מבצע ברטרם

מבצע ברטרם
	מפת מבצע ברטרם
	מערכה: המערכה בצפון אפריקה
	מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכים	27 בספטמבר 1942 – 3 באוקטובר 1942 (7 ימים)
קרב לפני	קרב עלם חלפה
קרב אחרי	קרב אל-עלמיין השני
מקום	אל-עלמיין, מצרים
תוצאה	ניצחון בריטי
הצדדים הלוחמים
בעלות הברית:; בריטניה	מדינות הציר:; גרמניה הנאצית
מפקדים
ברנרד מונטגומרי	ארווין רומל ; גאורג שטומה ; וילהלם פון תומא

מבצע ברטרם (Operation Bertram) היה מבצע הונאה צבאית במלחמת העולם השנייה שבוצע על ידי כוחות בעלות הברית במצרים, בפיקוד ברנרד לו מונטגומרי, בחודשים שלפני קרב אל-עלמיין השני ב-1942 כדי להונות את ארווין רומל לגבי העיתוי והמיקום של מתקפת בעלות הברית. הפעולה כללה הטעיות פיזיות באמצעות ציוד דמה והסוואה.

רקע

לאחר קרב אל-עלמיין הראשון החליט וינסטון צ'רצ'יל לשנות את מערך הכוחות הבריטים במזרח התיכון ובצפון אפריקה, פיצל את המערך כך שקלוד אוקינלק מונה ל"פיקוד המזרח התיכון" - הכוחות הבריטיים באיראן ובעיראק, ול"פיקוד הים התיכון" שכלל את מצרים, ארץ ישראל וסוריה מונה במקומו הרולד אלכסנדר. מונטגומרי מונה למפקד הארמייה השמינית, נכנס לתפקידו ב-13 באוגוסט ורשם לזכותו ניצחון בקרב עלם חלפה בספטמבר.

קו החזית היה קצר יחסית: הוא השתרע מהים התיכון בצפון, ליד תחנת הרכבת אל עלמיין, ועד לשקע קטארה הבלתי עביר למעשה בדרום, מרחק של כ-30 קילומטרים בלבד. לפיכך היה ברור לאויב שההתקפה חייבת להגיע במרחב הזה, ומכיוון שהדרך היחידה הייתה בצפון, ייתכן שההפתעה והתקפה בקנה מידה מלא בכל מקום אחר היו נחשבות כבלתי סבירות. ההטעיות תוכננו כדי לגרום לאויב להאמין שהתקיפה תתבצע דרומה, הרחק מכביש החוף וממסילת הרכבת, וכיומיים מאוחר יותר מהתקיפה האמיתית.^[1]

כהכנה לקרב נוסף על אל-עלמיין החליט מונטגומרי לבצע שלושה מבצעי הונאה:^[2]

מבצע ברטרם - הונאה חזותית שכוונה לאמצעי תצפית.
מבצע קנוול (Canwell) - הונאה אלקטרומגנטיות באמצעות תעבורת רדיו כוזבת שכוונה לייצר מצג של הכנה לתקיפה עתידית בדרום ולא בצפון.
מבצע טריטמנט (Treatment) - הונאה שכוונה לגורמי מודיעין אנושי (יומינט) ולייצר מצג של אי מוכנות ללחימה בטווח הקרוב.

כל אלה תוכננו כדי לגרום למדינות הציר להאמין שהתקיפה תתרחש דרומה, הרחק מכביש החוף ומהרכבת, כיומיים מאוחר יותר מתאריך התקיפה האמיתית.

המבצע

התכנון

את המבצע הגה דאדלי קלארק והוא תוכנן ובוצע על ידי מנהלת ההסוואה של פיקוד המזרח התיכון הבריטי בראשות ג'פרי בארקאס (Geoffrey Barkas). המבצע כלל יצירת יחידות צבא שלא היו קיימות ובהסתרת שריון, ארטילריה וציוד. טנקים ותותחי דמה יוצרו בעיקר מחומרים מקומיים ואילו טנקים אמיתיים הוסוו בתור משאיות. פחי דלק נערמו לאורך צידיהן של תעלות קיימות, שהוסתרו בצללים. אספקה נערמה בערמות של קופסאות ונעטפה ברשתות הסוואה כדי להידמות למשאיות. כדי לחזק את הרושם שהתקיפה לא הייתה מוכנה, נבנה צינור מים דמה בקצב איטי כביכול של 8 קילומטרים ליום.

זמן קצר לאחר הגעתו של הרולד אלכסנדר ב-8 באוגוסט 1942, הוא ביקר ביחידת ההסוואה של בארקאס בחלוואן כדי להעריך את יכולתה ליישם את ברטרם.^[3]

ב-16 בספטמבר 1942, פרדי דה גוינגנד (Freddie de Guingand), ראש המטה של מונטגומרי, זימן את בארקאס וטוני איירטון (Tony Ayrton) למפקדת הארמייה השמינית ליד בורג-אל-ערב. הוא אמר להם שזה יהיה סודי ביותר, שאלכסנדר התרשם מביקורו בחלוואן, ושהוא רוצה להתייעץ בנושא הסוואה. הוא הציג את צ'ארלס ריצ'רדסון (Charles Leslie Richardson), שעבד עבור כוח A (Advanced Headquarters 'A' Force) החשאי של דאדלי קלארק, והיה אמור ליישם את ההונאה. ריצ'רדסון לא עבר הכשרה בתכנון הטעיה, לאור ההכשרה המואצת של קציני המטה ב-1940, ואף לא הכין תוכנית הטעיה מעולם, אך היה נחוש שההטעיה תצליח, שכן, כפי שכתב, "אם זה ייכשל זה יגרום הרבה יותר נזק מאשר ללא תוכנית כלל".^[4] דה גוינגנד התווה את התוכנית הבסיסית: התקפה בצפון, לאורך קו כביש החוף, עם חדירה של כ-20 מייל דרומה. לטנקים יידרשו יומיים לעבור לעמדת קרב מעמדות ההמתנה שלהם. עבודות הנדסה כבר היו בעיצומן. הוא ביקש מהם להסתיר את מאות הטנקים ותותחי השדה, ואת אלפי הטונות של חומרים, שהיו אמורים לשמש למתקפה המכריעה באל-עלמיין. בארקאס קיווה להזדמנות כזו, ועכשיו הוצעה לו הזדמנות להסוות את הקרב המדברי אולי הגדול ביותר שניסה אי פעם.^[5]

בארקאס ואיירטון יצאו לדיונות כדי לשבת ולחשוב. ברקס נזכר בג'ספר מסקליין המפוטר, קוסם במה שעבד עבורו לזמן קצר, ואמר שהוא צריך את הטריקים הנעלמים שלו עכשיו. איירטון הסכים, והציע להם להשתמש בסוככי שמש כדי לגרום לטנקים להיראות כמו משאיות, ולהפך. בסוף אותו אחר הצהריים הם העלו תוכנית והציגו אותה לדה גוינגנד וריצ'רדסון. הם הציעו להקים שתי חטיבות שריון דמה שיפרסו בדרום ויתנו מראה של חוסר מוכנות, על ידי כך שיראה שהטנקים לא זזו משטחי הכינוס שלהם. אותו זמן יוסוו הטנקים כמשאיות ויועברו צפונה. בנוסף, בארקאס התכוון להקים צינור מים דמה לכיוון דרום, כדי ליצור רושם של היערכות להתבססות בדרום, שתארך זמן רב ותעיד על חוסר מוכנות לקרב.^[5]

תוך שבועיים התקבלה תוכניתו של בארקאס בשינוי אחד שביקש מונטגומרי: שריון הדמה הוכפל כדי לייצג קורפוס שריון שלם של למעלה מ-600 כלי רכב.^[5] ריצ'רדסון שילב את תוכנית ההסוואה עם התוכניות העיקריות: במילותיו של ברקס, ריצ'רדסון "העצים אותה מאוד כדי להשתלב בכל שאר השיקולים המרכזיים, שהוא ידע ואני לא".^[6]

בארקאס, במאי קולנוע לשעבר, היה אמור לעבוד "על המשימה לספק אביזרים ל'הפקת הסרט' הגדולה ביותר שבה אני מצפה להיות מעורב".^[7] העבודה החלה ב-27 בספטמבר, ארבעה שבועות לפני יום המתקפה.^[5]

הביצוע

למבצע היו שתי מטרות: יצירת מראית עין של יחידות צבא שלא באמת היו קיימות, והסתרת השריון, הארטילריה והציוד האמיתי בחזית. בארקאס ציין כי "הסתרת האוסף הענקי של חיל השריון היה בעצם חתיכת תכנון צבאי של מפקדת הצבא, כאשר הסוואה מבצעת משימות ספציפיות מסוימות". מכיוון שאי אפשר היה להסתיר את קיומם של מספר כה גדול של כלי רכב, במיוחד של טנקים באזור מרטלו, בארקאס תכנן במקום זאת להפוך את כלי הרכב שם לבולטים, כמו המשאיות, הרבה לפני הקרב. גם הטנקים הוצגו בגלוי, הרחק מאחורי החזית. כשהאויב ראה ששום דבר לא קורה, המשאיות הוחלפו בטנקים, שהוסוו כמשאיות. המשמעות הייתה שגם הטנקים היו צריכים להיראות נייחים כדי שיוחלפו בטנקי דמה. נדרש מספר חסר תקדים של ציוד דמה: יותר מ-400 טנקים, 100 תותחים וקרוב ל-2000 כלי רכב "רכים".^[8]

בכל משימה נעשה שימוש בטכניקות שונות. הצבא הבריטי גייס מעצבים, אדריכלים ואמנים לעבודות הסוואה.^[9] טוני איירטון היה צייר, בנו של האדריכל מקסוול איירטון. בריאן רוב הגיע בצורה לא פורמלית גם כן: הוא הצטרף לצבא כטוראי, אבל ברקס הבחין בו וניצל את כישוריו כאמן, מורה ומאייר בכך שקודם במהירות לדרגת סגן מפקד צוות. איירטון ורוב הפכו ל"GSO2" של ברקס, קציני המטה הבכירים שלו, והם פיקחו על תוכניות ההסוואה ששימשו במבצע ברטרם.^[10]

שלוש פלוגות של הוקצו לפיקודו של ברקס לבצע את העבודה הפיזית של ייצור אלפי הבובות. הם הגיעו בהתאמה ממזרח אפריקה, מאוריציוס ואיי סיישל. חברה אחת עיבדה את הדקל של מסגרת המיטה הסטנדרטית לצורות הדרושות וקיבעה אותן יחד כדי ליצור גופי טנק, צריחים ורכיבי רכב דמה אחרים. החברה השנייה הכינה כיסויים לחלקי הרכבים. החברה השלישית צבעה והכינה את הבובות למידת כדי שייראו ריאליות כנדרש. מכיוון שהחברות השונות של לא הסתדרו אחת עם השנייה, ברקס העביר את המחנות שלהן רחוק ככל האפשר זו מזו. כדי לסייע בשמירה על האבטחה, הוקמה קנטינה של NAAFI באופן בלעדי לעובדי ההסוואה, כדי לעזור לשמור על כולם במחנה.^[11]

משאיות חנו בגלוי באזור הרכבת הטנקים במשך כמה שבועות. טנקים אמיתיים חנו באופן דומה בגלוי, הרחק מאחורי החזית. שני לילות לפני ההתקפה, הטנקים החליפו את המשאיות, כשהם מוסווים כמשאיות, לפני עלות השחר.

תוצאות

מבצע ברטרם הסתכם בהצלחה. גנרל ארמיית הפאנצר אפריקה, וילהלם פון תומה, נשבה בקרב. במהלך שביו הוא נפגש עם מונטגומרי ואמר שהאמין שלבנות הברית יש לפחות דיוויזיית שריון אחת יותר מהם ושהמתקפה תהיה בדרום.^[12] ממלא מקומו של רומל, הגנרל גאורג שטומה, חשב שהמתקפה לא תתחיל אלא בעוד כמה שבועות. מסמכים גרמניים ושבויי מלחמה אישרו כי המפקדים הגרמנים האמינו שיחידת ההטעיה היא יחידה אמיתית, ולא חזו את ההתקפה האמיתית. ברטרם הצליח לממש את כל מטרותיו.^[13]

כשהכריז על הניצחון באל עלמיין בבית הנבחרים הבריטי, שיבח וינסטון צ'רצ'יל את מבצע ההסוואה. ב-11 בנובמבר 1942 הוא תיאר את הקרב באל עלמיין ואת הצלחת מבצע ברטרם:^[14]

באמצעות מערכת הסוואה מופלאה, הושגה הפתעה טקטית מוחלטת במדבר. הקורפוס העשירי, שאותו ראה (האויב) מן האוויר, מתאמן כחמישים מייל בעורף, נע בדממה במהלך הלילה, אך הותיר במקומו דמי מדויק של הטנקים, כאילו לא זז ממקומו, והמשיך לעבר נקודות ההתקפה שיועדו לו.
(By a marvellous system of camouflage, complete tactical surprise was achieved in the desert. The Xth Corps, which he had seen from the air exercising fifty miles in the rear, moved silently away in the night, but leaving an exact simulacrum of its tanks where it had been, and proceeded to its points of attack.)

— וינסטון צ'רצ'יל^[15]

לקריאה נוספת

דייוויד פישר, קוסם המלחמה. בהוצאת כנרת זמורה-ביתן (מאנגלית: גרשון גירון), 2009.
Crowdy, Terry (2008). Deceiving Hitler: Double Cross and Deception in World War II. Osprey. ISBN 978-1-84603-135-9.
Fisher, David (2005). The War Magician: The Man who Conjured Victory in the Desert. Phoenix. ISBN 0-304-36709-5.
Forbes, Peter (2009). Dazzled and Deceived: Mimicry and Camouflage. Yale. pp. 155–156. ISBN 978-0-300-12539-9.
Latimer, Jon (2002). Alamein. Harvard University Press. ISBN 0-674-01016-7.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבצע ברטרם בוויקישיתוף

אל"מ (מיל') יהודה שפר, ‏הונאה מערכתית במערכת אל-עלמיין, מבט מל"מ תמוז תשס"ד, יוני 2004, עמ' 22
Imperial War Museum (2012). "Camouflage and the Desert War". Dummy tank under construction, 1942. Imperial War Museum. אורכב מ-המקור ב-7 בנובמבר 2012. נבדק ב-18 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
The National Archives (2012). "Western Europe 1939–1945: Deception and Bluff". Did the British really employ magicians and practical jokers? WO 201/2841. The National Archives. נבדק ב-18 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
Blanks, Kenneth S. (1994). "An effectiveness analysis of the tactical employment of decoys". Fort Leavenworth, Kansas: United States Army Command and General Staff College. אורכב מ-המקור ב-2016-03-03. נבדק ב-2012-11-07.

הערות שוליים

↑ Lucas, James Sydney (1983). War in the Desert: The Eighth Army at El Alamein. Beaufort Books. ISBN 0-8253-0153-X. עמוד 123
↑ אל"מ (מיל') יהודה שפר, ‏הונאה מערכתית במערכת אל-עלמיין, מבט מל"מ תמוז תשס"ד, יוני 2004, עמ' 22
↑ Stroud, Rick (2012). The Phantom Army of Alamein: How the Camouflage Unit and Operation Bertram Hoodwinked Rommel. Bloomsbury. ISBN 978-1-4088-2910-3., עמודים 179–180
↑ Richardson, Charles (1985). Flashback: A Soldier's Story. Kimber. ISBN 0-718-30567-1., עמוד 113
^ ^5.0 ^5.1 ^5.2 ^5.3 Stroud, Rick (2012). The Phantom Army of Alamein: How the Camouflage Unit and Operation Bertram Hoodwinked Rommel. Bloomsbury. ISBN 978-1-4088-2910-3., עמודים 190–198
↑ Sykes, Steven (1990). Deceivers Ever: Memoirs of a Camouflage Officer. Spellmount. ISBN 0-946771-54-5. עמוד 98
↑ Barkas, Geoffrey; Barkas, Natalie (1952). The Camouflage Story (from Aintree to Alamein). Cassell. עמוד 196
↑ Barkas, Geoffrey; Barkas, Natalie (1952). The Camouflage Story (from Aintree to Alamein). Cassell. עמוד 176–182
↑ Stroud, Rick (2012). The Phantom Army of Alamein: How the Camouflage Unit and Operation Bertram Hoodwinked Rommel. Bloomsbury. ISBN 978-1-4088-2910-3., עמוד 31
↑ Barkas, Geoffrey; Barkas, Natalie (1952). The Camouflage Story (from Aintree to Alamein). Cassell. עמוד 186–187, 212
↑ Barkas, Geoffrey; Barkas, Natalie (1952). The Camouflage Story (from Aintree to Alamein). Cassell. עמוד 210–211
↑ Stroud, Rick (2012). The Phantom Army of Alamein: How the Camouflage Unit and Operation Bertram Hoodwinked Rommel. Bloomsbury. ISBN 978-1-4088-2910-3., עמוד 218
↑ Stroud, Rick (2012). The Phantom Army of Alamein: How the Camouflage Unit and Operation Bertram Hoodwinked Rommel. Bloomsbury. ISBN 978-1-4088-2910-3., עמוד 212
↑ Stroud, Rick (2012). The Phantom Army of Alamein: How the Camouflage Unit and Operation Bertram Hoodwinked Rommel. Bloomsbury. ISBN 978-1-4088-2910-3., עמוד 219
↑ In Hansard as "Debate on the address " House of Commons Debates 11 November 1942 vol 385 cc8-56

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מבצע ברטרם41509546Q7096801

[לוק-1] Lucas, James Sydney (1983). War in the Desert: The Eighth Army at El Alamein. Beaufort Books. ISBN 0-8253-0153-X. עמוד 123

[2] אל"מ (מיל') יהודה שפר, ‏הונאה מערכתית במערכת אל-עלמיין, מבט מל"מ תמוז תשס"ד, יוני 2004, עמ' 22

[3] Stroud, Rick (2012). The Phantom Army of Alamein: How the Camouflage Unit and Operation Bertram Hoodwinked Rommel. Bloomsbury. ISBN 978-1-4088-2910-3., עמודים 179–180

[4] Richardson, Charles (1985). Flashback: A Soldier's Story. Kimber. ISBN 0-718-30567-1., עמוד 113

[סטראוד-5] 5.0 ^5.1 ^5.2 ^5.3 Stroud, Rick (2012). The Phantom Army of Alamein: How the Camouflage Unit and Operation Bertram Hoodwinked Rommel. Bloomsbury. ISBN 978-1-4088-2910-3., עמודים 190–198

[6] Sykes, Steven (1990). Deceivers Ever: Memoirs of a Camouflage Officer. Spellmount. ISBN 0-946771-54-5. עמוד 98

[7] Barkas, Geoffrey; Barkas, Natalie (1952). The Camouflage Story (from Aintree to Alamein). Cassell. עמוד 196

[8] Barkas, Geoffrey; Barkas, Natalie (1952). The Camouflage Story (from Aintree to Alamein). Cassell. עמוד 176–182

[9] Stroud, Rick (2012). The Phantom Army of Alamein: How the Camouflage Unit and Operation Bertram Hoodwinked Rommel. Bloomsbury. ISBN 978-1-4088-2910-3., עמוד 31

[10] Barkas, Geoffrey; Barkas, Natalie (1952). The Camouflage Story (from Aintree to Alamein). Cassell. עמוד 186–187, 212

[11] Barkas, Geoffrey; Barkas, Natalie (1952). The Camouflage Story (from Aintree to Alamein). Cassell. עמוד 210–211

[12] Stroud, Rick (2012). The Phantom Army of Alamein: How the Camouflage Unit and Operation Bertram Hoodwinked Rommel. Bloomsbury. ISBN 978-1-4088-2910-3., עמוד 218

[13] Stroud, Rick (2012). The Phantom Army of Alamein: How the Camouflage Unit and Operation Bertram Hoodwinked Rommel. Bloomsbury. ISBN 978-1-4088-2910-3., עמוד 212

[14] Stroud, Rick (2012). The Phantom Army of Alamein: How the Camouflage Unit and Operation Bertram Hoodwinked Rommel. Bloomsbury. ISBN 978-1-4088-2910-3., עמוד 219

[15] In Hansard as "Debate on the address " House of Commons Debates 11 November 1942 vol 385 cc8-56

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

ביון במלחמת העולם השנייה
בעלות הברית המערביות
גופים	MI9 • MI6 • MI5 • מנהלת המבצעים המיוחדים • ועדת XX • המשרד לשירותים אסטרטגיים • קבוצת הארמיות הראשונה / הארמייה ה-14 (ארצות הברית)
אישים	ארצ'יבלד וייוול • ג'ספר מסקליין • דאדלי קלארק • ג'ון גודפרי • יו דלטון • איאן פלמינג • ג'ון לה קארה • יואן מונטגיו • חואן פויול גארסיה • אדי צ'פמן • אלן טיורינג • אנשי סגל בלצ'לי פארק • פריץ קולבה • אלן דאלס • אנשי המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS)
מבצעים	מבצע ברקלי / מבצע קציצה • מבצע שומר ראש / מבצע פורטיטיוד
מושגים קשורים נוספים	אניגמה • אולטרה • PURPLE • מג'יק • התזמורת האדומה (טרפר)
ברית המועצות
גופים	נקוו"ד • ג.ר.או • סמר"ש • המשרד לביטחון המדינה
אישים	לברנטי בריה • ויקטור אבאקומוב
גרמניה
גופים	אבווהר • גסטפו • אס דה • המשרד הראשי לביטחון הרייך
אישים	וילהלם קנריס • הנס אוסטר • הנס ברנד גיזביוס • ארווין פון לאהוסן • הנס פון דוהנאני • ריינהרד היידריך • אוטו אולנדורף • ארנסט קלטנברונר • ולטר שלנברג
מבצעים	תקרית גלייביץ • פרשת ציצרו • מבצע פסטוריוס • מבצע בוליבאר • מבצע נורדפול (אנ')