ליאון פיינר
 | |
| פיינר | |
| לידה |
1885 קרקוב (כיום בפולין) |
|---|---|
| פטירה |
22 בפברואר 1945 (בגיל 60 בערך) ורשה, פולין |
| מדינה |
 אוסטרו הונגריהכיום  פולין |
| פעילות בולטת | סוציאליסט, פעיל חברתי |
| ידוע בשל | חבר "הבונד" סגן יושב ראש ז'גוטה |
| השקפה דתית | יהודי |
ליאון פיינר (בפולנית: Leon Feiner; נודע בשם "מיכאל", "ברזובסקי"; 1885 – 22 בפברואר 1945) היה עורך דין ופעיל חברתי יהודי-פולני, פעיל בבונד הכללי של העובדים היהודים בפולין, וסגן יו"ר המועצה לסיוע ליהודים, ז'גוטה. בין נובמבר 1944 לינואר 1945.
ביוגרפיה
פיינר נולד בשנת 1885 בקרקוב, אז חלק מאוסטרו הונגריה. הוא שימש כעורך דין במשפטים פוליטיים והיה פעיל באגודת עורכי הדין הסוציאליסטים. בשנת 1939 נשלח לכלא ברזה קרטוסקה למשך שישה שבועות. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, גם ברית המועצות פלשה ב-17 בספטמבר, כחלק מהסכם מולוטוב-ריבנטרופ בין גרמניה הנאצית לברית המועצות. פיינר נתפס בחלק הסובייטי של פולין הכבושה, נעצר על ידי הנ.ק.ו.ד. ובילה מספר חודשים בכלא סובייטי בלידא שנמצאה ברפובליקה הסובייטית הבלארוסית.[1] למרות העובדה שלפני המלחמה, בכמה הזדמנויות, הגן על קומוניסטים פולנים בבית המשפט כעורך דין, ושהיה השתייך לארגון סוציאליסטי (הבונד הכללי של העובדים היהודים בפולין (אנ'), הרשויות הסובייטיות האשימו אותו בהיותו "פשיסט" ו"מהפכן-נגד".[1] לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות, הצליח פיינר להימלט לאחר שהסובייטים נמלטו מלידא ב-1941, ועשה את דרכו לוורשה הכבושה על ידי הנאצים.
במהלך הכיבוש הנאצי של פולין, פיינר, למרות שחי בצד ה"ארי" של ורשה תחת השם הבדוי "ברזובסקי", היה אחד הדמויות המרכזיות במחתרת היהודית בעיר. הוא היה מחברם של רוב ההודעות של הבונד מפולין לבעלות הברית המערביות, בהן תיאר את הטרור והאכזריות הנאצית.[2]
פיינר שימש גם כמדריך עבור השליח הפולני יאן קרסקי בתוך גטו ורשה (שניהם חצו את הגטו דרך תעלות הביוב של ורשה).[3] קרסקי שאל את פיינר מה יהודים אמריקאים ובריטים בולטים צריכים לעשות. "אמור למנהיגים היהודים", אמר פיינר, כי "עליהם למצוא את הכוח והאומץ להקריב קורבנות שאף מדינאי אחר לא היה צריך להקריב מעולם, קורבנות כואבים כמו גורל עמי הגוסס, וייחודיים כאחד".[4]
באותה פגישה ביקש עם קרסקי אמר גם את הדברים הבאים:[4]
אנו מבקשים שתאמרו לממשלת פולין, לממשלות בעלות הברית ולמנהיגים הגדולים של בעלות הברית שאנו חסרי אונים אל מול פשעי הגרמנים. איננו יכולים להגן על עצמנו לבד, ואף אחד אחר בפולין לא יכול להגן עלינו. רשויות המחתרת הפולניות יכולות להציל חלק מאיתנו, אך הן אינן יכולות להציל את ההמונים. הגרמנים אינם מנסים לשעבד אותנו, כפי שהם עושים עם עמים אחרים; אנו נרצחים באופן שיטתי. כל אומתנו תושמד. מעטים כנראה יכולים להינצל, אך גורלם של שלושה מיליון יהודים נחרץ. שום כוח בפולין, לא המחתרת הפולנית ולא היהודית, לא ימנע זאת. הטילו את האחריות לכך על כתפי בעלות הברית. אל תאפשרו לאף אחד ממנהיגי האומות המאוחדות לומר שלא ידעו שעזרה יכולה לבוא רק מבחוץ (...) אמרו למנהיגים היהודים שזה לא הזמן לפוליטיקה או לטקטיקה. אמרו להם שיש לנער את הארץ מיסודותיה, שיש להתעורר העולם. אולי אז הוא יתעורר, יבין ויראה את הדברים לעומק
קרסקי גם העביר את דו"ח פיינר למנהיגים הפוליטיים הפולנים-יהודים שמואל זיגלבוים ויצחק שוורצברט, שכיהנו במועצה הלאומית הפולנית (אנ') של הממשלה הפולנית הגולה שישבה בלונדון. הדו"ח תיאר את גירוש ורציחת יהודים בפולין, כולל דו"ח מפורט על מחנה ההשמדה חלמנו, ונתן את מספר ההרוגים המשוער, נכון למאי 1942, ב-700,000 (המספר בפועל כבר היה גבוה בהרבה).[5] הוראותיו של פיינר לשמואל זיגלבוים היו להפסיק את המחאות ולארגן הפצצות תגמול, חלוקת עלונים והוצאות להורג של גרמנים שנלכדו על ידי בעלות הברית, בתגובה לשואה.[6] תיאור מצבם של היהודים בפולין הכבושה על ידי גרמניה והוראותיו של פיינר הכניסו את זיגלבוים לדיכאון מכיוון שידע שבעלות הברית לא יהיו מוכנות לעזור[6] (זיגלבוים התאבד בסופו של דבר כמחאה על אדישותן של ממשלות בעלות הברית לנוכח השואה).[7]
לאחר מרד גטו ורשה וחיסול הגטו על ידי הגרמנים, ניסה פיינר נואשות לעזור לאלה שנשלחו למחנות עבודה.[8]
ליאון פיינר שרד את הכיבוש הנאצי, את מרד גטו ורשה ואת מרד ורשה, וחולץ בלובלין בינואר 1945. עם זאת, הוא סבל מסרטן הגרון[8] ונפטר בלובלין זמן קצר לאחר מכן, ב-22 בפברואר. אפילו בזמן שהיה בבית החולים הוא שמר על קשרים עם חבריו ועם פעילים פוליטיים אחרים והשתתף בדיונים על עתיד הבונד בפולין.[2] לאחר מותו נקבר בבית הקברות היהודי בוורשה (רובע 12).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Bernard Goldstein, "Five years in the Warsaw Ghetto: (The stars bear witness)", AK Press, 2005, pg. 84, Bernard Goldstein, Five Years in the Warsaw Ghetto: (The Stars Bear Witness), AK Press/Nabat, 2005-06-15. (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 Emmanuel Ringelblum, Joseph Kermish, Shmuel Krakowski, "Polish-Jewish Relations During the Second World War", Northwestern University Press, 1992, pg. 115, Emanuel Ringelblum, Polish-Jewish Relations During the Second World War, Northwestern University Press, 1992. (באנגלית)
- ↑ "Refugees Who Have Made a Difference", UNHCR
- ^ 4.0 4.1 Jan Karski, Story of a Secret State, pp. 42-50.
- ↑ "BBC: 700,000 Jews killed in Poland". www.jewishvirtuallibrary.org. נבדק ב-16 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 6.0 6.1 Samantha Power, "A problem from hell: America and the age of genocide", HarperCollins, 2003, pg. 33, Samantha Power, "A Problem from Hell": America and the Age of Genocide, HarperCollins, 2003-05-01. (באנגלית)
- ↑ Melvyn Conroy, Szmul Mordekhai "Artur" Zygielbojm, The Terrible Choice: Some Contemporary Jewish Responses to the Holocaust.
- ^ 8.0 8.1 "Survivors and Others Mentioned in This Documentary: Where Are They now?", Montreal Institute for Genocide and Human Rights Studies, [1]
ליאון פיינר41523494Q6524631