון כי "נשתנו העיתים מאז חוקק החוק בתשי"ז ומאז תוקן סעיף 24 בתשכ"ז. כיום, וזה מזמן, סכנתם של סוכני הארגונים העויינים הלא-מדינתיים גדולה כסכנתם של סוכני מדינות זרות, אם לא גדולה מזו. צודקים השופטים המלומדים בבית המשפט המחוזי בהערתם שראויה התפתחות זו שה­מחוקק יתן דעתו עליה ויעשה לתיקון הגדרת 'סוכן זר' שבסעיף 24, על מנת שלא רק סוכני מדינות יהיה במשמע."

לקריאה נוספת

• יעקב קדמי, על הדין בפלילים : חוק העונשין, הוצאת דיונון, 2006, חלק רביעי, עמ' 1877–1882

קישורים חיצוניים

• עזריאל צוקרמן, ‏החזקות שבעבירת מגע עם סוכן זר (ע"פ 348/67, פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה), משפטים ‏א

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מגע עם סוכן חוץ40828891