ליאוניד בלאט
 | |
| לידה |
2 ביולי 1923 פטרוגראד, ברית המועצות  |
|---|---|
| פטירה |
14 באפריל 2012 (בגיל 88) סנקט פטרבורג  רוסיה |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1941–1947 (כ־6 שנים) |
| דרגה |
 סטרשינה (סמל ראשון) |
| תפקידים בשירות | |
|
מקלען סייר מפקד כיתה | |
| עיטורים | |
|
מדליה על הגנת לנינגרד מדליה על כיבוש קניגסברג עיטור התהילה מדרגה שלישית (25.06.1944; מס' סידורי 96318) עיטור התהילה מדרגה שנייה (16.02.1945; מס' סידורי 10613) עיטור התהילה מדרגה ראשונה (29.06.1945; מס' סידורי 357) מדליית העוז מ-15.11.1942 הכוכב האדום מ-14.04.1945 מדליה פולנית "עבור אודר, נייסה ובלטיקה" עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מ-11.03.1985 ומדליות אחרות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מהנדס במפעל ניסיוני למוצרי תברואה | |
ליאוניד דוידוביץ' בלאט (ברוסית: Леонид Давыдович Блат; 2 ביולי 1923 - 14 באפריל 2012) היה יהודי סובייטי שעוטר בשלוש הדרגות של עיטור התהילה על פועלו כחייל בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
בלאט נולד במשפחת פועלים יהודים. אביו וסבו לפניו השתתפו במלחמת העולם הראשונה וזכו לעיטורים צבאיים; אביו עוטר במדליית העוז, וסבו עוטר בכל דרגות הצלב גאורגי ה"קדוש".
לאחר שמונה שנות לימוד, החל לעבוד במפעל.
ביולי 1941, עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות התנדב לחזית. השתתף בקרבות באופן פעיל מאז אוגוסט אותה השנה. לפי הגרסה שהוא מספר בסיפור זיכרון הוא שירת בגבול ברית המועצות עם גרמניה הנאצית ביוני כבודק גבולות ומשם התחילה השתתפותו במלחמת העולם השנייה[1]. השתתף בהגנת לנינגרד, יצירת מאחז נבסקי בספטמבר והגנתו. נפצע שם ועל פועלו זכה למדליית העוז[2]. היה שייך לאותה היחידה במהלך כל המלחמה, שתחילה הייתה נקראת האוגדה הראשונה של נ.ק.ו.ד. ובהמשך מאוגוסט 1942 צורפה כאוגדה מס' 46 לגיס השני של הארמייה השנייה. השתתף במבצע "ניצוץ" לחדירת הכיתור על לנינגרד, שחרור הרצועה הקרלית, טרטו ופרנו, כיבוש קניגסברג, שחרור פולין ומקלנבורג והשתלטות על האי ריגן.
אות ההצטיינות הראשון, מדליית העוז, קיבל על צליחת נהר נייבה ב-20 בספטמבר 1941 לצידו הגרמני עד להשתלטות כוחות הצבא האדום. בקיץ 1943 באזור ישוב פליוסה הקרוב לפסקוב חדר לעורף הגרמני ויצר קשר עם פארטיזנים ועל סמך המידע שהעביר בעקבות כיבוש המקום על ידי הכוחות הסובייטיים קיבל את עיטור הכוכב האדום.
עיטור התהילה הראשון קיבל על אחזקת תקשורת יציבה בין 13 ל 17 ביוני 1944 במהלך התקפת נגד פינית בין פיקוד התותחנים ליחידותיו כשהוא גם כיוון את התותחים וגם גרם לטנקים הפיניים להפנות אש לעברו - עקב כך גם נפצע ויום למחרת (18 ביוני) חיסל עוד שני לוחמים במהלך הצבת קו תקשורת נוסף. בסתיו 1944 הועבר לחזית הביילורוסית השנייה.
עיטור התהילה השני קיבל על אחזקת התקשורת בין פיקוד התותחנים ליחידותיו והכוונת הירי של התותחים ב-14 בינואר 1945 במהלך מתקפת נגד גרמנית בסמוך לעיר צ'חאנוב הפולנית.
עיטור התהילה מדרגה ראשונה קיבל בקרב על העיר דנציג כשגם כן היה מופקד על אחזקת קווי תקשורת[3].
לאחר ששוחרר מן השירות הפעיל ב-1947, הוא סיים עשר שנות לימוד ב-1949. עבד תחילה כרתח במפעל "הניצוץ של לנין" ובהמשך במפעל הניסיוני למוצרי תברואה "סאנטכמונטאז', שם הגיע לעמדת סגן מנהל המפעל. אחרי זה עוד שלושים שנים עבד במפעל פסלים וגם שם הגיע לעמדת סגן מנהל המפעל[4]. חי עד סוף ימיו בעיר הולדתו.
הערות שוליים
- ^ "ארבע שנים ב"חלק הקדמי" (Четыре года - на «передке»), בתוך ספר בעריכת א. פינצ'וק "סיפור על הגבורה: אוסף סיפורי הזכרונות של וטרנים של מלחמת העולם השנייה - גיבורי ברית המועצות" (Сказание о подвиге: Сборник воспоминаний ветеранов Великой Отечественной войны - Героев Советского Союза.), ספר שני, עמ' 99, סנט פטרבורג, 2003 (רוסית)
- ^ "ארבע שנים ב"חלק הקדמי" (Четыре года - на «передке»), בתוך ספר בעריכת א. פינצ'וק "סיפור על הגבורה: אוסף סיפורי הזכרונות של וטרנים של מלחמת העולם השנייה - גיבורי ברית המועצות" (Сказание о подвиге: Сборник воспоминаний ветеранов Великой Отечественной войны - Героев Советского Союза.), ספר שני, עמ' 102, סנט פטרבורג, 2003 (רוסית)
- ^ דף על שמו באתר "גיבורי המדינה" (רוסית)
- ^ "ארבע שנים ב"חלק הקדמי" (Четыре года - на «передке»), בתוך ספר בעריכת א. פינצ'וק "סיפור על הגבורה: אוסף סיפורי הזכרונות של וטרנים של מלחמת העולם השנייה - גיבורי ברית המועצות" (Сказание о подвиге: Сборник воспоминаний ветеранов Великой Отечественной войны - Героев Советского Союза.), ספר שני, עמ' 107, סנט פטרבורג, 2003 (רוסית)
25771307ליאוניד בלאט