לאופולד שטיין
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| לידה |
5 בנובמבר 1810 בורגפרפך |
|---|---|
| פטירה |
2 בדצמבר 1882 (בגיל 72) פרנקפורט |
| השכלה | ישיבת פיורדא, אוניברסיטת וירצבורג |
| השתייכות | רפורמים |
לאופולד שטיין (5 בנובמבר 1810, בורגפרפך – 2 בדצמבר 1882, פרנקפורט) היה מנהיג רפורמי וסופר גרמני. נודע בעקבות מינויו לרב הקהילה היהודית בפרנקפורט במקום הרב שלמה זלמן טריר, מה שגרם לפרישת האורתודוקסים מהקהילה.
ביוגרפיה
לאופולד שטיין היה בנו של הרב האזורי אברהם שטיין ואשתו גלה זוסמן. הוא למד בבית ספר יסודי באדלסדורף ובישיבת פיורדא. בשנת 1831 החל ללמוד מדעי הרוח באוניברסיטת וירצבורג, שם סיים את לימודיו עם תואר דוקטור לפילוסופיה. בין השנים 1835 ל-1843 שימש כרב באלטנקונשטאדט ובורגקונשטאדט.
בפרנקפורט באותו זמן משל נסיך מטעם נפוליון ובשנת 1808 הוא מינה לוועד הקהילה משכילים בלי בחירות[1]. בין השנים 1808–1838 ועד הקהילה מירר את חיי האורתודוקסים ואסר על שחיטה כשירה, לימוד תורה וטבילה במקוה[2]. בשנת 1843 הציעה משפחת רוטשילד לתמוך בבניית בית כנסת ראשי חדש בסכום של 250,000 גילדן, ואחד התנאים לכך היה שיימצא עוזר לרב טרייר הישיש, שהרב טרייר יראיין אותו וימנה אותו. ועד הקהילה הזמין את שטיין, שהיה רפורמי, ולכן הרב טרייר, סירב לבחון אותו, מה שהיה תנאי הכרחי למינוי. בתגובה, הסנאט של העיר החופשית פרנקפורט, לבקשת ועד הקהילה, פטר את שטיין מחובת הבחינה ואישר את מינויו ללא המבחן. הדבר הוביל לפיצול בקהילה היהודית. כמו כן בוטל החוזה עם רוטשילד[3].
בשנת 1849, האגודה האורתודוקסית נפרדה מהקהילה הכללית, וב-1851 הזמינה את רש"ר הירש לכהן כרבה.
שטיין המשיך לקדם קו רפורמי נחרץ. כדמוקרט נלהב, הוא תמך במהפכת 1848 עם נאומים נלהבים. הוא פעל בפרנקפורט, למרות התנגדות האורתודוקסים, להקמת בית כנסת ראשי חדש במקום זה שנבנה בשנת 1711, שהיה קטן וצפוף ועדיין שיקף את תנאי הגטו היהודי הישן. בשנת 1854 הוא הצליח להביא להריסת בית הכנסת, ובמקומו נבנה מבנה חדש ומרשים בין השנים 1855 ל-1860. עיצוב הפנים של בית הכנסת הראשי החדש התאים למאפיינים הליטורגיים של התנועה הרפורמית, וכלל למשל דוכן(אנ') ועוגב.
בטקס הפתיחה החגיגי ב-23 במרץ 1860, נשא שטיין את נאום הפתיחה בנוכחות שני ראשי העיר והסנאט של פרנקפורט. בנאומו הדגיש כי בית הכנסת החדש הוא סמל לקשר של הקהילה היהודית עם הדת העתיקה ובד בבד לשייכותה לאומה הגרמנית. נאום זה גרם לסערה בוועד הקהילה. בעקבות מחלוקת זו, שטיין התפטר מתפקידו כרב בשנת 1861, מתוך אכזבה.
לאחר התפטרותו, הוא הקים מוסד חינוכי יהודי לבנות ובשנת 1869 הפך למטיף של "איחוד וסטאנד", קהילה של יהודים גרמנים-אמריקאים בעלי אוריינטציה רפורמית. בשנת 1872 הוא התפטר מתפקיד זה מסיבות בריאותיות. כבר בשנת 1867 הוא הצטרף ללשכת הבונים החופשיים "לאחדות".
יצירות
בנוסף לאוספי דרשות, יצירות תאולוגיות על הדוגמה והאתיקה היהודית וספר דת ישראלי שיצא לאור בשנת 1858, ערך שטיין שני שבועונים: "המורה היהודי בבית" ו"ערב שבת". הוא כתב, בין היתר, את הדרמות "החשמונאים" (1859), "בית ארליך" (1863) ו"חטיפת הנערים מקרפנטרץ" (1863). בין השנים 1866 ל-1868, הוא ערך את הכרך הדו-כרכי "תמונות מחיי המשפחה היהודית העתיקה" של הצייר מפרנקפורט מוריץ דניאל אופנהיים.
לקריאה נוספת
- שמש מרפא, ארטסקרול, עמ' רצ"ה.
קישורים חיצוניים
- מידע על ליאופולד שטין בקטלוג הספרייה הלאומית
- ליאופולד שטיין, באתר Center for Jewish History.
- "לאופולד שטיין", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- ליאופולד שטיין, תרגום לגרמנית של מָעוֹז צוּר, באתר פְּרוֺיֶקְט הַסִּדּוּר הַפָּתוּחַ, 29 בנובמבר 2021
הערות שוליים
לאופולד שטיין41751507Q1437881